כנועה בשבילו

7-אלה

אני מגיעה לבית ספר יום אחרי שחתמתי על חוזה שנותן בערך את כל ההחלטות בחיים שלי למישהו אחר, בחיים לא הרגשתי כזאת כבולה, תמיד עשיתי מה שאני רוצה ועכשיו פתאום כבר לא. ואני צריכה ללמוד לקבל את זה.

השעתיים הראשונות עוברות כרגיל, אני מנסה להתרכז במה שהמורה מסבירה ולא במה שקרה אתמול, להפתעתי אני מצליחה. אבל ברגע שהצלצול מבשר על סיום השיעור ותחילת ההפסקה, כמו מנגנון במוח, הכל חוזר אליי בבת אחת.

הלכתי במהירות לקפיטריה, לא רוצה להיתקל בעוד אדם אחד שיזרוק לי הערה או יתן לי פליק בישבן, איך זה באמת ילך? אסור לי לגעת בבנים אבל מה אם בנים נוגעים בי? איך אני בכלל שואלת אותו דבר כזה???

כשהגעתי לקפיטריה ראיתי את סיוון יושבת שם עם 2 ארוחות, לי ולה, היא שוב פעם קנתה לי ארוחה. היא יודעת שאני לא יכולה לקנות לעצמי, אז היא קונה לי. מה עשיתי טוב שזכיתי בחברה כזאת?

אני מתיישבת לידה ״איך את?״ היא שואלת אותי ואני עונה לה בחיוך, מסתכלת על הארוחה של היום, תפוח, סנדוויץ, מיץ תפוזים בבקבוק חטיף שוקולד ובייגלה. ״אני מתישהו אחזיר לך על כל הפעמים שקנית לי ארוחה, באמת אני מרגישה ממש לא נעים.״ אני אומרת בקול מבויש, ״את לא צריכה להחזיר לי כלום, אני עושה את זה כי אני אוהבת אותך ואת חשובה לי, לא כי אני רוצה לקבל משהו בתמורה.״ היא אומרת ומחבקת אותי.

אני אוכלת את התפוח ולאט לאט כשהיא לא מסתכלת אני מכניסה את האוכל לתיק, ״אז מה חדש?״ היא שואלת ומקפיצה אותי, ואני נזכרת שלא סיפרת לה על קול.

״לגבי זה...״ אני מתחילה להגיד והיא מסתכלץ עליי בעיניים פקוחות לרווחה, מופתעת כי היא רגילה שאני אומרת שהכל אותו דבר.

אני מנסה למצוא את המילים הנכונות להשתמש בהן כדי להסביר לה ותוך כדי עיניי פוגשות את העיניים של קול, הוא מסמן לי עם האצבעות שלו להתקרב אליו, השולחן שלי ושל סיוון בקצה השני מהשולחן של קול ושל כל החברים שלו.

אני בוחנת את השולחן שלהם ורואה שם את ריי, החבר הכי טוב שלו, ואת איליי, עוד חבר שלו. מוזר שאין שם עוד בנות שמסתובבות סביבם.

סיוון שראתה לאן אני מסתכלת הביטה בי במבט מבולבל, הסתכלתי עליה בפחד ואמרתי לה שאני עוד מעט באה.

התקדמתי לאט לשולחן של קול והרגשתי איך לאט לאט הקפיטריה משתתקת וכולם מתחילים להסתכל עליי.

כשהגעתי לשולחן שלהם קול סימן לי להתקרב יותר, התקרבתי עד שהייית צמודה אליו ואז הוא לקח את ידי ומשך אותי לשבת עליו בחוזקה, לא התנגדתי והרגשתי מפגרת בגלל זה, השפלתי את ראשי בזמן שהוא לחש לי משהו באוזן ״מעכשיו כל פעם שאנחנו בקפיטריה את באה לאכול בשולחן שלי, ברור?״ הנהנתי במהירות ״מילים.״ הוא פקד ״כן...״ אמרתי ״כן מה?״ הוא הגביר את קולו.

