אני מביט על המסך בפרצוף מבולבל. אני לא רגיל לקבל הודעות ממספרים לא שמורים, או רגיל בכלל שמישהו שולח לי הודעות. אליסון כנראה היחידה שאוהבת למלא את הטלפון שלי בהודעות רנדומליות ולא מועילות. אני בהחלט צריך לספר לה על כל מה שלא קורה פה, ולגמרי צריך לספר לה על מה שקרה אתמול בלילה. היא הולכת להרוג אותי שלא התקשרתי אליה בשנייה שזה נגמר.
הדפיקות ממשיכות להשמע והפאניקה ממלאת את חזהי, מי זה יכול להיות? השכונה שבה אני גר לא קרובה אפילו ללהיות בטוחה, אולי אני צריך להתקשר למשטרה? או לחכות לפחות שילך? איך לעזאזל יש לו את המספר והכתובת שלי?
תתאפס על עצמך ריי.
אני קם במהירות על רגליי ונותן מבט חטוף אל עבר החדר של מייק לפניי שאני מתקדם אל עבר הדלת. כאילו מתכונן אל כל אסון שיכול לקרות ומוכן להקריב את עצמי בשביל להגן עליו. אזרתי לבסוף אומץ כדי לדבר, שפתיי נפתחות בהיסוס נעצרות כשקול מוכר נשמע מעבר לקיר.
"זה אני ריי." קול מוכר מידי. זה לא יכול להיות. אולי אני עדיין ישן בכלל, כן, עכשיו הכל מובן, אני ישן והכל זה רק חלום ואספן לא נמצא מאחורי הדלת של הפאקינג בית שלי. נכון?
"ריי אני יכול לשמוע אותך." הוא נשמע שוב, הנימה של הטון שלו תוקפנית מעט, דורשת. אני מוצא את עצמי נאנח בכבדות ומעביר את ידי בשיערי. מה כבר יכול לקרות? אני לא מצליח להעלות לראשי שום סיטואציה רעה שקשורה לאספן, משהו בתוכי סומך עליו יותר מכל בנאדם אחר.
ואולי זו הבעיה שלי, סמכתי עליו רק כי הבטן שלי התהפכה במהירות בכל פעם שמחשבותיי זלגו אליו.
ידיי נשלחה בהיסוס אל הידית הכסופה ולחצה אותה באיטיות. גופי רעד, וכנראה לא מהמקלחת הקרה שלקחתי אלא מהעובדה שהגבר הזה גרם לכל מערכות הגוף שלי להתבלבל בכל פעם שהתקרב אליי.
אני לא מפסיק לחשוב על הלילה הקודם, גם כשפניו האדישות מופיעות מולי וזר פרחים לבן מוחזק בידו.
רגע מה?
אספן עמד שם, גבו זקוף כמו תמיד וחליפה מחויטת יושבת עליו, מידותיה מדויקות לשלו.
ידיו מחזיקות בזר לבן של ורדים, למה הוא עומד כאן עם פרחים? למה אני לא מוכן להאמין שזה בשבילי.
לעזאזל, כל הסיטואציה הייתה מופרכת מידי בשביל שאאמין לה. לא איבדתי את השפיות שלי נכון?
"אספן מה אתה פאקינג עושה פה?" אוקיי, אולי הגזמתי טיפה עם הדרך שבה ביטאתי את המחשבות שלי, אבל זה בכלל לא אשמתי, הוא המשוגע שהחליט להופיע על פתח הדלת שלי בשבע וחצי בבוקר.
"בוקר טוב גם לך." הוא מחייך כאילו ניסה להחניק את הצחוק שלו, עיניו עוברות מפניי אל החלל שמאחוריי, סורקות אותו בהתעניינות מסוימת. משהו בתוכי לפתע התכווץ, למה הרגשתי מובך על זה שהיה צריך לראות איפה גרתי בזמן שהוא רגיל לוילות מפוארות וחיי יוקרה מוגזמים. השפלתי את ראשי וחייכתי בביישנות, הגישה שלי לפתע השתנתה במאה שמונים מעלות.
YOU ARE READING
My white flower
Romanceהוא לא האמין שאחריי חצי שנה שלמה שהיה רחוק מכל מה שהכיר, מהבית שלו, מהעיר שלו, מכל החיים הקודמים שלו הוא חוזר למקום שגרם לו לברוח מלכתחילה. ביום שבו פגש את הנער התמים הוא ידע שמשהו השתנה, שמעכשיו החיים שלו לא יחזרו להיות כפי שהיו לא משנה כמה ינסה, א...
