May 16, 2018
Present
(ההתחלה של הפרק תיהיה לא מובנת, אל תדאגו אתם תבינו בסוף.)
הפרפר מצחיק את ריי . הוא נוחת על זרועו החשופה והלבנה והוא מלטף באצבעות ידו ברוך את הגלים האדומים שמנקדים את כנפיו . " שלום לך, יפייפה. " הוא אומר לו . הוא מתעופף . הפרפר מתרומם לו גבוה גבוה , נבלע בין קרניי השמש שסינוורו את הנער, שמש המבצבצת לה מבעד לעלים ירוקים מבריקים. כשבעה מטרים מעל מקום משכנו של ריי , על הקרקע בין שורשיי פרחי החמניות . מבנה עץ שומם תלוי לו שם בצמרת, רחוק מכדי נגיעה, קטן מכדי שיבחינו בו. חוט סאטן כחול מתפתל לו בין שכבות של קליפת עץ, צבעו האהוב ביותר על אספן. ידו מתרוממת גבוה, החוט ממשיך להתפתל בין מלבנים חומים וארוכים, נתפס במסמרים חלודים, משאיר את סיביו הפצועים סביבם ויורד מטה מטה אל אצבעות לבנות ודקיקות. מעל עיניים כחולות ועמוקות מתעופפים ברוח קיץ חמה ענפיי העץ העתיק, עלים נתלשים ועפים, אחד אחרי השני, כאילו זה לא הקיץ ששוכן כאן, אלא סתיו קר ומפשיט שלוקח את החתיכות הירוקות הרחק ברוח אל ארץ רחוקה. בד פוגש בעור, חוט רך נכרך סביב מפרק ידיו, מבקש את רשותו לקחת אותו למעלה, אל הצמרת, שם יוכל להשקיף על כל שדה הפרחים הצהובים שכרגע מביטים אליו מלמעלה, בוחנים את פניו ואת גופו הצנום ששוכב על שורשיהם. הפרפר שלו , ואיתו עשרת אלפים אחרים , מתרוממים מצמרת העץ כמו עננה אדומה שחוצה את השמיים . הנחיל חוצה את הרוח בדרכו אל רעפי עץ האורן שכיסו את גג הצריף האדמדם, גם הם נצבעו באדום, והפרפרים הקטנים כמו היו חלקים קטנים ממנו שעכשיו חזרו אליו, צבעם המיוחד ריתק את ריי, והוא שמח שחזרו אל ביתם, אולי גם הוא יוכל לחזור איתם, אל מקום חדש שיקרא לו בית. הוא קם ועוקב אחריהם, גבעולים נרמסים מתחת לרגליו, חמניות צהובות שמזעיפות אליו פנים. העשב שמגיע עד למותניו שורט את עורו החשוף . הוא מתקרב אל הצריף העלוב , שרוב חלונותיו נפרצו זה מכבר, נוטש חוט סאטן כחול שחיכה לו, הבטיח לו שיקח אותו אל גג העולם. באפו עולה ריח הטחב שהתגלה בין קירות לא יציבים. הצריף עוד היה רחוק, אך כבר מילא בריי חלל ריק. הנער שמערומיו עכשיו התגלו לשמש החמה שכבר לא הסתתרה בין ענפיי העץ, כאילו היו סוד אסור שהתגלה, הרוח החמה פסקה, שמיים אפורים הקיפו אותו, פרפרים שחוריי כנף התעופפו מעל גג הצריף וחמניות צהובות הפכו חוטי תיל דוקרים סביב גוף קטן. רעש צעדים נפסק, עיניים כחולות עמוקות נפערות, בתוכן משתקפת דלת צריף רחוק שנפתחה. ומבעדה, זוג עיניים נוספות ואפורות הציצו.
"אינך שייך לכאן." נגוזה מליבו התקווה שטיפח בלי לדעת. חוטי סאטן כחולים נכרחים סביב צווארו, ידיו ורגליו, וברגע גוררים ומחזירים אותו אל צילי ענפים גבוהים ובית עץ קטן ואחד, נוצצים באורו של הבוקר.
--------------------------------
ריי בהה בלוח הקנבס הלבן שמולו, עיניו חודרות את המשטח ויוצרות שם עולם שלם, מאחוריו, גבר בעל עיניים אפורות ששתק, שתק כי מילותיו רק החמירו את המצב, והשקט היה הדבר היחיד שיכל לתרום בו עכשיו. שניהם ישבו באותו חדר, נשמו אותו אוויר והסתכלו אל אותו מלבן ריק, אלא שריי היה בעולם משלו, חולם בהקיץ על שדות צהובים שהפכו גדרות ברזל ופרפרים אדומים שהפכו שחורים. ואספן? אספן ניסה להבין מה מתחולל מתחת לשיערות בלונדיניות מיוחדות ורכות שנפלו על עור לבן וחיוור. מה מסתתר בתוכו. כבר חצי שעה שישבו ככה, ריי, מחזיק במכחול שעוד לא פגש בצבעים שחיכו לו, ואספן, שלא ידע איך הגיעו לחדר האומנות של בית הספר. אולי מפניי שהנער הבלונדיני תמיד נמשך לציור, ואהובו תמיד נמשך אחריו. אספן ישב מאחוריו אך משמאלו, ושולחן לבן וקטן הונח לידו, עליו נמצאים כחמש עשר בקבוקי צבע עם פקקים שחורים ומלוכלכים.
YOU ARE READING
My white flower
Storie d'amoreהוא לא האמין שאחריי חצי שנה שלמה שהיה רחוק מכל מה שהכיר, מהבית שלו, מהעיר שלו, מכל החיים הקודמים שלו הוא חוזר למקום שגרם לו לברוח מלכתחילה. ביום שבו פגש את הנער התמים הוא ידע שמשהו השתנה, שמעכשיו החיים שלו לא יחזרו להיות כפי שהיו לא משנה כמה ינסה, א...
