ג'ונתן שנא לעשות כביסה. הוא כל הזמן התבלבל ועירבב דברים לבנים עם דברים כהים, כך שיצא שלא פעם ולא פעמיים, החולצות האהובות עליו הפכו לחולצות בצבע בזוקה.
אבל זה היה התור שלו הפעם. הוא היה אמור לעשות כביסה עוד מלפני, אך בגלל כל הירייה וכל מה שקרה הוא לא עשה, ומי שהיה אמור לעשות אחריו לא עשה גם. כך שהייתה לג'ונתן כמות כביסה של שבועיים וחצי לעשות. אבל לא היה לו אכפת. הוא היה במצב רוח טוב לאחרונה, ואי אפשר להאשים אותו.
סוף סוף זה קרה, סוף סוף הוא איתה. ביחד. הם ביחד רק כמה ימים וזה כבר הימים הכי טובים בחייו. הוא לא יכול לתאר במילים כמה הוא אוהב אותה, אז הוא יתאר לה את זה במעשים.
ג'ונתן לא חשב שמישהי תיכנס לו ללב בכזאת מהירות, ובכזאת עוצמה. הוא תמיד צפה בחברים שלו עם החברות שלהם וכן, הוא קצת קינא. הוא גם רצה את זה. הוא כל כך רצה להרגיש את זה, את ההרגשה המדהימה הזו שיש לך בשביל מי לקום בבוקר. ועכשיו זה סוף סוף קרה לו.
ג'ונתן כמעט סיים להכניס את כל הבגדים למכונה, עד שהוא נתקל במשהו שהיה בתוך הכיס בחולצה של אמה. הוא הוציא את מה שיש שם, והצטמרר. לא. זה לא יכול להיות.
אין פאקינג סיכוי.
''אמה?'' הוא בקושי הצליח לדבר. ידיו רעדו.
''מה?'' שאלה אמה מהסלון.
''ב..ואי רגע.'' אמה באה בחוסר רצון לג'ונתן ונבהלה כשהיא ראתה אותו ככה.
''אלוהים, מה קרה, ג'ונתן?'' הוא הראה לה את מה שהיה בתוך הכיס.
''אתה אידיוט? זה למה קראת לי? אלוהים, חשבתי שקרה משהו. זאת בסך הכל בובה שלא הפסיקה לזמר כשאני ובלייר דיברנו בגינה אז.''
''אל תבכה, ילד, הכל בסדר.
אל תבכה, הבאתי לך סוודר.
עוד מעט תגיע השמש, לא כמו ליל אמש.
אל תבכה, ילד. הכל בסדר.
אל תבכה, הבאתי לך סוודר.
השמיים יהיו כחולים שוב בקרוב.
אל תבכה, ילד. אל תבכה.''
''איך אתה יודע את המילים, זה לא שר עכשיו.'' אמה הייתה מבולבלת. בובת הזברה לא הוציאה הגה מפיה.
''זה לא זה. זאת דיאנה.''
''מי זאת דיאנה?''
''הבובה שאמא שלי קנתה לי חודשיים לפני שהיא מתה. באמריקה. הייתי שר את השיר הזה בכל מקום, והיא הייתה שרה אותו לי בכל לילה, ביחד עם הזברה. ביחד עם דיאנה. אז איך לעזאזל הבובה הזאת הגיעה לידיים שלך?'' אז זה מסביר את המבטא האמריקאי.
''היא הייתה בגינה. היא לא הפסיקה לזמר כבר במשך עשר דקות אז הכנסתי אותה לכיס שלי, ואז היא שתקה. לא חשבתי שיש לה משמעות, אני מצטערת , א-''
YOU ARE READING
חמניות
Romance***הסיפור גמור*** ''וזה בסדר שאתה איבדת את עצמך. רק תישאר קרוב, גם דברים שהולכים לאיבוד נמצאים בסוף. אולי איבדת את עצמך, אבל אתה בוודאות לא רוצה לאבד אותי גם. רק תישאר קרוב. אנחנו כבר נמצא אותך ביחד." 22.11.2009. יכול להיות שהיום הזה היה היום הכי טו...
