כנועה בשבילו

11-קול

הענשתי אותה. ציפיתי שהיא תברח. תצעק עליי. תקלל אותי. תעשה משהו. אבל היא ספגה את הכאב ולא קמה. כאילו קיבלה את ׳הגזרה׳. אני מרגיש כלכך דפוק עם העובדה שנהנתי מזה. שהתגרתי מזה. אבל היא פשוט מושלמת. והיא שלי.

״אחי, תרגיע את הבחורה שלך״ ריי זרק לעברי כשישבנו אצלי בבית אחרי הבית ספר ושיחקנו פיפא ״מה זה אמור להביע?״ שאלתי מבולבל ולא מבין למה הוא מתכוון, מה היא קשורה אליו? ״מה שהיא עשתה היום עם איליי, דפקה לו קטע מסריח.״ הוא אומר ואני נזכר במה שקרה, כשאמרה לניקול שאיליי הפיץ סרטון שלהם ביחד.

״אה זה.״ אני אומר ומתחיל לצחוק ״מה אני אעשה, היא טוענת שניקול לכלכה עליה, ואני מת על זה שהיה לה אומץ להחזיר״ אני מרגיש תחושת גאווה יותר נכון. האישה שלי היא מלכה. המלכה שלי. רק שלי.

״בטח שיהיה לה אומץ, היא האישה שלך, יש לה את הגב של שלושתינו״ איליי פתאום אומר משום מקום, מתי הוא הגיע? ״רק כדאי שהיא תדע על מי להפיל אשמה בפעם הבאה, כי בגללה אני הפסדתי זיון חופשי חופשי״ הוא אומר וצוחק גם הוא. עם איך שאני מכיר אותו הוא בטח גם מבין למה היא עשתה את זה. ניקול היא חתיכת כלבה.

אנחנו עוזבים את הנושא וממשיכים לשחק עד שריי זורק ״רגע, יש משהו שאני חייב לדעת״ הוא שואל ועוצר את המשחק. אנחנו מסתכלים עליו בשאלה ״ניקול באמת עד כדי כך לא טובה במיטה?״ הוא שואל ושלושתינו פורצים בצחוק, ״תאמין לי, אחרי מחשבה קצרה הבנתי שהיה עדיף לי להפסיד את הזיון הזה ככה מאשר עוד פעם אחת עם המומיה הזאת, בסוף האישה שלך עשתה לי טובה.״ איליי אומר תוך כדי צחוק. והראש שלי כבר הפסיק לצחוק ורק חושב על העובדה שהיא האישה שלי. שלי.

אחרי בערך רבע שעה אני מקבל הודעה מאלה

אלה: זה אתה עשית את זה? (16:34)
קול: זה אני עשיתי מה? תהיי יותר ספציפית בבקשה. (16:34)
אלה: אתה שלחת את הבגדים האלו? (16:35)

היא שואלת ואני נזכר בהזמנה ששלחתי לבית שלה. בגדים לה לאח שלה ולאחותה הקטנה. שכחתי מזה לגמרי.

קול: אה זה, כן. יש בעיה עם הבגדים? אפשר להחליף אותם אם את לא אוהבת, למרות שאני חושב שקלעתי בול. תשאלי את אחותך איך החולצה הסגולה. אני בטוח שהיא תאהב אותה מאוד;) (16:37)

אני נזכר בפעם ההיא שהמורה נתנה עוד עבודה בזוגות, אני ואלה תמיד עושים ביחד את העבודות האלו כי אני פשוט לא רוצה שינצלו את העובדה שהיא חכמה ויתנו לה לעשות הכל בלי שהם ינקפו אצבע.