חמניות

פרק 33

''89, ג'ונתן, פאקינג 89,'' אמר אליוט לג'ונתן כשהם הלכו בדרך הביתה. הוא לא הפסיק לחייך ולהשוויץ בדף הנייר שעליו היה מוקף בעיגול אדום הציון: 89. הוא רצה לתלות את זה על המקרר ולמסגר את זה.

הוא רק חיכה להגיד את זה לבלייר ולראות מה היא תגיב. מאז השיחה בגינה עבר חודש. בלייר ואליוט המשיכו לדבר למרות איומיו של קמרון, שהיה על סף פיצוץ. כולם ידעו שזה רק עניין של זמן עד שהוא יתפוס קריזה על המשהו הכי קטן שאליוט עשה ויריב איתו מכות. לאליוט זה לא היה אכפת במיוחד. הוא רק חיכה להזדמנות להרביץ לקמרון.

במהלך כל החודש הזה משהו קרה לאליוט, ובלייר לא ידעה מה זה. הוא פשוט תפס רצינות בלימודים שמעולם לא הייתה לו, והחליט ללמוד באמת. חודשיים לפני סוף השנה והוא החליט לקחת את עצמו בידיים. אף אחד לא ציפה לשינוי הזה שבו.

במהלך כל החודש הזה אליוט עשה עבודות, בחנים שהיה צריך להשלים ומבחנים. הוא בעיקר למד למבחן המסכם באנגלית שהיה לו השבוע, והיום הוא קיבל את הציון שעשה לו את השבוע, ואולי גם את כל החודש הזה. הוא היה גאה בעצמו, לראשונה מזה הרבה זמן.

אליוט נכנס הביתה, וראה את אביה של בלייר מבשל אוכל במטבח ושורק בקולניות איזו מנגינה.

''אליוט, מה קורה? אני מקווה שאתה רעב. רוצה שוקו וסנדוויץ'?''

''מי אני שאסרב לשוקו.''

''אז שוקו לאדון.''

''אואה, איזה מצב רוח,'' אמר אליוט בחיוך. הוא השליך את התיק על הרצפה ולקח מידיו של ג'ייק, אביה של בלייר את הכוס החמה.

''בהחלט. היום... היום זה יום מיוחד.''

''מה יש היום?'' שאל אליוט ולגם מהשוקו החם. אביה של בלייר נשם עמוק.

''היום אני מציע נישואין לנינה.'' אליוט ירק את השוקו מפיו בהפתעה והניח את הכוס על השולחן.

''מה???''

''אני אפילו לא סיפרתי לבלייר, אני כזה אידיוט.''

''תספר לה כשהיא תחזור,'' אמר אליוט. הוא עדיין היה בשוק. ג'ייק הנהן.

''אבל זה לא קצת מוקדם? אתה לא מכיר אותה כזה הרבה זמן. אתה מוכן לזה?''

''מאז שמישל, אמא של בלייר, נפטרה, הייתי בכל כך הלם וכל כך שוק שלא ידעתי מה לעשות עם עצמי. הייתי עם ילדה בת עשר שהייתי צריך לגדל לגמרי לבדי והייתי צריך להתמודד עם האבל והאובדן. ידעתי שזה יגיע באיזשהו שלב, ידעתי שהמחלה של מישל רק התגברה וזה רק עניין של זמן, אבל לא יכולתי להאמין לזה עד שזה באמת קרה.

לא יצאתי לאף דייט וכבר עברו שמונה שנים. עד שפגשתי אותה. את נינה. אני יודע שאנחנו לא מכירים כל כך הרבה זמן אבל היא גורמת לי להרגיש כאילו אני חלק ממשהו. היא גורמת לי להרגיש חי שוב, וזאת תחושה שלא הרגשתי יותר מדי זמן.'' אליוט הנהן. הוא ידע על מה הוא מדבר יותר מדי טוב.

''אני יודע שאני חייב לספר לבלייר ואני כן אספר לה, אני מבטיח.''

''תספר לי מה?'' בלייר נכנסה בדלת והשליכה את תיקה על הרצפה לצידו של התיק של אליוט.

''לספר לך שקיבלתי 89 באנגלית,'' אמר אליוט והביט בבלייר בחיוך. אישוניה התרחבו וחיוך התפשט על פניה. עיניה החומות התכווצו כשהיא חייכה ואליוט חשב שהיא נראית כל כך חמוד ככה.

''באמת??'' לחש אביה של בלייר לאליוט. הוא הנהן. בלייר רצה וחיבקה את אליוט בשמחה. היא הרגישה כאילו היא זו שקיבלה את הציון הזה. אליוט הצטמרר ממגעה הנעים והמחמם של בלייר וחיבק אותה בחזרה.

''אני כל כך גאה בך, אליוט. באמת.''

''גם אני, אליוט. זה כל כך כיף לראות את התהליך שעשית עם עצמך.'' חיבק אותו ג'ייק. אליוט לא הבין למה כולם אומרים לו שהוא עשה איזשהו תהליך עם עצמו; הוא נשאר בדיוק אותו הדבר. אז הוא החליט לפתוח ספרי לימוד כששיעמם לו ולא לצפות בטלוויזיה, וואו. ביג דיל. איזה שינוי. זה בולשיט, הוא חשב בליבו. לא השתניתי ולא עשיתי שום תהליך עם עצמי, ולא עם אף אחד אחר.

אליוט שם את המבחן על השולחן. בלייר לקחה את הטופס מיד ועיינה בו. חיוכה התרחב עם כל שאלה שקראה ועם כל דף שעברה. המבחן לא היה קל בכלל; היא בעצמה קיבלה בו 85, לכן בלייר הייתה כל כך גאה באליוט. היא לקחה מגנט והצמידה את המבחן על המקרר, כאילו זה מזכרת מאירוע. בשביל אנשים אחרים זה אולי היה תמוה, הרי זה סך הכל מבחן וזה לא שהציון שהוא קיבל היה הציון הכי גבוה בכיתה. זה היה בסך הכל 89, יש אנשים שהיו בוכים על ציון כזה. אבל אף פעם אי אפשר לדעת; הזבל של האחד הוא האוצר של האחר.