chapter 8-past

2.1K 194 30
                                    


Uugust 17, 2017
Past

אספן מעולם לא היה בנאדם שנתן לעבר שלו להשפיע עליו. מאז היותו ילד קטן, הוא לא איפשר לעצמו להאחז בי ולתת לו לעכב אותו. משפחתו הייתה מופתעת לאור העובדה שבהלוויתו של האישה שהכי אהב, סבתא שלו, הוא כבר התגבר על זה, התגבר על העובדה שבבוקר של אותו יום הודיעו לו שהלכה לעולמה. ככה שבין עשרות אנשים לבושים שחור יכולת למצוא ילד בן עשר משחק במכשיר החדש והיוקרתי שקנו לו בעוד מצופה ממנו לאחוז בידה של אימו ולפרוץ בבכי. ולכן כשמזכירתו התקשרה אל הטלפון שהונח בקצה שולחנו והודיעה לו שתיאה נמצאת בחדר ההמתנה שלו, הוא היה מופתע. הרי תיאה הכירה אותו, היא הייתה אמורה לדעת שבשבילו היא כבר הייתה עבר רחוק שהוא לא התכוון לחזור אליו שוב. במקרה רגיל, אספן היה מורה למזכירתו ללוות את האורח למשרדו, אך הפעם הוא קם על רגליו והוביל את עצמו אל דלת הזכוכית הגדולה של החדר. הוא התקדם בצעדים בטוחים ואדישים אל עבר מקום הישיבה בו תיאה נמצאה, עיניו משוטטות על גופה בזלזול מופגן לפניי שגילגל אותם ושילב את ידיו על חזהו.

"משהו קרה תיאה?" הוא שאל בלגלוג, עיניו נשארות אטומות ועמידתו זקופה כרגיל, משדרת את ביטחון העוצמתי שלו.

האישה המוכרת שישבה על כיסאות הישיבה המרופדים נשכה את שפתה וגירדה את עורפה בחשש. בגדייה נראו שונים מהרגיל, את השמלות ההדוקות והצמודות החליף מכנס ג'ינס רופף ושחור וחולצת בד פשוטה. שיערה לא היה אסוף לקוקו מתוח ואסוף, אלא קיבל את רשותו ליפול על כתפייה באי סדר מוחלט.

אך לאספן, לא היה אכפת. הוא שם לב לכל השינויים הפתאומיים במראהו של האישה שמולו, האישה שכבר הכיר את גופה כל כך טוב, אך בישבילו תיאה כבר לא הייתה בתחום המותר, העיניין שלו בה נעלם ועכשיו היא לא יותר מבנאדם שמבזבז את זמנו החשוב.
אנשים יחשבו שצורת החשיבה של אספן די אכזרית, קרה ומנוכרת. אך זה מי שהוא, ללב שלו אין מקום לרגשות מיותרים, ההיגיון שלו הוא זה שתופס את המקום בהחלטותיו, ועכשיו, ההגיון אמר לו לשחרר את תיאה, כי התעסקות לא נחוצה בעיניין הזה רק תעכב אותו.

בגלל זה כשפתחה את פייה, תיאה ניסתה לתפוס כמה שאפשר את תשומת ליבו, קולה נשמע נזקק כל כך, מנסה לעורר את רצון ההגנה שלו. אך תיאה עשתה טעות, כי אספן ידע למה באה למשרדו, אספן ידע מה תוכניותיה עוד לפניי שפתחה את פייה, והקול העדין והחלש היה רק ניסיון כושל להחזיר אותו אלייה.

"אני כל כך מצטערת אספ-" קולה נקטע עוד לפניי ששמו יצא במלואו משפתייה, לגבר החסון והגבוה לא היה זמן לנסיונות שלה להחזיר אותו אליה.

"תלכי מכאן תיאה, אני לא מעוניין לראות אותך שוב." הוא אמר בפה חתום והלך משם, מורה למזכירתו להוביל אותה אל היציאה ולא לאפשר לה להכנס אל הביניין רב הקומות כולו שוב.

My white flowerWhere stories live. Discover now