august 22, 2017
המגש נפל מידי, כאילו בהילוך איטי, הזכוכיות מתנפצות על הרצפה ברעש חד, מתפזרות כמו הנוזל שזרם בין החריצים של אריחי הרצפה. המחזה הטרגי משך אליו כמה ראשים, עיניים שהסתובבו אליי והרימו גבה. למזלי המוזיקה חסמה את רוב הרעש. הדם רתח בעורקיי, אבל לא מכעס, הבושה והפחד הלמו בכל רחבי גופי, זחלו מתחת לעורי עד שהתרכזו בתחתית קיבתי הריקה ושלחו זרועות ארוכות אל גרוני, חונקות את פתח האוויר שלי.
הרגשתי שסיכנתי הכל, ושעכשיו אני גמור לגמרי, שאני יכול להפרד מהמשכורת הנדיבה ומהמשך הערב שלי כאן. כל הסיטואציה הנוראית הזו עברה מול עיניי שוב ושוב בזמן שהבטתי ברצפה בעיניים פעורות ולחיים סמוקות, תקוע במקומי בלי שום יכולת לזוז.
המבט שלו היה עליי, יכולתי להרגיש זאת גם אם לא באמת הסתכל עליי, כאילו לעג לי ושמח לאידי. שפט אותי למרות שהקול היחידי שביקר אותי היה זה שבתוך ראשי.
"היי היי, לא קרה כלום, קדימה ננקה את זה לפניי שהאחראי ישים לב." קול עדיין ונשי לפתע חדר אל תוך הבועה שיצרתי סביבי, מרגיע מעט אך גם לחוץ. הרשתי למבטי לעקוב אחריי הנערה במדי המלצרים שמיהרה לאסוף את כל חתיכות הזכוכית הגדולות, מניחה אותם על מגשה.
ההלם עזב אותי, ואני כמוהה התכופפתי במהירות ואספתי את כל מה שיכולתי אל מגשי, מודה לכפפות הבד הלבנות שעל ידי שמנעו ממני להחתך. הגנבתי מבט חטוף אל פנייה, זו הייתה הנערה שקודם בהתה בי בזמן התדריך שהעביר לנו האחראי.
"אל תדאג, זה קרה לי מיליון ואחת פעמים, רק צריך לוודא שהאחראי לא ידע על זה כלום. תשאר לעמוד כאן, אני הולכת להביא סמרטוט ונייר." אמרה וחטפה את המגש שלי מידי, נעלמת במהרה בין האנשים, כאילו הייתה סופה חולפת. לא יכולתי לתאר את תחושת ההקלה שעטפה אותי, הרגשתי כאילו מלאך מגן עדן הגיע להציל אותי אחרי כל הגיהנום שעברתי.
"פאק.." מילמלתי בין שפתיי שנשכתי כל כך הרבה פעמים הערב בגלל הלחץ שלא עזב אותי. רציתי להעביר את ידי בשיערי אך לא יכולתי לפרוע אותו לכן רק הבטתי באובססיביות סביבי כאילו מישהו מבין כל הקהל איים לרדוף אותי ואני הייתי צריך למצוא אותו לפניי שימצא אותי.
ידעתי שזו רק החרדה שהרעילה את ליבי ושלחה דם שחור אל כל שריריי ואיבריי הפנימיים, ולמרות כל זה מיהרתי להעלות את חיוך המאולץ על פניי, כי זה מה שידעתי לעשות הכי טוב. להתחזות.
לא עברה חצי דקה וכבר הנערה שאת שמה לא ידעתי הגיעה, ביידה שניי המגשים שלנו, סמרטוט לבנה וכמה מפיות נייר חדשות. מיהרתי לקחת מפית אחת, גורף את כל הזכוכיות הקטנות אל נקודה אחת ועם מפית שנייה מרים את כולם, עוטף את החתיכות בנייר הרטוב, לאחר מכן הנערה העבירה במהירות את הסמרטוט על הרצפה וייבשה עם המפית האחרונה שנשארה. שנינו הזדקפנו במהירות ומיהרו לברוח אל תוך המטבח.
YOU ARE READING
My white flower
Romanceהוא לא האמין שאחריי חצי שנה שלמה שהיה רחוק מכל מה שהכיר, מהבית שלו, מהעיר שלו, מכל החיים הקודמים שלו הוא חוזר למקום שגרם לו לברוח מלכתחילה. ביום שבו פגש את הנער התמים הוא ידע שמשהו השתנה, שמעכשיו החיים שלו לא יחזרו להיות כפי שהיו לא משנה כמה ינסה, א...
