לא ידעתי איך להגדיר את הרגשות שהציפו אותי, אבל אף אחד מהם היה קרוב ללהיות שלילי, וזה כשלעצמו הטריד אותי מאוד. אני נושך את השפה התחתונה שלי, במעיין התרגשות? כאילו תפסתי את האויב ברגע הכי חלש שלו וצברתי יתרון.
אבל אספן לא היה האויב שלי, לא ידעתי בכלל מה היה, רק ידעתי שאני לא אשכח את העיניים השיכורות מעונג האלו שהביטו בי בכזו הפתעה, האפור הממכר הזה שגרם לי להרגיש דברים.
אספן גרם לי להרגיש דברים.
את העובדה הזו לא יכולתי להכחיש כשהבטתי אל הבליטה בין רגליי שכמעט ונלחמה עם בד המכנס שלי. מה אני הולך לעשות עכשיו? נאנחתי בכבדות והפלתי את ראשי לאחור, אני לא יכול לעשות לעצמי ביד באמצע האירוע, אין פאקינג מצב.
אבל זה מרגיש כל כך טוב, היד שלי לוקחת את המפשעה שלי והמוח שלי מנסה לחשוב על כל דבר אחר כדי שהאיבר שלי ירגע קצת.
אני בולע את גרוני ומרטיב את גרוני שהתייבש, החום זורם מתחת לעורי ואני לא מצליחה לשלוט בחיוך שלי.
אספן היה ענקי, המניאק לא קיבל כבר את כל מה שהוא רוצה בחיים? הוא חייב להיות מושלם בכל היבט אפשרי?
הייתי נותן הכל בשביל להתחלף עם הברוטונית שרכבה על המותניים שלו בלי בושה.
הם לא יכלו אפילו לנעול את הדלת? עד כדי כך לא אכפת להם?
דקה ארוכה עוברת עד שאני שומע דפיקות חזקות על הדלת שנשענתי עליה, גבי מרגיש את ההדף שהוציא אותי מעט מן האופוריה שעטפה את מחשבותיי.
״ריי!״ הוא צועק, אולי יותר מידי חזק, כי זה וכמעט נשמע כאילו הוא דואג, השאלה היא למי.
אני מתלבט אם להסגיר את מיקומי או לתת לו להמשיך לצעוק עד שיתיאש, אני יודע שהוא לא בטוח אם אני כאן, יכולתי להיות בכל חדר אפשרי, יכולתי להיות למטה ולהמשיך למלצר, נכון? אז למה זה נשמע כאילו הוא עומד כל רגע לשבור את הדלת ולהוציא אותי מכאן בכוח.
היד שלי שעדיין נמצאת על המפשעה שלי, התהדקה בלחץ לרגע, מזכירה לי שאני עדיין קשה מתמיד ואספן הוא הבנאדם האחרון שצריך לראות את המחזה הזה כרגע.
״ריי קדימה תפתח את הדלת! תפסיק לשחק משחקים!״
שיט
אני לא יודע למה, אבל אני נושך את שפתיי בהתרגשות קטנה, משהו בקול התקיף שלו רק גורם לגוף שלי להתחמם בצורה לא נורמאלית, בצורה כמעט לא בריאה.
אני לוקח צעד קדימה מן הדלת ונותן מבט אחרון אל המפשעה שלי, אני מניח שאין כל כך במה להתבייש אחרי שראיתי אותו חצי ערום, ואת החצי היותר קריטי של הגוף.
אני מושיט את ידי אל הידית ולוחץ אותה, אך ברגע שהדלת נפתחת גופי מסתובב בלי שליטה ואני מוצא את עצמי מסתיר את פניי בכפות ידיי.
YOU ARE READING
My white flower
Romanceהוא לא האמין שאחריי חצי שנה שלמה שהיה רחוק מכל מה שהכיר, מהבית שלו, מהעיר שלו, מכל החיים הקודמים שלו הוא חוזר למקום שגרם לו לברוח מלכתחילה. ביום שבו פגש את הנער התמים הוא ידע שמשהו השתנה, שמעכשיו החיים שלו לא יחזרו להיות כפי שהיו לא משנה כמה ינסה, א...
