august 17, 2017
Past
"אנחנו הולכים לעשות קצת כיף בכביש."
המשפט המוזר לא יכל שלא להפחיד יותר את ריי. לא היה לו מושג מה הולך לקרות עכשיו ולמה זה הולך לקרות. קודם האיש המפורסם והידוע מתחיל להציק לו בדלפק, ועכשיו מחליט לשלוף אותו מהעבודה שלו כאילו כל סדר היום שלו נתון בידיו של אספן. ריי אפילו לא הכיר אותו, אבל הוא ידע שזה לא משהו שהיה מקובל עליו לעשות. השאלה הקבועה שוב עברה בראשו, 'למה דווקא לי זה קורה?' הנער המסכן רק רצה לגמור עם העבודה שלו, לחזור לחיים הנורמלים שלו, לא היה לו זמן לשטיות מהסוג הזה. הוא היה חייב להפסיק את כל השיגעון הזה.
"היי היי, תעזוב אותי, אני לא הולך איתך לשום מקום. אם תמשיך להציק לי אני אקרא למשטרה." הרצינות בקול של ריי הצחיקה את אספן, הוא לא שם לב אבל אהב את מראה גבותיו של ריי אשר התכווצו בכעס, עיניו שולחות מבט חודר ורציני בעודו משלב את ידיו על חזהו. ריי לא נראה כאילו עמד לוותר לאספן, אך לגבר הגבוה היה תוכניות אחרות. הוא רק פלט גיחוך קטן וגילגל את עיניו בהתנשאות קלה וקבועה שתמיד לוותה בחיוך קטן. הנער נמוך הקומה שניצב למולו -טוב, לעומת גובהו של אספן כמעט כולם היו נמוכים- עמד לפתוח את פיו ולהתריס בו את כל המילים שיש לו להגיד ולהראות כמה כעס, אך צילצול הטלפון של שחור השיער קטע את השיחה בינהם. אספן לקח את מכשיר הטלפון שלו בידו והרים את עיניו אל המסך, רואה שיחה נכנסת ממזכירתו, יודע שאם התקשרה זה כנראה עניין דחוף.
"זה יום המזל שלך, בלונדי." הוא פלט את שם החיבה מפיו במעט זלזול, תופח על ראשו של ריי לפניי שענה לשיחתו ויצא מבית הקפה הקטן. ריי השפיל את עיניו ביאוש, משחק באצבעותיו ונאנח בשקט. "נהדר.."
---
לאחר שמשמרתו של הנער נגמרה, הוא לקח את חפציו מהתא שלו בחדר השירות ויצא אל האוויר הקר של שעות הערב המוקדמות. ריי נעצר לרגע לעמוד על המדרכה האפורה והרחבה שהובילה אל מעלה המשך הרחוב, הישר אל שכונתו הקטנה והמרוחקת. אך לאחר שלקח את האוויר הקריר והנקי אל ראותיו הוא פנה אל הכיוון ההפוך לגמרי מביתו. הוא התהלך במורד המדרכה במשך מספר דקות בודדות, סינרו מוחזק בידו ושיערו המיוחד נשאר להתעופף ברוח, מלא בריח של קפה ומאפים מתוקים, כמו שאר גופו של ריי. רגליו הארוכות והצנומות לקחו אותו אל תחנת האוטובוס הקרובה.
---
"לילה טוב מייקי." הנער נשק למצחו הקטן והחמים של אחיו הקטן, מלטף את שיערו לאחור ומביט אל תוך עיניים זהות לגמרי לשלו. ראשו הקטן הונח על הכרית הלבנה והרכה, שוכב במיטתו הקטנה והרעועה. על הקיר שמעליו הוצבו ציוריו הצבעוניים שריי דאג שתמיד ימלאו את קירו, הציורים השמחים האירו את חדרו למרות שהמצב לא היה תמיד לטובתם. אחיו הבוגר של הילד הקטן ניסה לעשות כל דבר שביכולתו כדי להביא לאחיו הקטן את הכי טוב שהוא יכול להשיג, ומבחינתו המטרה הייתה שתמיד חיוכו ישאר על פניו. גם אם היו תקופות בהם היה צריך לתת את האוכל המועט לאחיו כדי שלא ישאר רעב, וגם כשאר היה צריך לעבוד משמרות נוספות עד שכמעט לא יכל לעמוד על רגליו, רק בשביל שלאחיו תיהיה קורת גג לישון מתחתיה, רק בשביל שיהיו לו בגדים נקיים לשים על גופו. כי זה מה שהבטיח להוריו כשנהרגו, זה מה שהבטיח בליבו לאחיו, שלעולם לא יפסיק לדאוג לו, לעולם לא יעזוב אותו.
YOU ARE READING
My white flower
Romanceהוא לא האמין שאחריי חצי שנה שלמה שהיה רחוק מכל מה שהכיר, מהבית שלו, מהעיר שלו, מכל החיים הקודמים שלו הוא חוזר למקום שגרם לו לברוח מלכתחילה. ביום שבו פגש את הנער התמים הוא ידע שמשהו השתנה, שמעכשיו החיים שלו לא יחזרו להיות כפי שהיו לא משנה כמה ינסה, א...
