כללי, לפני שלוש עשרה שנים:
בת זונה. אני לא מאמין שהיא עשתה לי את זה.
הוא השליך את בדל הסיגריה על הרצפה ודרך עליה עם רגלו בזעם.
בת זונה.
הוא אוחז בשולי הנייר כה חזק, עד שהשורות המסודרות של המילים הכתובות מתעוותות לקווים סתמיים ומשונים שגורסים חלק מהמשפטים אבל מדגישים אחרים, מתגרים בו.
אני לא מסוגלת יותר. אני מצטערת. אתה כועס מדי. אתה מפחיד אותי כשאתה פוגע בי. אני כבר לא אוהבת אותך יותר. העולם רועד ונשימותיו נפלטות בכבדות כשהוא סורק את המכתב עד סופו.
אל תבוא אחרי. אל תנסה למצוא אותי. אל תנסה למצוא אותנו. זה נגמר, אתה ואני. ואין שום דבר שיכול לשנות את זה. הוא קורא את המכתב שלוש פעמים לפני שזה נקלט במוחו.
היא איננה. הם אינם. הוא יודע שזה נכון, הוא מרגיש את הריקנות הזו בבית, אך בכל זאת הוא רץ ועובר בחדרים, אולי הם יצוצו מהחלון או מהארון במקרה. הוא פותח ארונות ומגירות ריקים מחפצים. אבל אין לה שום זכר, כמובן. לא דרכון ולא רישיון נהיגה, אף לא אחד מהדברים החשובים המגדירים את חייה. היא לקחה את הכל. זה כאילו שהיא לא הייתה קיימת מעולם, כאילו כל היחסים שהיו ביניהם כל הזמן הזה היו רק פרי דמיונו שלו. כאילו ששום דבר לא היה אמיתי. הוא בעצמו הרגיש לא אמיתי. הוא לא חשב שזה יקרה. הוא חשב שהיא אוהבת אותו כמו שהוא אוהב אותה. הוא באמת חשב שהיא אוהבת אותו.
אל תנסה למצוא אותנו.הוא חוזר אל הסלון ומקמט את המכתב, מחניק את מילותיה באגרופו. היא צודקת. הוא באמת כועס. יותר מכועס. הוא משתולל מכעס ומרגיש את העצבים מרצדים בגופו, מחפשים את הקורבן שיספוג אותם. זה כמו חום מלובן בתוכו. הוא מביט מבעד לחלון, כדור הנייר ההרוס לח בכף ידו המזיעה. הוא צריך לשתות. הוא צריך וודקה. כן. וודקה נקייה, המשקה האהוב עליו. היא לא הבינה איך הוא בכלל מסוגל לשתות את זה. זה היה כל כך מגעיל עבורה והיא כל פעם כמעט נחנקה כששתתה את זה איתו. אבל הוא אהב את זה.
כשהוא שותה, זרע של תוכנית נאחז באדמה האפלה של מוחו ומתחיל לגדול.
אין לה זכות לעשות לו את זה. לא אחרי כל מה שעברו יחד. הוא יהרוס אותה בגלל מה שהיא עשתה.
***
הווה
''אחי, אתה לא חושב שזה טיפה-טיפה קיצוני? איך הגעת למסקנה הזאת משום מקום,'' שאל ג'ונתן.
''מצאתי תמונה של הנרי ושל אמא שלי כשהיא הייתה בת שבע עשרה באיזה מסיבה של קולג' אחד לכבוד המאה החדשה בשנת 2000. ופתאום הכל התחבר לי, אחי אתה לא מבין?
הנרי ואמא שלי היו זוג, אבל הם הסתירו את זה מכולם. גם בגלל שהנרי נחבא אל הכלים וגם בגלל שג'סיקה לא רצתה שג'ס יגלה, כי הוא עדיין היה החבר שלה באותה התקופה. אני מניח שזה התחיל אולי קצת אחרי שהנרי הלך או קצת לפני. אבל משהו התפקשש באמצע. היא והנרי לא ממש הקפידו על הגנה כנראה, והיא נכנסה להיריון בכיתה י''ב. ממנו, ולא מג'ס. והיא לא רצתה שג'ס יגלה את זה, כי מה הוא היה חושב עליה אם הוא היה מגלה שהיא שכבה עם אח שלו? הוא בחיים לא היה סולח לה. והיא עדיין אהבה אותו. זה למה היא התנהגה מוזר ואשמה, ג'ונתן. זה לא היה כי ג'ס עשה לה משהו. זה היה כי היא עשתה לו משהו, כי היא עשתה משהו רע ולא ההפך. היא הרגישה חרא שהיא עשתה את זה אז היא הסתירה את זה ממנו בינתיים, עד שהוא ראה את בדיקת ההיריון בפח. ואחר כך היא המשיכה לשקר לו, בכך שאמרה שהתינוק מת. כי היא לא רצתה שהוא ירצה לעשות בדיקת אבהות במקרה ויגלה שהתינוק בכלל לא שלו.
