״קומי ליה יפה שלי״ לחשתי בשקט לאחותי הקטנה כששכבתי לידה במיטה מנסה להעיר אותה בפעם השלישית ״אני לא רוצה...״ היא אמרה מתוך שינה מתהפכת לצד השני מחפשת חושך אחרי שפתחתי את התריס בחדר. ״אין לך ברירה מאמי את חייבת ללכת לבית ספר״ אמרתי לה ברוך. ״עוד חמש דקות...״ הנחתי לה ויצאתי מהמיטה והתקדמתי לכיוון המטבח להכין לנו אוכל להיום ממה שנשאר לפחות.
מאז שההורים שלנו נפטרו כבר אין אוכל בבית, אין כסף לאוכל יותר נכון, קשה לי לדאוג לעצמי ולעוד 2 אחים לאוכל, במיוחד שאנחנו צריכים גם כסף לשכירות.
אני לא אמורה להיות זאת שדואגת להכל, אבל אח שלי הגדול- שי -כבר לא מתפקד כמו שצריך מאז שהם נפטרו, לא משנה כמה ניסיתי, הוא לא יוצא מהדיכאון שהוא הכניס את עצמו אליו, ובנתיים, אני זאת שעובדת ב2 עבודות תוך כדי שאני לומדת כדי שיהיה לנו איפה לישון חוץ מהספסל מעץ ברחוב.
אני פותחת את המגירה של הירקות במקרר ורואה 2 מלפפונים ועגבנייה אחת. זה לא יספיק לשלושתינו אז אני מוותרת על ירקות היום. אני חותכת את הירקות ומחלקת את זה ל2 שקיות, לכל אחד מלפפון וחצי עגבניה.
אני מוציאה את הגבינה שנשארה והולכת לארון לחפש לחם. רק 2 פרוסות. אז אני לא אוכל היום כלום כנראה. אני מורחת את הגבינה על 2 הפרוסות וחוצה אותן ל2 כך שיהיה להם כמו סנדוויץ. מכניסה לשקיות ושמה על השידה. הבטן שלי מראה סימני רעב כבר בבוקר בגלל שגם אתמול לא אכלתי כלום כל היום. אבל זה עדיף. אני לא אתן להם לגווע כי אני רוצה לאכול. לא כל עוד אני האחראית כאן.
״תפסיק כבר!״ אני שומעת צרחה מכיוון החדר של שי. אני רצה לשם ורואה את ליה בוכה בצד של החדר בזמן ששי מתארגן לבית הספר. ״מה קרה כאן?״ אני שואלת ורצה לחבק את ליה. ״הוא- הוא- אמר לי..״ ליה מתחילה להגיד בקול מגמגם וחלש בגלל הבכי ״שאמא ואבא לא- ל...לא יחזרו יו-יותר״ היא ממשיכה לבכות ואני מסתכלת על שי במבט עצבני. זה באשמתי גם. איך אפר להסביר לילדה בכיתה ג שההורים שלה מתו? אין לי לב לזה.
״הם יחזרו.״ אני משקרת לה. ״הם תמיד חוזרים נכון?״ אני שואלת אותה והיא מהנהנת. אני לא אגיד לה את האמת. בנתיים.
שי מגחך מהצד בזמן שהוא לובש את החולצה שלו. ״ליה מאמי תמשיכי להתארגן לבית ספר אני עוד מעט אבוא לחדר שלך טוב?״ אני שואלת והיא מהנהנת בחיוך ובורחת לחדר שלה. ״אתה חייב להיות הגיוני״ אני זורקת לשי בעצבים.
״אני הגיוני. את לא הגיונית. נו באמת, לשקר לה שהם יחזרו? את יודעת כמוני בדיוק שהם אף פעם לא יחזרו, הם מתו. זה נגמר! הכל נגמר!״ הוא צועק עליי ואני עוצרת את הדמעות. ״מה אתה חושב שלי לא קשה? שאני לא עצובה בגלל המוות שלהם? אבל למען ה׳ שי, אתה האח הגדול שלי, אתה אמור לדאוג לנו ולהגיד שהכל יהיה בסדר-״ ״אבל הכל לא יהיה בסדר!״ הוא קוטע אותי בצעקה.
״אני לא הולכת לנהל איתך את השיחה הזאת, לא עכשיו. תסיים להתארגן ותרד למטה. תיקח את ליה איתך בדרך לבית ספר שלך.״ אני אומרת ויוצאת מהחדר שלו.
הבתי ספר שלו ושל ליה צמודים אחד לשני, שלי לעומת זאת מרחק 15 שעה הליכה. אני לומדת בבית הספר הפרטי של העיר שלנו בזכות המלגה שקיבלתי כי הציונים שלי גבוהים מאוד, שי וליה לעומת זאת לומדים בבית הספר הציבורי, גם על המלגה, זאת אומרת. הם לא משלמים לדברים של בית ספר, מאז המוות אנחנו נחשבים ילדים בסיכון.
אחרי רבע שעה שי וליה יוצאים לבית ספר שלהם ואני מחכה עוד כמה דקות להכין את עצמי
לעוד יום בגיהנום.
YOU ARE READING
כנועה בשבילו
Romanceהיא בחורה ענייה שזקוקה לכסף והוא בחור עשיר שזקוק לשליטה, אפשר יותר ברור מזה? *אלימות מילולית,פיזית,תכנים מיניים,אונס,התעללות
