פרק 5

86 16 6
                                    

כללי

''וזאת הפעם האחרונה שאתה נכנס לפה!!!'' צרח המוכר. אליוט רק צחק ורץ למכונית במהירות ביחד עם ג'ונתן.

''סעי כבר!'' הוא אמר לאמה והם נסעו במהירות, עם פחיות אלכוהול בידם. איידן ואליוט לא הפסיקו לצחוק. אליוט פתח פחית אחת ושתה.

''אם מלאני הייתה רואה את זה היא הייתה הורגת אותנו,'' אמר ג'ונתן, אבל זה עדיין לא מונע ממנו לקחת פחית גנובה ולשתות אותה.

''מלאני יכולה להידחף לי לתחת,'' השיבה אמה באדישות, אבל היא לא לקחה פחית. היא הבטיחה להישאר פיכחת השבוע. היא ואליוט היו הנועזים שבחבורה, מאז ומתמיד. בעיקר אמה. לא היה לה אכפת מכלום. זה היה כאילו שהיא נמצאת כאן אבל לא באמת חיה. וככה היא גם הרגישה. היא הרגישה תלושה מהמציאות. לאחרונה היא מרגישה שהחיים שלה לא אמיתיים, שהיא נמצאת באיזשהו חלום. היא הרגישה שהיא צופה בחיים שלה מהצד, כאילו היא לא באמת נמצאת שם. 

''מה זה משנה מה מלאני חושבת אם גם ככה לא יזכרו אותנו שם עוד יומיים?'' אמרה סברינה. היא הניחה את ראשה על ברכיה של אמה, שהייתה באמצע לנהוג בצורה די טובה יחסית למישהי שבקושי עברה שיעור נהיגה אחד בחייה, אלא רק בילתה הרבה שעות בג'י טי איי.

''אפרופו מחר,'' אמר אליוט, ''צריך לקום מוקדם. יום ארוך לפנינו.''

''כן, בטח. אתה כל הזמן אומר את זה, ואז אתה ישן עד שעה שתייים בצהריים,'' נחרה סברינה בבוז.

''כן, אבל לא כל הזמן אנחנו עוברים דירה לעיר אחרת במרחק של חמש שעות מאיתנו.''

''חמש וחצי.'' תיקנה אמה.

''אני עדיין לא מאמינה שאת משאירה את אדם מאחור,'' פיקפקה סברינה באמה. היא חשבה שאמה תתחרט ברגע האחרון, לאור העובדה שהוא חבר שלה, שאותו היא נאלצת לעזוב ולהשאיר בפרק אחר של החיים שלה. למרות שאמה חוזרת ואומרת שאין מצב ואין סיכוי שהיא מרגישה משהו אל אדם, סברינה ידעה לזהות מתי החברה הכי טובה שלה מאוהבת.

אבל לא ממש הייתה לאמה ברירה. זו הייתה התוכנית, להשאיר את הכל מאחור. לעזוב. היא לא יכלה לנטוש את החברים הכי טובים שלה. היא באמת אהבה את אדם; אהבה אותו יותר ממה שהם חשבו, למרות שהיא התנהגה כאילו העניין לא נוגע אליה בכלל.

אבל זו לא הייתה הסיבה היחידה. אמה השאירה אותו מאחור כי היא פחדה שהוא ישאיר אותה מאחור. היא פחדה שהוא יעשה בדיוק מה שאבא שלה עשה, אז היא עזבה אותו קודם. היא לא רצתה להיפגע שוב. לעולם לא שוב.

בשלב הזה הדבר היחיד שהם רוצים לעשות זה להמשיך הלאה. כל החיים שלהם הם היו בתנועה. הם היו חייבים.

חמניותWhere stories live. Discover now