כנועה בשבילו

6- אלה

הוא פסיכופט.
והוא מוציא עליי את כל העצבים שהוא שמר
ממני כמה שנים.
״אל תאלצי אותי להגיע למקומות כאלה שוב״ הוא אומר כשהוא מוריד את ידו מסנטרי, אז אני אשמה?
במקום לדבר אני רק מהנהנת, אין לי כוח למלחמות.

״טוב אז נתחיל בחוקים שהולכים להיות בנינו, כתבתי הכל כך שתוכלי לקרוא בעיון, זה יהיה בעצם כמו חוזה, נוכל לנהל משא ומתן אבל אני לא מבטיח שאשנה משהו, החתימה שלך תהיה אישור ותשמש כתזכורת כל פעם שתחשבי על לברוח״ הוא מסביר לי ״טוב?״ הוא מחייך בקטנה בזמן שמחכה לאישורי

״אוקיי״ אני אומרת בקול חלש, הוא מושיט לי את הדפים ואני מתחילה לקרוא את כל מה שכתוב

חוקי שיתוף הפעולה בין קול לאלה:

1. אלה לא תוכל להיפגש עם גברים אחרים לבד
2. אלה תתלבש לפי הדרישות של קול
3. אלה לא תעשה שום דבר בלי לשאול את קול
4. אלה לא תשמור סודות מקול
5. אלה לא תתנגד לקול
6. אלה לא תתחצף לקול
7. אלה לא תאכל, תשתה,תתקלח, תלך לישון, תצא מהבית וכו בלי רשות מפורשת מקול
8. אלה תספק את קול בכל צורה שהוא יראה לנכון
9. אלה לא תגע בגברים אחרים
10. אלה תקבל כל עונש שקול יתן לה
11. אלה תפנה לקול בכיוני אדוני
12. אלה לא מגלגלת עיניים לקול.
13.אלה לא תפר כל חוק שכתוב כאן.

כל עוד אלה מקיימת את כל החוקים היא זכאית לתשלום של 30.000₪ בחודש שישמרו בחשבון שקול יפתח לאלה ויוציא לה את הכסף לפי הצריכה שלה. החוזה יהיה בתוקף במשך שנה שלמה.

קול: אלה:

אני מסיימת לקרוא ופוערת את עיניי מופתעת,
מה לעזאזל קורה פה? הוא חתיכת פסיכופט. אני חשבתי שהוא ירצה שאני אנקה את הבית שלו ודברים בסגנון הזה אבל הוא ממש רוצה לשלוט בכל החיים שלי.

״אתה רציני?״ אני שואלת אותו וסוף סוף מרימה את העיניים מהדף ישירות לעיניים שלו ״יותר מאי פעם״
״אתה חתיכת הזוי!״ אני צועקת עליו.

״אם לרצות לשלוט בך הופך אותי להזוי אז אני מקבל את זה, תביני, כל החיים שלי ניסיתי לשלוט בך וכל פעם מחדש הוכחת לי כמה אני לא אצליח, אז עכשיו, הגעת לנקודה הכי נמוכה שיש, את לא יכולה להאכיל אפילו את אחים שלך, והדרך היחידה שלך לצאת מהמצב הזה היא לחיות תחת השליטה שלי״ הוא אומר כאילו זה דבר נורמלי שיוצא לו מהפה כל יום ״אז מה את מחליטה?״ הוא שואל דורש לדעת תשובה אבל אני עדיין רוצה לערער על כמה מהסעיפים.

״לפני שאני חותמת,״ אני מתחילה להגיד והוא כבר מחייך כי מבין שאני הולכת לחתום, אני בנתיים מתאבלת מבפנים על החיים שהולכים להיות לי אחרי החתימה המסכנה הזאת ״אני אמורה להגיד לך לפני שאני אוכלת? שותה? מתקלחת וכל הדברים האלה?״ איך זה הגיוני?
״הבנת נכון, אני רוצה לדאוג לבריאות שלך מבחינת האוכל, זה אומר שכל דבר שתרצי לאכול יעבור אצלי, אותו דבר על לשתות. מים את יכולה לשתות בחופשיות, לגבי כל השאר אם אני לא לידך את פשוט שולחת לי הודעה אם את יכולה לאכול משהו, אם אני לא עונה תוך 5 דקות את יכולה להתקשר.״ איך לעזאזל אני יכולה לשרוד את זה? כל דבר קטן? פאק למה הכנסתי את עצמי? ״לגבי הלהתקלח ולישון אותו דבר, הודעה ושיחה לפני״ הוא ממשיך להסביר, ״ולגבי הלצאת מהבית אותו נוהל, אבל אני מזהיר מראש, יהיו הרבה פעמים שאני לא אתן לך לצאת, אני מצפה שלא תתווכחי ותהיי קשובה. זה ברור?״ הוא מסיים בטון מאיים ואני רק מהנהנת.

״אני לא רוצה לעשות איתך שום דבר מיני.״ אני מוסיפה אחרי כמה דקות של שקט. ״מה?״ הוא שואל מבולבל. אני מתחילה להסביר ״בסעיף שמונה כתוב שאני צריכה לספק אותך בכל דרך שתרגיש לנכון, אני לא רוצה לעשות את זה. לא מבחינה מינית, אני אבשל לך, אנקה לך את הבית, אבל אני לא רוצה לעשות איתך דברים אינטימים.״ אני אומרת משפילה את הראש. מפחדת מהתגובה שלו

הוא נוהם ואומר בטון רגוע בצורה מזוייפת, כאילו פגעתי באגו שלו בכך שלא רציתי לשכב איתו. ״בואי נסכם ככה. אני לא אגע בך ללא הסכמתך, אני לא מתחייב שלא אשכב איתך כי יכול להיות שבשלב מסוים תרצי״ אני לא. ״אבל זה יהיה בהחלטתך, אני לא אכריח אותך לעשות כלום מבחינה מינית, טוב? זה מעודד אותך?״ הוא שואל בטון רגוע ומרגיע ואני מהנהנת לאט.

״יש לך עוד משהו שאת רוצה להגיד?״ הוא מוסיף, מרמז לכך שהוא רוצה לסיים עם זה אבל אני לא מתאפקת ״אני באמת צריכה לקרוא לך אדוני?״ אני שואלת אותו והוא מחייך חיוך צדדי משועשע, כשהוא לא כועס הוא נראה ממש מושך, יפה לו ככה יותר.

״ליד אנשים כן, אבל כשאנחנו לבד...״ הוא מתחיל להגיד ואז עושה הפסקה. ״את כבר תביני לבד לפי הסיטואציה מתי את צריכה לקרוא לי אדוני ומתי בשם הפרטי שלי.״ מה זה אומר בכלל? איך אני אמורה לדעת? הוא כזה מבלבל.

״נחתום?״ הוא שואל ומושיט לי עט, אני לוקחת את העט מידו וחותמת, זהו אין דרך חזרה, הוא חותם גם ומסתכל עליי בחיוך.

מה עשיתי?