''מה קרה?'' שאלתי את בלייר לאחר שנגמרה הישיבה לגבי המסיבה שתכננו לעשות לאיידן ולסאמר. הבטתי בה כל הישיבה והיא לא הייתה נראית מרוכזת בעליל. היא בהתה וניכר היה שהיא לא הקשיבה לשום דבר ממה שאמרו. שיערתי למה זה קשור.
נשארנו רק אני והיא. אמה, ג'ונתן ואריאל הלכו לאחר שאריאל אמרה לבלייר שהיא רוצה לדבר איתה. הן דיברו בצד במשך מינימום חצי שעה וזה נגמר בחיבוק קיטשי לחלוטין שעורר מבטים של זרים מהרחוב ובכך שג'ונתן היה צריך להביא להן טישו.
''כלום, הכל בסדר.''
''אהא. טוב תביאי את המנורות בצורת חלליות מהחנות כמו שסיכמנו למסיבה, בסדר?''
בלייר הנהנה. ''טוב.''
''מעולה, רק חבל שאין כאלה. ''
בלייר גירדה בעורפה, נבוכה. גיחכתי בשעשוע . אהבתי לראות אותה נבוכה. היא שמה לב לשעשוע שלי והכריחה את עצמה להתנהג כאילו כלום לא קרה.
''את לא חייבת לספר לי אם את לא רוצה, אוקיי? אבל אני לא רוצה שתתנהגי כאילו הכל בסדר איתך. את יכולה לספר לי מה שעובר עלייך מבלי לחשוש.'' בלייר נאנחה ושתקה. כל כמה שניות היא פצתה את פיה ורצתה לומר משהו אך שתקה. כעבור עשר דקות של שתיקה בינינו היא התחילה לדבר.
''לפני שבאתי לגינה הלכתי לחצר שליד בית הספר של קמרון, ו...נפרדתי ממנו.'' לא ידעתי איך להרגיש לגבי זה. זה אמור להיות דבר טוב, לא? סוף סוף האפס הזה נזרק מכל המדרגות, סוף סוף בלייר עשתה את הבחירה הנכונה. סוף סוף אני ובלייר נוכל להיות ביחד בדיוק כמו שרצינו. אז למה היא נראית כל כך עצובה וריקנית?
''איך את מרגישה לגבי זה?'' שאלתי אותה.
''חשבתי שארגיש יותר טוב. הוא פשוט קצת.. גרם לי לחשוב קצת. ואני חושבת שאני צריכה קצת לארגן את הראש שלי, כי הוא בלגן רציני. אני כן רוצה אותך, אבל אני צריכה זמן לעצמי.'' שיתפה בלייר. ואני רק שתקתי והנהנתי. ברור שאני רוצה אותה כאן ועכשיו, אבל אני לא יכול להכריח אותה שתהיה איתי כשהיא בכלל לא מוכנה לכך. אני גם ככה לא בנאדם שקל להתמודד איתו ואין סיכוי שאתן לבלייר ליפול לתוך התהום החשוכה הזו בזמן שהיא עם כיסוי עיניים ולא בטוחה בעצמה.
''אתה לא רוצה לדעת מה הוא אמר לי?" שאלה בלייר.
"את רוצה שארצה?"
"אתה רוצה שארצה שתרצה?"
"את רוצה שתרצי ש... טוב, התייאשתי."
''אלו לא היו דברים שגרמו לי לרצות לרוץ איתו בשדה פרחים, בוא נגיד ככה,'' היא סיכמה בעדינות. ואני הבנתי. בלייר לא נעלבת מכל שטות, היא חזקה יותר מזה. אבל אם קמרון הצליח לערער אותה ככה ולפגוע בה ככה, כנראה שהוא אמר לה דברים הרבה יותר גרועים ממה שבלייר מתארת את זה. הרגשתי את כל העצבים שלי מרצדים בגופי, מחפשים קורבן שיספוג אותם. אבל הם לא היו צריכים. יש לי כבר את המישהו המושלם להוציא עליו את העצבים.
YOU ARE READING
חמניות
Romance***הסיפור גמור*** ''וזה בסדר שאתה איבדת את עצמך. רק תישאר קרוב, גם דברים שהולכים לאיבוד נמצאים בסוף. אולי איבדת את עצמך, אבל אתה בוודאות לא רוצה לאבד אותי גם. רק תישאר קרוב. אנחנו כבר נמצא אותך ביחד." 22.11.2009. יכול להיות שהיום הזה היה היום הכי טו...
