בלייר
''אני נשבעת, אריאל, אם עוד פעם אחת אני אראה עוד מבט מאוהב על מי שנכנס לחנות פה אני אשבור אותו, ואת החברה שלו.'' אמרתי בכעס ובעיקר קנאה.
''היי, אם זה חברה שלה? או חבר שלו? אולי לואי רצה לקנות מתנה לחבר שלו מגריינדר?''
''מוקדם מדי, אריאל.'' סיננתי.
''אוקיי.''
אריאל, אריאל, אריאל. הילדה הכי מטומטמת, חסרת טאקט והחברה הכי טובה שלי מאז גיל חמש עשרה. כל החברות שהיו לי לפניה תמיד היו כל כך מוזרות ולא באמת הרגשתי בנוח איתן. ואז פגשתי אותה, שהבינה את כל השטויות שלי וזרמה איתן, שבשלוש בלילה הלכה איתי לגלידה, שהיה אפשר לבכות לה בטלפון שלוש שעות והיא באמת הייתה מנסה לעזור לי, ולא רק אומרת משפטים מטומטמים כמו 'יהיה בסדר' או 'הכל לטובה'.
אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיה. עם כל חוסר הטאקט שבה, היא היחידה שבאמת מבינה אותי ויודעת להעלות לי את המצב רוח. היא לא משחקת איתי משחקים, היא לא משקרת לי בשביל שארגיש טוב יותר, היא פשוט אומרת לי את האמת בפנים. גם אם היא כואבת. וזה נחמד. זה נחמד שיש מישהו בעולם שלא אומר את מה שאתה רוצה לשמוע.
אני יכולה לספר לה סודות מבלי לחשוש שזה יעבור הלאה, אני יכולה להיות עצמי כשאני לידה, ולא להעמיד פנים כמו שאני עושה עם רוב האנשים. היא האמינה בי כשאני כבר התייאשתי מעצמי. ועל זה אני מודה לה מכל הלב שלי.
לא כזה קל להאמין בי, ולמען האמת לא כזה קל גם להיות חברים שלי. אני בנאדם די מסובך ולקח לי המון זמן עד שבכלל התחלתי לסמוך על אנשים ולתת להם את הלב שלי מוגש על מגש של כסף. האנשים היחידים שאני סומכת עליהם אלו אריאל, אבא שלי ומיס אפריל, החתולה שלי. היא אולי לא בנאדם, אבל היא תמיד יכולה להרגיע אותי ותמיד מעלה לי את המצב רוח.
מיס אפריל הייתה חתולה ג'ינג'ית ושמנמנה חמודה. אבא שלי הביא לי אותה ליומולדת אחת עשרה שלי כשהוא ידע שאני שונאת חתולים ופוחדת מהם כל הילדות שלי. הוא רצה שאני אתמודד עם הפחד שלי, או עוד משהו בסגנון. וזה מה שקרה, באמת התמודדתי. נקשרתי אליה הרבה יותר ממה שהייתי אמורה להיקשר, וגם היא נקשרה אליי. תמיד חשבתי שחתולים הם כל כך מאיימים ומפחידים ומגעילים, עד לרמה שחציתי את הכביש בגללם וכמעט נדרסתי מרוב שפחדתי מהם ונרתעתי מהם. אבל הם ההפך מזה. אני לא יכולה לתאר כמה אני אוהבת את מיס אפריל. היא כל כך מרגיעה אותי ואיתה אני באמת מרגישה בטוחה. לא חשבתי שאני אוכל לאהוב מישהו שבכלל לא דיברתי איתו. אני לא הטיפוס של חיות, ולכן זה הפתיע אותי כל כך.
אני עדיין לא טיפוס של חיות, אבל אני בהחלט טיפוס של חתולים.
''לא נורא, בלייר, עכשיו שתינו נהיה רווקות בולנטיינס,'' אמרה אריאל בניסיון לנחם אותי.
YOU ARE READING
חמניות
Romance***הסיפור גמור*** ''וזה בסדר שאתה איבדת את עצמך. רק תישאר קרוב, גם דברים שהולכים לאיבוד נמצאים בסוף. אולי איבדת את עצמך, אבל אתה בוודאות לא רוצה לאבד אותי גם. רק תישאר קרוב. אנחנו כבר נמצא אותך ביחד." 22.11.2009. יכול להיות שהיום הזה היה היום הכי טו...
