Uugust 8, 2017
Past
זה היה עוד יום רגיל שאספן יצא מהעבודה שלו, יורד במעלית מהקומה העליונה ביותר בו שכן המשרד המפואר שלו, אל הלובי בקומה התחתונה ביותר. מלווה בשומר הראש הקבוע שלו.
אספן לא היה איש רגיל, היה אפשר להבחין בזה מהשנייה הראשונה שבו עינייך פגשו בו, גם ללא שומר הראש שמאחוריו והחליפה השחורה והיקרה שעל גופו דמותו הצליחה להקרין מעין קסם מסוים ששבה אותך, אם זה עיניו החודרות או הבלורית השחורה שלו שתרמו למראה המהפנט שלו, או דווקא פניו המשורטטות שנראו כאילו עוצבו על ידיי אלוהים בעצמו. לא יכולת לעמוד בפניו, אי היה אפשר לעמוד בפניי הביטחון שנדף ממנו או מהמתח ששרר סביבו, אספן היה משהו מיוחד, גבר שלא פוגשים כל יום, גבר שהיית מפיל בבת אחת כל עקרון שלך רק כדי לבלות לילה בודד בחברתו. אנשים לא יכלו שלא לסובב את ראשם בזמן שעבר לידם, בין אם זה באחת מעשרות מסיבות העסקים המפוארות שנערכו לכבודו או אם עבדת בתוך החברה שלו, לא משנה איזה מעמד מכובד נשאת על ראשך או כמה כסף היה לך, בשנייה שעינייך פגעו בשלך, גם אם זה רק לשנייה אחת היית מרגיש את עצמך נופל לתוכו, בשבילו, היית נותן הכל למענו. היית מחפש כל תשומת לב קטנה שלו, אך באותו זמן היית צריך לשמור על כבוד המעמד שלך, כי אנשים רגילים לא יכלו לפגוש בו, אם לא היית באחת מקומות המנהלים הגבוהות של החברה לא היה לך שום סיכוי לראות אותו. לאספן היה סדר יום קבוע, טוב, לפי מה שהוא החליט לאותו יום. כשאתה מנהל את החברה הכי מצליחה בארץ החיים נמצאים לך בין בידיים, אתה זה שהיית שולט במשחק, ככה שהיה יכול להגיע רק מתי שירצה. אבל הוא לא עשה את זה, עם כמה שהיה מודע ליחס שאנשים נותנים לו הוא התעקש לשמור על אותו קור ואדישות שהקרין כלפיי כולם, הוא היה מגיע כל יום בשעה תשע בבוקר למשרד, גם אם לא היה שום בעיות שהיה צריך לטפל בהם, ובשעה שתיים בצהריים כבר לא היה נשאר זכר ממנו. הוא היה עוזב את הבניין והולך אל אותו בית קפה קבוע שבו היה מבקר, פעם אחת בבוקר לפניי שהיה מגיע למשרד ופעם אחת כשעזב.
אספן נכנס אל מכונית הספורט השחורה שלו והתניע אותה ברעש מנוע רועם, יוצא אל הכביש הראשי אל עבר בית הקפה הקטן שבקצה העיר, מקום קטן ומיוחד שלא היה מוכר לכולם. אספן החזיק את ההגה השחור בידו האחת והגביר את מהירות המכונית, חותך את כל הרכבים אשר נסעו על האספלט השחור במהירות המותרת בעודו טס על הכביש הארוך עם מכונית הספורט שלו.
אספן החנה את הרכב מול בית הקפה ויצא ממנו בטריקת דלת, מסדר את החליפה השחורה שעל גופו ומעביר את ידו בשיערו. הוא היה רגיל לכל ההתקהלות שהחלה להיווצר סביבו בכל מקום שבו נכח ולכן התעלם מכל העיניים שננעצו בו בזמן שפסע על המדרכה האפורה היישר אל דלת הכניסה של המקום השכונתי שנדף ריח עדין ומתוק של מאפים. הדלת נפתחה ברעש פעמון קטן ואספן נכנס אל תוך החלל המוכר שבו ביקר באותו בוקר.
YOU ARE READING
My white flower
Romanceהוא לא האמין שאחריי חצי שנה שלמה שהיה רחוק מכל מה שהכיר, מהבית שלו, מהעיר שלו, מכל החיים הקודמים שלו הוא חוזר למקום שגרם לו לברוח מלכתחילה. ביום שבו פגש את הנער התמים הוא ידע שמשהו השתנה, שמעכשיו החיים שלו לא יחזרו להיות כפי שהיו לא משנה כמה ינסה, א...
