הקור יכל להרעיד גם את קירות הבית אם היה להם עור בשביל להרגיש. בשעה כזו מוקדמת של הבוקר קשה להאמין שהשמש אי פעם תצא ממקום מחבואה ותחמם אותנו. הקיץ לא ממלא את תפקידו כמצופה ממנו בחודש אוגוסט.
הבטתי אל החלל, הפרחים עדיין על השולחן, מכתבים פתוחים על רצפת הסלון, אדי קור מצפים את חלון המטבח. הכל נשאר כרגיל. הייתי צריך לשבת בשקט ולהכיל את הכל, את דפיקות ליבי שאיימו להרעיד את הרצפה גם היא.
נקישות נשמעות לפתע על הדלת בדיוק כשמחשבותיי החלו לזלוג אל שדות רחבים ואוויר פתוח. אל כל המקומות שרציתי לברוח אליהם.
אני קם לפתוח את הדלת, במחשבה שנייה הייתי כנראה מבין שלא שאלתי אפילו לזהות הבן אדם, אך זה היה מאוחר מידי כשהיא עמדה שם, כאילו לא השתנתה מהיום הראשון שראיתי אותה.
"מה את עושה פה?" קשה היה לי להסתיר את האנחה הכבדה שלי, את גלגול העיניים וחוסר הרצון שהיא תהיה כאן. אולי אם היא תבחין בכל אלו היא תבין את הרמז ותלך מכאן.
"העניינים צריך להתקדם איכשהו ריי." היא דומה לה מידי, כאילו היו אלה אותן עיניים שהביטו בי כשניסתה להוכיח אותי, שרירי פניה מרפים באותה הדרך. זה מפחיד אותי. אז אני לא עונה.
"אז פה אתה גר עם אחייך?"
"כן, כפי שאת רואה." הציניות לא עזבה את הטון שלי.
היא סורקת את החלל, בניגוד לאספן היא לא מעדנת את תגובתה המופתעת למראה הפשוט והמוזנח, פניה מתכווצות וגופה מתקשח. אני לא אוהב אותה.
אני שומע צעדים קטנים, מייק יוצא מהחדר כשתיק הגב שלו עליו וידיו מחזיקות בכתפיות השחורות.
"או..., מי את?" הוא שואל בהפתעה.
אין לה זכות להופיע פה ככה, לא כשאין לי הסברים לתת למייק, לא מגיע לו לגלות את זה ככה.
"היי מייקי, אני-"
"היא הייתה חברה של אמא, עכשיו קדימה אריקה בטח מחכה לנו למטה." קטעתי אותה לפניי שתוכל למסור לו מידע שאסור לו לשמוע.
אם מבטים יכלו להרוג, אני מקווה שזה שנתתי לה היה עושה את העבודה. הנחתי את ידי על כתפו של מייק והובלתי אותו החוצה. שלושתינו יורדים במדרגות ומגיעים לבסוף אל המדרכה החיצונית הפונה אל הרחוב.
שמיים אפורים, אנשים בודדים הולכים במהירות ברחוב, בורחים מהקור, בניינים מתקלפים, שום דבר לא חדש, שום דבר לא שונה.
מייק עולה אל הרכב שהגיע לאחר כמה דקות, אני נותן לו נשיקה ארוכה על הלחי ומלטף את ראשו לפניי שהם יוצאים לדרכם. משהו בחיוך הקטן שלו נותן לי את הכוח לא לוותר עדיין. הוא מרגיע אותי, מחמם לי את הלב ומוריד לי את המגננות, אני רוצה לעשות את ההחלטה הטובה בשבילו, אבל איך אדע למי להאמין?
YOU ARE READING
My white flower
Romanceהוא לא האמין שאחריי חצי שנה שלמה שהיה רחוק מכל מה שהכיר, מהבית שלו, מהעיר שלו, מכל החיים הקודמים שלו הוא חוזר למקום שגרם לו לברוח מלכתחילה. ביום שבו פגש את הנער התמים הוא ידע שמשהו השתנה, שמעכשיו החיים שלו לא יחזרו להיות כפי שהיו לא משנה כמה ינסה, א...
