חמניות

פרק 49

בלייר

''הכל בסדר, בלייר. מבטיח לך. אני עדיין חי,'' אמר אליוט ונופף בידו. לא ראיתי אותו בסך הכל מאז שהגענו למוטל הזה ואני התגעגעתי אליו. עד שהוא חזר השעה הייתה די מאוחרת. אנחנו אומנם ביחד בחדר אבל לא נראה לי שנעשה משהו מאחר שאבא שלי והחברה שלו ממש מטר מאיתנו, אבל עדיין נישקתי אותו נשיקה ארוכה. 

''התגעגעתי אל הפרצוף המטומטם שלך. לא דיברנו כל היום,'' אמרתי. הוא חייך חיוך ישנוני. השעה הייתה שלוש לפנות בוקר. הייתי רעבה אז הלכתי למקרר שהיה בחדר שלנו על מנת לקחת אוכל שהבאתי כבר מהבית, (תפוצ'יפס עם קצת גבינה מחדר האוכל) אבל עד שחזרתי ראיתי שאליוט נרדם באמצע השיחה שלנו. הוא היה נראה שליו ברמות ולא יכולתי שלא לצלם אותו כשהוא ככה. כעבור כמה שניות שבהיתי בו הוא גם התחיל לנחור, והייתי צריכה ממש להתאפק בשביל לא לצחוק בקול. הסרטתי אותו ואת הנחירות שלו, בשביל שתהיה לי הוכחה למתי שהוא אומר שהוא ממש לא נוחר.

''לילה טוב, אידיוט.'' לחשתי בשקט. שלחתי הודעה לאריאל וחיכיתי שהיא תענה. כשהיא סוף סוף ענתה זה לא היה היא, זה היה ג'ונתן שאמר לי שהיא ישנה ושהוא מציע לי לעשות את אותו הדבר כי יש יום ארוך מחר. 

למה כולם כל כך עייפים? אני מרגישה שיש לי מלא אנרגיה ואני בכלל לא עייפה. זה לא שאני עכשיו ארוץ ריצה של עשרה קילומטרים ברחוב, אבל אני פשוט לא מרגישה עייפה. אני נרדמת לאחרונה רק כשאליוט מדבר איתי לפני השינה. אז הוא דיבר, אבל לא יצא לי לשאול אותו איך עבר עליו היום כמעט. נהייתי תלותית מדי באידיוט הזה, ואני לא אוהבת את זה. לא רציתי להיקשר אליו עד לרמה כזאת, אבל זה מה שקרה. זה לא קרה לי עם אף אחד אחר. לא עם לואי, בטח שלא עם קמרון. אני לא רגועה, כי אני חוששת שיקרה לו משהו. ועכשיו פשוט יש לי תחושה רעה בבטן, וזה לא בגלל שאני טוחנת צ'יפס עם גבינה בשלוש לפנות בוקר. יש לי הרגשה שמשהו ממש רע יקרה, אני פשוט לא יודעת להצביע על מה בדיוק. 

מבלי משים עצמתי את עיניי, ומפה לשם מצאתי את עצמי שוכבת על הספה שהייתה בחדר מקום על המיטה, כשקרני השמש חודרים דרך החלון. אבל לא היה חם. היה קפוא. זה היה תחילת חודש יוני, תחילת החורף באוסטרליה, ומצאתי את עצמי רועדת מקור. הג'קט הדק שלבשתי לא הספיק לי. נטלתי את המזוודה שהייתה על הרצפה ולקחתי משם עוד ג'קט ומכנסיים יותר מחממים ולבשתי אותם על הבגדים שכבר שמתי, אבל עדיין היה לי קר. ירדתי לחדר האוכל כי רציתי לשתות משהו חם וראיתי שאבא שלי ער. 

''היי, בוקר טו... הי, את חיוורת, בל. והשיניים שלך נוקשות מקור,'' הוא אמר. 

''כן, קצת קר לי.'' הוא שם את ידו על מצחי. 

''המצח שלך חם מאוד. בואי שבי על הכיסא, אני אכין לך תה. זה תמיד קורה לך ביוני.'' הוא ציקצק בלשונו. זה נכון. כל שנה אני מצטננת ונהיית חולה ביוני, בדרך כלל גם בתחילתו.