לפני האפילוג והכל, רציתי להגיד תודה רבה לכל מי שאי פעם קרא את הספר הזה. אם הגעתם עד לפה זה אומר שהתחברתם לספר ולכתיבה שלי וזה לא מובן מאליו עבורי. כל הערה שכתבתם, כל תגובה, כל כוכב שהצבעתם חקוק לי בזיכרון ואני מעריכה את זה ממש. תודה רבה על הכל ובמיוחד לקוראים הקבועים שלי שעוד כאן מתקופת פרארי אדומה, ובכללי תודה לכולם (: ספר חדש יגיע בהמשך אל תדאגווו
***
כעבור 8 וחצי חודשים.
"הוא לא מפסיק לבכות," אמר איידן.
"מה הפעם?" שאלה סאמר בדאגה.
"הוא שוב פעם דפק את הראש שלו בשטיח," דיווחה אמה.
"אליוט, תפסיק. אתה כבר לא תינוק. אתה כבר בן חצי שנה כמעט," ציקצקה סאמר בלשונה והרימה את אליוט הקטן שכבר זחל במהירות והוא מיד נרגע. הוא הביט בהם בעיניים הכחולות הבוהקות והשוברות לבבות שלו.
היא ילדה אותו בלידה מוקדמת יותר מן הצפוי, בחודש שביעי. הוא היה פג, אבל זה לא השפיע עליו בצורה מיוחדת ומשמעותית.
"שחקן קטן." מילמל איידן והם צחקו.
"הוא לא מפסיק להסתבך בצרות, בדיוק כמוהו," אמרה אמה. הם חייכו בעצב.
"כן. בדיוק כמוהו." אמרה סברינה והביאה את האוכל שלהם מהמטבח.
"שוב פעם מקרוני וגבינה??" התלוננה סאמר.
"יש לך רעיון אחר?" שאלה סברינה.
"לא." הם קשרו את אליוט בכיסא המיוחד לתינוקות והתיישבו אף הם סביב השולחן ואכלו את האוכל שהם כבר אכלו כמה פעמים בשבוע האחרון. סאמר ניסתה להאכיל גם את התינוק הקטן אך הוא העיף לה את זה מהידיים. הוא לא היה מעריץ של מקרוני וגבינה.
"התקשרתם לבלייר?" שאל איידן. "זה יום קשה היום."
"דיברתי איתה אתמול, אבל היא לא רצתה לדבר על זה," השיבה אמה.
"נלך אליה היום. היא לא ראתה את הקטנצ'יק הזה כבר הרבה זמן, ומגיע לה לצחוק קצת." אליוט חייך.
"למה אתה מחייך, קטנצ'יק? מה אתה זומם?" שאלה סברינה כשהבחינה בו ועשתה לו פרצופים מצחיקים. הוא צחק וליבם התמלא בחמימות.
זה לא היה קל, וזה עדיין לא קל. לטפל בילד כשאתה בעצמך עוד ילד זה לא פשוט. אבל לאיידן וסאמר לא הייתה חסרה עזרה. היה להם את הוריה של סאמר, את סברינה, את אמה, את אדם, את אריאל. בלייר. גם ג'ונתן, לפעמים.
וכן, גם אליוט המקורי.
הם האמינו שגם אליוט בעצמו שומר עליהם וצופה בהם מלמעלה. ליבה של אמה התחמץ כשהיא חשבה עליו. היא ידעה שאם הוא עוד היה כאן, הוא לא היה מפסיק להיות עם התינוק. עם אליוט. אליוט אהב תינוקות ובכללי ילדים מאוד. אולי בגלל שאף פעם לא באמת הייתה לו את ההזדמנות להיות ילד רגיל בעצמו.
YOU ARE READING
חמניות
Romansa***הסיפור גמור*** ''וזה בסדר שאתה איבדת את עצמך. רק תישאר קרוב, גם דברים שהולכים לאיבוד נמצאים בסוף. אולי איבדת את עצמך, אבל אתה בוודאות לא רוצה לאבד אותי גם. רק תישאר קרוב. אנחנו כבר נמצא אותך ביחד." 22.11.2009. יכול להיות שהיום הזה היה היום הכי טו...
