בלייר
"כמה זמן לוקח לך להתארגן, בלייר, אלוהים," התלוננה אריאל. סגרתי את החנות רק בשמונה וחצי בערב, עדיין היו אנשים רבים שקנו פרחים. אני לא יודעת אם זה בגלל יום האהבה שהיה אתמול או סתם בכללי. החנות של אבא היא די מוכרת בעיר, אז הרבה מכירים אותה וקונים ממנה. מה גם שהיא חנות הפרחים היחידה באזור, אז זה טוב.
כשחזרתי הביתה אבא לא היה בבית ואז ראיתי שהוא סימס לי בשעה שמונה שהוא מרגיש טוב יותר ושהוא הלך לקנות דברים בסופר כי אין כלום. הוקל עליי שלפחות הוא יעשה את זה ולא אני כי אני לא מבינה כלום בדברים האלה, וכמובן הוקל עליי שהוא מרגיש טוב יותר, כי כבר היה נמאס לי מהחנות.
סימסתי לו בחזרה שאני שמחה שהוא מרגיש טוב יותר ושהלכתי למסיבה בשכונה ושלא יחכה לי.
הילד הזה שאבא שלי מתכוון לארח אותו היה אמור לבוא היום, אבל מסתבר שהוא עדיין לא בא. אם הוא היה בא אבא היה אומר לי להחזיר את התחת שלי לכיוון הבית.
"סתמי, אני מוכנה, את רואה? רק עוד שנייה וזהו, אני רק צריכה לשים נעליים." האמת שזה לא לקח כל כך הרבה זמן כמו שאריאל ציירה את זה. לא לבשתי משהו גרנדיוזי או משהו. לבשתי את השמלה הסגולה שלי שלא הייתה קצרה מדי אבל גם לא ארוכה מדי וכפכפים, לא משהו רציני. שנאתי את השיער שלי, שלא היה סגור על עצמו אם הוא חלק או מתולתל או בכלל גלי, אז עברתי עליו עם מחליק רק בשורשים. שנאתי להשתמש גם במחליקים וכל השטויות האלה, כי זה אף פעם לא היה מחזיק עליי לאורך זמן. אבל היום הרגשתי שאני לא יכולה לסבול את השיער שלי. אני גם שונאת את הצבע שלו חצי מהזמן. אני לא אוהבת להיות ג'ינג'ית, ואני בטח לא אוהבת את הבדיחות שמתלוות לכך.
את באה עם כפכפים למסיבה? את רצינית?" שאלה אריאל.
"את סתם עושה מזה כזה סיפור כל פעם שאנחנו יוצאות, קניתי כפכפים חדשים עכשיו והכפכפים האלה נוחים, מה את מגזימה." אמרתי והבטתי באריאל מכניסה את ספר היסטוריה לתיק. היא לא רצינית.
"דיי, אריאל, באמא שלך," קראתי.
"אני רק מתארגנת!" אמרה. נאנחתי.
"אני אפילו לא מתכוונת להגיד על זה כלום. פשוט בואי נצא. בשביל ג'ונתן שלך," אמרתי וקרצתי.
"עוד שנייה אני זורקת עלייך ועל אליוטי שלך את הספר היסטוריה," היא איימה.
"ששש, בלי לערב אלימות." יצאנו מהבית והשארתי את המפתח בארון החשמל, כי לא ידעתי אם אבא לקח מפתח או לא. אריאל שמה את הכתובת של ג'ונתן בג'יפיאס וזה כתב לנו שמגיעים תוך רבע שעה.
השכונה שג'ונתן היה גר בה הייתה שכונה מפוקפקת בעיר ודי מרוחקת מבית הספר. שכונת ג'ורג'. אני מכירה את השכונה הזאת בגלל הדיווחים בחדשות. כל פעם יש שם סיפור על גניבה או אונס או אפילו רצח, אז מזל שיש לי רישיון כי בחיים לא הייתי באה לפה ברגל, אפילו לא עם אריאל. החרדה שלי לא הייתה עומדת בזה.
נסענו וכמעט התנגשתי במישהו אבל הגענו בשלום בשעה תשע וחצי, כי רק יצאנו בשעה תשע ורבע.
YOU ARE READING
חמניות
Romance***הסיפור גמור*** ''וזה בסדר שאתה איבדת את עצמך. רק תישאר קרוב, גם דברים שהולכים לאיבוד נמצאים בסוף. אולי איבדת את עצמך, אבל אתה בוודאות לא רוצה לאבד אותי גם. רק תישאר קרוב. אנחנו כבר נמצא אותך ביחד." 22.11.2009. יכול להיות שהיום הזה היה היום הכי טו...
