יום הטיול השנתי הגיע והארי התעורר נמרץ במיוחד היום. ליאם רדף אחריו בכל הבית עד שהתעייף והתיישב על הספה באפיסת כוחות.
"האז תפסיק לרוץ חייב לצאת כבר או שנאחר" צעק למתולתל מהספה והארי עצר במקום ורץ לקומה למעלה להביא את תיקו, "קדימה לילי הטיול היום ולולו מחכה לי" אמר והביא את התיק לליאם, לא שוכח להחזיק בידו את השמיכה הלבנה והדובי שלו.
"נכון, אתה מתרגש?" שאל ליאם את אחיו הקטן שמח לראות אותו ככה, "מאוד מאוד האזי אף פעם לא היה בטיול" קיפץ הארי במקומו ועלה שוב למעלה לקרוא לנייל.
"ניני קדימה חייב לצאת!" יבב ומשך את המחומצן מהיד, "האז אני בא" צחקק נייל והרים את הארי על גבו רץ איתו כל הדרך למטה.
"יאללה יוצאים ההסעה מחכה בבית ספר" צעק ליאם ופתח את דלת הבית, כולם יצאו עם התיקים ונכנסו לאוטו נוסעים לבית הספר.
"הארי אל תרדם שתישן בנסיעה לשם אוקיי?" ליטף נייל את תלתליו ונישק לראשו, "אוקיי ניני האזי גם רוצה לשבת עם לולו, הוא יכול?" הביט בעיניו במבט תמים וחמוד שנייל לא יכול לסרב לו, "ברור קטנציק, קח תצפה ביוטויב עד שנגיע" הגיש לו את הטלפון שלו ונשען אחורה בכיסא, "תודה ניני האח הכי טוב בעולם!".
ליאם החנה את הרכב והוציא את הארי מהמושב האחורי, מרים אותו עליו ומתקדם יחד איתו לחבורה שחיכתה להם בשער. הארי קפץ מידיו של ליאם ורץ לחיבוק של לואי, כורך את רגליו סביב מותניו.
"לולו!" צעק בהתרגשות וקבר את ראשו בצווארו. "היי לאב, התגעגעתי" החזיק אותו הברוטני מישבנו משתדל שליאם לא יראה, אך זאין ראה ופרצוף קנאי נדבק לפרצופו.
"אני מאוד מתרגש לטיול לולו, אף פעם לא הייתי באחד כזה" לחש המתולתל לאןזנו של בן זוגו כאילו זה סוד שאף אחד לא יכול לשמוע חוץ ממנו, לואי פלט צחקוק והנהן נמס מהחמידות שלו.
ליאם הלך לכיוון מאיה והתחיל לפתח איתה שיחה שניהם הסמיקו כמו ילד שמגיע לגן בפעם הראשונה, נייל וזאין ישבו בצד וצחקו משטויות, והארי ולואי הם הארי ולואי הזוג הדביק שהם.
"תלמידים יקרים אני מבקשת להיכנס לאוטובוס בצורה מסודרת של זוגות ישיבה, הנסיעה תימשך כשעתיים ותשמרו על השקט תודה" אמרה מנהלת בית הספר וכל התלמידים הסתדרו בטור מול דלת האוטובוס.
הארי ולואי נכנסו גם הם והתיישבו מאחורה, ראשו של המתולתל נח על כתפו של הברוטני ונישק את שפתיו בביישנות, "לאב תביא לי נשיקה נורמאלית בבקשה" רכן לואי ותקף את שפתיו עם לשונו חוקר את כל חלל פיו.
ידיו גלשו לאגנו ותפסו ברכושניות, הארי פלט גניחות שקטות לתוך הנשיקה ונתן ללואי את כל השליטה וניסה לדחוף את לשונו גם כן, ידיו של המתולתל הסתבכו בשיערו של בן זוגו ובטנו התפוצצה מהתרגשות.
כשהתנתקו שקעו אחד לשני בעיניים וחייכו אחד לשני חיוך חושף שיניים, לואי סוף סוף מרגיש שמצא את המקום שלו ואת הבן אדם שלו, הוא פשוט מאוהב בקטן עם העיניים הירוקות.
"אולי תעשו טובה ותשמרו את הדבר הגועלי הזה לבית" שמעו צעקה מתחילת האוטו ומי זאת אם לא אלינור.
