Chapter 29

476 45 14
                                    



הרגשתי בחלום, אם יכולתי לכתוב אלפיי שירים עם מנגינה מיוחדת ומילים מלטפות על ההרגשה שהתפשטה בבית החזה שלי כנראה שלעולם לא הייתי מפסיק.

אבל עכשיו יכולתי רק לנשוך את שפתיי ולכווץ את ידיי לשניי אגרופים. חשבתי שדמיינתי את מה שקורה כאן.

הייתי צריך אישור מהמציאות שאני באמת כאן.

ניסיתי לחפש את המילים המתאימות להגיב אך לפניי שהספקתי לפתוח את פי, הרגשתי לפתע את הטלפון רוטט בכיס המכנס שלי, מוציא אותי מאופוריה מתוקה.

אספן לא זז אפילו לרגע מסיבה מסוימת וכל מה שהצלחתי להרגיש זה את נשימותיו הכבדות על עור צווארי. אני מרים את הטלפון אל אוזניי, מנסה להרגיע את ידי הרועדת, מנסה לא לשדר לו מה הרגשתי.

האם גם הוא מוצא את המצב הזה כמוזר? הוא יודע איך הוא גורם לי להרגיש? לפעמים אני מרגיש שכל העולם ממשיך להתנהל מסביבי ורק אני לא מספיק לעמוד בקצב.

אני עונה לשיחה מבלי להביט באיש הקשר, פוגש קול מוכר אך לא אחד שהצלחתי לזהות.

״היי ריי״ הקול נשמע מהצד השני של הקו, קורא בשמי, מחבר אותי מעט לקרקע.

״היי..?״ עניתי במעט הפתעה, מביט אל המסך ורואה שהמספר לא שמור באנשי הקשר שלי. מי זה יכול להיות? אספן זז מעט, ואני מרגיש את עיניו עליי אך לא מחזיר לו את מבטי. הוא לגמרי יכול לשגע אותי, גם אם זה רק בקרבה הזו שלו, גם אם הוא רק מסתכל עליי וגורם לי להרגיש כאילו זה רק שנינו בעולם הזה.

״זה חבר של ג׳ין.״

או

נכון

לפניי כמה ימים נפגשתי עם ג׳ין, נסענו אליה אחרי בית ספר וכשהגענו ראיתי שגם מנו וחבר שלה שם. האווירה הייתה שונה מהפעמים הקודמות, יכולתי להרגיש את העיניים של חבר שלה עליי, וכשהוא התיישב לידי בספה היד שלו נחה על שלי מספר פעמים.

ג׳ין ירדה לי פעמיים בשירותים באותו היום.

אני לא מתגאה בזה, אבל הזמן שאני מעביר איתה נותן לי נחמה מסוימת, גם אם היא רגעית.

אבל לפניי שהלכתי הביתה, רון, חבר שלה, ביקש להסיע אותי בחזרה ואמר לי לצפות לשיחה ממנו.

אם להגיד את האמת, לא באמת ציפיתי שאי פעם יתקשר אליי, ולא ציפיתי שהוא יתפוס אותי בדיוק במצב הזה.

דבר אחד אני בטוח יודע, זה שהוא מאוד ברור בכוונות שלו אליי, ואין לי בעיה לתת לו את זה, אני מניח שלאחרונה נתתי לעצמי לפעול לפי רצונות אימפולסיבים שעושים לי טוב ושום דבר מעבר. אני מניח שאני בסדר עם זה.

״היי.., רון, מה קורה?״ לחשתי בטון מעט לחוץ, המצב המוזר גרם ללחיי להאדים, יכולתי להרגיש את הריאות שלי עולות ויורדות בקצב מהיר יותר ויותר, למה הוא חייב להיות כל כך קרוב אליי?

My white flowerWhere stories live. Discover now