ניסיתי להבין מה רצה שאגיד ואז נזכרתי, ״כן אדוני״ לחשתי, מרגישה מושפלת ״יותר חזק, לא שמעתי״ החתיכת חרא הזה, הוא מנסה להשפיל אותי ״כן אדוני״ אמרתי בקול כך שחברים שלו בשולחן ובשולחן שלידנו שמעו את זה. בחיים לא הייתי כלכך מושפלת, כולם הסתכלו עלינו בהלם, ״יופי, בדיוק כמו שאני רוצה.״ הוא אמר בהנאה, זה לא סוד, הוא תמיד משיג מה שהוא רוצה.

הוא לקח מהארוחה שלו חתיכה מהסנדוויץ וקירב לפי ״תפתחי את הפה״ הוא פקד ואני כמו ילדה טובה פתחתי את פי והוא הכניס את האוכל לפה שלי, הרשתי לעצמי להתענג על החתיכת סנדוויץ המסכנה הזאת כי זה היה הדבר הנורמלי הראשון שאכלתי כבר הרבה מאוד זמן.

כולם המשיכו להסתכל עלינו בהלם ואני הסתכלתי עליהם בחזרה, מבוישת ורוצה למדוד את הנזק, הוא לקח עוד חתיכה ולחש לי באוזן ״אל תסתכלי עליהם, תתרכזי באוכל, עכשיו, תפתחי את הפה שוב.״ הוא אמר ואני הנהנתי ופתחתי את הפה, פאק כמה זמן לא אכלתי כמו שצריך, הוא המשיך להאכיל אותי עד ששבעתי, ושבעתי די מהר בגלל שהבטן שלי לא הייתה רגילה לאכול בזמן האחרון.

כשסיימתי לאכול הוא חזר לדבר עם חברים שלו ואני הסתכלתי מסביב בזמן שאני עדיין יושבת עליו, וראיתי את סיוון מסתכלת עליי המומה, ״אדוני..״ לחשתי ומשכתי את המבט שלו ושל החברים שלו אליי שוב, ״אני... סיוון..״ אמרתי וכנראה שהוא הבין כי אמר ״היא יכולה לשבת איתנו גם.״ ואני בתגובה חייכתי טיפה ואמרתי תודה כמו ילדה טובה.

״את חושבת שלא שמתי לב שהכנסת את האוכל לתיק שלך בלי שהיא תראה?״ קול שואל אותי בלחישה באוזן ומבהיל אותי. ״את לא עושה את זה יותר, כלומר, לא תהיה לך הזדמנות ואת גם לא תצטרכי לעשות את זה. כסף לא יחסר לך וכשאת יושבת בשולחן שלי. את בהשגחה שלי. ואני אדאג לבריאות שלך יותר מהכל.״ הוא ממשיך ללחוש לי באוזן עוד דברים שאני כבר לא כלכך מקשיבה להם כי אני מבולבלת מידי. איך ראה שלא אכלתי? ולמה כלכך אכפת לו? העבודה שהוא אמר שהוא ידאג לבריאות שלי יותר מהכל מביאה לי בחילה, בעיקר בגלל שהוא הדבר היחידי שעוצר אותי מלהיות בריאה נפשית.

אבל אני לא יכולה לכעוס עליו, הוא הסיבה שבעצם אני חיה, אבל בכל זאת, לא הייתי בסכנה מלחתחילה אם הוא לא היה גורם לכל בתי העסק לדחות את בקשות העבודה שלי. אבל אם נחזור לצד הראשון, הכסף שהוא מביא לי לא מתקרב למה שהרווחתי שם.

פאק אני כל כך מבולבלת.

——————-

איך הפרק??? פרק הבא יצא רק אחרי 6 הצבעות ו3 תגובות!!