לכן היא עזבה בסוף השנה. היא לא רצתה שג'ס יראה שהיא עדיין בהיריון ושהיא שיקרה עליו, בפעם המי יודע כמה. היא עזבה עם אמא של אריאל, ועם אמא שלך. וכעבור כמה זמן אני נולדתי, זה גם למה ג'ס הסתיר ממני את העובדה שיש לו אח. הוא שנא אותו על מה שהוא עשה.'' ג'ונתן היה המום, והאמת שגם אליוט. זה היה המון לעכל בכמה שניות.
''אבל למה... למה היא לא גידלה אותך ביחד עם הנרי, מאחר שהוא אבא שלך?'' שאל ג'ונתן.
''אני לא יודע. לא חשבתי על זה. אולי הם רבו ונפרדו, אולי זה משהו מעבר. אני לא יודע.''
''רגע, אז איך הגעת לזה שג'ס הוא.. שג'ס הוא הרוצח?''
''אני מניח שג'ס גילה את זה באיזשהו שלב. אולי הוא ראה אותה ביחד איתי ברחוב או משהו דומה, אולי הוא ראה אותנו נכנסים לבית, ואז הוא התעמת איתה ושרף את הבית. אני לא חושב שהוא ידע שההורים שלך גם בפנים. למרות שאולי.. אולי הוא גם כעס על לילי שלא אמרה לו כלום. אני לא יודע.''
''אז אתה חושב שהוא הסתיר את זה שהוא יודע שאתה הבן שלו? אני לא יודע, אליוט. זה לא... זה פשוט נשמע לי מוזר. לפי מה שאמרת לי, הוא ואבא שלו היו מופתעים מאוד לראות אותך וזה היה נראה אותנטי.''
''אל תיתן לי את המבט הזה, ג'ונתן.''
''לא קשור למבט. אתה בא להגיד לי שג'ס נראה לך כמו הבנאדם שישרוף מישהו למוות בתוך הבית שלו רק בגלל שהאקסית שלו שכבה עם אח שלו?''
''אני לא יודע איך הוא נראה לי, אני מכיר אותו בסך הכל פאקינג חמש דקות, אוקיי? מה אתה רוצה שאעשה? שאסמוך עליו? שאאמין למה שהוא אומר? אני לא יכול לעשות את זה!!! אני מבטיח לך שמשהו שם מסריח, אוקיי? אני מרגיש את זה.''
''אני מאמין לך, אבל אל תמהר להחליט החלטות בצורה אימפולסיבית, ואל תעמת את זה עם ג'ס. אם זה נכון, אי אפשר לדעת מה הוא עוד יכול לעשות. תשאיר את זה בגדר השערה ואנחנו נבדוק את זה. אבל אתה בקושי ישנת, אני יודע, אז עוף למיטה שלך, לך לישון עוד קצת ואז נבדוק את זה בצורה נורמלית. אני מאמין לך, אני יודע שיש שם משהו מסריח. אחר כך נדבר עם אמה ונראה אם היא תצליח לראות אם יש פרטים עדכניים על הנרי איפשהו. אני לא חושב שהוא גם כזה תמים, אליוט. אם הוא עזב ביחד עם ג'סיקה למה הוא לא גידל אותך גם? משהו קרה באמצע.'' ג'ונתן הביט באליוט לאחר שראה שהוא לא אומר כלום וראה שהוא ישן. נרדם על הכורסה שהייתה ליד תוך כדי השיחה שלהם. ג'ונתן גיחך ועזב אותו בשקט וחזר לישון אף הוא. הם היו צריכים את זה.
אליוט
דפיקה בדלת העירה אותי משינתי המתוקה שהייתי כל כך זקוק לה. לא רציתי לקום.
''שירות חדרים.'' אמרו. גלגלתי את עיניי וקמתי באיטיות מהמיטה בלית ברירה והלכתי לדלת. שם לא חיכה לי שירות חדרים, אלא יותר בכיוון של שירות אבות.
''בוא איתי עכשיו. בלי שאלות. הוא שומע אותנו?'' הנרי הצביע על ג'ונתן. הנדתי בראשי. שום דבר לא יכול להעיר את הילד הזה, גם אם תהיה רעידת אדמה הוא פשוט ימשיך לחשוב שזה הנחירות שלו ויישאר על המיטה בשביל להרוויח עוד כמה דקות של שינה.
''בוא. אני חושב שאני חייב לך כמה הסברים. אבל אני לא רוצה שג'ס או אבא שלי יגלו שאני כאן, אוקיי? הם שונאים אותי כבר מספיק.'' אמר, והנהנתי.
''אתה רוצה שנלך לאוניברסיטת מקוארי, אולי?'' שאלתי אותו והבטתי בעיניו.
''אתה טוב, ילד. את החושים החדים קיבלת מג'סיקה. ממני את הציניות והחוצפה.'' הוא אמר ובישר לי את מה שחשדתי בו.
YOU ARE READING
חמניות
Romance***הסיפור גמור*** ''וזה בסדר שאתה איבדת את עצמך. רק תישאר קרוב, גם דברים שהולכים לאיבוד נמצאים בסוף. אולי איבדת את עצמך, אבל אתה בוודאות לא רוצה לאבד אותי גם. רק תישאר קרוב. אנחנו כבר נמצא אותך ביחד." 22.11.2009. יכול להיות שהיום הזה היה היום הכי טו...
