"אתה בטוח שאתה רוצה שאבוא?" שאלה בלייר בהיסוס את אליוט כשהם היו בדרך למקום שבו התקיים מפגש המחזור, בביתה של אריאל. השעה הייתה עשרים לאחת עשרה, כך שהפגישה הזאת נגמרת בערך עוד 20 דקות.
הוא הידק את אחיזת ידו בידה. "אני בטוח, בלייר. את בטוחה שאת רוצה לבוא?''
''אין מקום אחר שבו הייתי מעדיפה להיות יותר מאשר איתך פה.'' אמרה בלייר. הוא חייך, וכעבור כמה שניות הם הגיעו לביתה של אריאל והתחבאו מאחורי השיחים כמו שני רוצחים שמתצפתים על הקורבנות שלהם, ומיד התחילו לראות אנשים יוצאים משם. הוא החזיק בתמונה המעודכנת של אביו והביט על האנשים.
''אתה מזהה אותו פה?'' שאלה בלייר. הוא הניד בראשו.
''אבל לוסי כנראה מדברת איתו. אני לא חושב שכל האנשים יצאו. נחכה שהם יצאו ואז נתקדם משם.''
כעבור כמה הדקות האנשים הלכו לגמרי. בלייר ואליוט הביטו אחד על השנייה וחיכו חמש דקות בשתיקה, עד שראו בוודאות שאף אחד לא יוצא יותר. הם התקדמו לכיוון הבית וכעת היו בדלת. אליוט הציץ מהחלון שהיה וראה את אמא של אריאל, מדברת איתו.
עם אבא שלו.
הוא נשם עמוק, והכריח את עצמו להירגע. בלייר הבחינה שהוא לחוץ אז היא המשיכה לאחוז בידו חזק יותר.
הוא הביט בה, והיא הנהנה. אז הוא דפק בדלת.
שלוש נקישות.
שבע שניות.
חמש עשרה פעימות לב.
ואבא אחד, שעמד בפתח החדר כשלוסי פתחה להם את הדלת. הם הביטו אחד על השני.
''זה אתה?'' שאל האדם הזר שאמור להיות אביו. ''אתה... אתה הבן שלי?''
אליוט גירד בעורפו. ''אני מניח. אתה ג'ס? כי אם לא, זה יהיה ממש מביך.'' אביו רץ אליו וחיבק אותו בחוזקה, ואליוט חיבק אותו בחזרה. נחיל דמעות ירד מלחייו של ג'ס, ואליוט הרגיש את החולצה שלו נרטבת.
''אני... ג'סיקה... ג'סיקה אמרה שאתה מתת. אני...''
''ולי היא אמרה שנולדתי מתרומת זרע.''
''איפה היא, אתה עדיין בקשר איתה, נכון? אז אולי יהיו לה כמה הסברים לתת לנו. מוזר שהיא לא באה לפגישת המחזור. היא היחידה שציפיתי לראות שם.''
אליוט הביט בלוסי, ואז בבלייר, ואז באביו.
''אני.. ג'ס, אני עמדתי לספר לך..'' מילמלה לוסי.
''אמא שלי מתה. כך גם לילי מארס. הן מתו בשריפה.'' סינן אליוט. הוא לא ידע איך לקבל את העובדה שיש לו הורה עכשיו, ושהוא יודע מי זה אבא שלו.
ג'ס הביט בהם בהלם. דמעות חדשות נקוו בעיניו. ''היא מה?''
''היא איננה.'' לחש אליוט. ''היא איננה כבר שלוש עשרה שנים. הייתי בן חמש.''
YOU ARE READING
חמניות
Romantizm***הסיפור גמור*** ''וזה בסדר שאתה איבדת את עצמך. רק תישאר קרוב, גם דברים שהולכים לאיבוד נמצאים בסוף. אולי איבדת את עצמך, אבל אתה בוודאות לא רוצה לאבד אותי גם. רק תישאר קרוב. אנחנו כבר נמצא אותך ביחד." 22.11.2009. יכול להיות שהיום הזה היה היום הכי טו...