"אלינור אולי תעשי טובה ותסתמי תפה המכוער שלך לאף אחד לא אכפת" נייל צעק ולואי חייך אליו, "פשוט שבי במקום אלינור את מביכה" אמר לואי מאוכזב וחזר לחבק את הארי.
היא גילגלה את עינייה והתיישבה חזרה במקום, היא גם כן מאוהבת בלואי אבל היא שיחקה את עצמה קשה להשגה יותר מידי וזה עלה לה במחיר, היא כלכך שונאת את המתולתל על שגנב לה את לואי ומוכנה לעשות כל דבר בשביל שהכל יחזור לקדמותו לפני שהגיע, רק כמה חבל שזה בלתי אפשרי- כמעט.
"לולו זה מגעיל מה שאנחנו עושים?" שאל הארי ודמעות בצבצו בעיניו, הוא לא רוצה לעשות דברים מגעילים.
"מה פתאום! בייבי שלא תעז להקשיב לה, היא מגעילה אתה הדבר הכי מתוק שיש" חיבק אותו לואי ונישק את כל פרצופו, "אוקיי אוקיי אני מבין" צחקק הארי ונישק את צווארו של בן זוגו קובר שם גם את ראשו כדי שיפסיק לנשק את פרצופו.
"אתה כלכך חמוד תפסיק כבר" לחש לואי לאוזנו ושתל נשיקה בלחיו, "אתה מנשק אותי הרבה" חייך הארי ושם ידיים על לחיו כדי שיפסיק לנשק אותו שם, "אז אם אתה לא רוצה לא צריך את השפתיים האלה לא תראה יותר" שילב לואי את ידיו וחיוך איים לבצבץ.
"אוקיי" אמר הארי וחייך אליו בתמימות גומותיו בולטות ועיניו נוצצות, לואי לא יכל להתאפק וקפץ לנשיקה על שפתיו הוורודות והעבות של המתולתל.
הטעם שלו כלכך טוב ומענג הוא יכול לנשק את השפתיים האלה לנצח, הם התנתקו לאחר כמה דקות שלא יכלו להפריד את שפתיהם וחייכו באהבה אחד לשני.
הארי חזר להשען על כתפו של לואי ונרדם מחובק יחד איתו.
לאחר נסיעה של שעתיים הגיעו לאזור והאוטובוס עצר, "ילדים אנחנו נצא בסדר ובלי הרבה בלאגן מובן?" אמרה המורה למגפון והובילה את כל התלמידים לבחוץ.
"אנחנו חולקים אוהל נכון?" שאל לואי את הארי והקטן הסמיק, "כ-כן הבאתי לנו כמה חטיפים, אוזניות ו-שמרתי סרט בטלפון" השפיל את ראשו מעט בביישנות, "אוקיי אהוב יאללה בוא נלך לבנות את האוהל ולהודיע לכולם" החזיק לואי באגנו והוביל אותו לשאר החבורה.
"טוב חברה אני והאז הולכים להרכיב את האוהל-" לואי עצר כשראה שהארי הולך למאיה ומתחיל לדבר איתה, "או שרק אני" נאנח והתחיל לפרוק את הדברים.
"סליחה לולו זה פשוט חשוב מאיה ואני מורחים לק עכשיו" מחא כפיים המתולתל והברוטני לא יכל לכעוס עליו והנהן בהבנה, "תהנו לכם אני אקרא לך שהאוהל מוכן בייבי".
לואי התחיל להרכיב את האוהל והארי המשיך למרוח לק על הציפורניים ולרכל עם מאיה- אם רק היו יודעים מה מחכה להם לטיול הזה.
♡~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~♡
פרק אחרי שבוע כל הכבוד לי
נראה לי
טוב אז מקווה שאהבתן ואם כן תצביעו ותגיבו
אוהבת אתכן עד השמיים ובחזרה
לילה טוב וסליחה על השעה אהובות
בייייי3>>>>>>>>>>
YOU ARE READING
My Baby-l.s
Fanfictionלואי לא האמין באהבה אף פעם. הוא היה בן 18 בשנה האחרונה ואין בחורה או בחור שלא יצא לו לזיין אפילו חלק מ'הסטרייטים' כולם נמשכים ללואי טומלינסון אפילו הם. עד שהגיעה משפחה חדשה לעיר ששינתה הכל. הנער המתלותל שינה את חייו של לואי ב180 מעלות, הוא פשוט כב...
