כנועה בשבילו

25-קול

״אני אוהב אותך״ אני אומר לה תוך כדי שאני חודר אליה. ״בחיים לא אהבתי ככה מישהי״ אני מנשק את הצוואר שלה והיא גונחת, אני מת על הקולות שהיא מוציאה כשאנחנו באינטמיות כזאת.
״קול ואלה הארוחה מוכנה!״ אני שומע את הקול של אמא ממש מחוץ לחדר קורא לי ואלה פוקחת את העיניים באימה, אני ממשיך לחדור אליה וסותם את הפה שלה.
״ששששש... תהיי ילדה טובה ואל תוציאי שום רעש..״ אני אומר ומחייך אליה חיוך מתגרה כשאני שולח יד לדגדגן שלה.
היא פותחת את העיניים עוד יותר, כאילו רוצה לדקור אותי בעזרתן, ואני לא מרפה ממנה.
״תגמרי.״ אני פוקד והיא גומרת בזעקה שנבלעת לתוך היד שלי. אני נדחף אליה עוד כמה פעמיים וגומר גם אני.
אני מנשק אותה ומתרומם ממנה. ״אתה חייב להפסיק לעשות את זה.״ אלה אומרת כשהיא מתנשפת ואני מחייך אליה. ״אני חושב שאת מתבלבלת,אני זה שאומר לך מה לעשות.״ אני מתחיל להתלבש ״ובתור התחלה, תרימי את התחת היפה שלך מהמיטה ותתלבשי לארוחה.״ אני נותן לה מכה בישבן ויוצא מהחדר.
״בדיוק באתי לחפש אותך אחיין קטן, האוכל מתקרר״ מייקל אומר לי כשהוא עומד מחוץ לדלת של החדר שלי ואמא לידו מסתכלת עליי באותו מבט שהיה לה פעם, כשהוא היה אונס אותה, כשהייתי מסתכל על זה.
״נגעת בה?״ אני שואל ומתקרב אליו ״אני? מה פתאום.״ הוא אומר בקול תמים ומחייך אליי בחיוך השטני שלו.
״איפה החברה היפה שלך? בחדר? מתלבשת?״ הוא אומר ומנסה להגיע לידית של הדלת עם היד המזוהמת שלו, אני מעיף את היד שלו. ״אל תדבר עליה, אני מזהיר אותך.״
אני מתקרב אליו עוד צעד ככה שאנחנו במרחק נשימה, הוא מנפח את החזה שלו כדי להראות יותר מאיים אבל אני גבוה ממנו וחזק ממנו והוא יודע את זה.
״אני כבר לא אותו ילד קטן שלא יכול להגן על עצמו ועל אמא שלו מהידיים המסריחות שלך.״ אני אומר לו בטון שנועד רק לי לו ולאמא, ״אני דווקא די זוכר שאמא שלך לא ביקשה הגנה מהידיים שלי כשהן היו עמוק בתוך הכוס של-״ הוא לא מספיק להשלים את המשפט הדוחה הזה כשאני מעיף לו אגרוף, אמא פולטת זעקה ואני שומע רעש של דלת נפתחת.
יד נכרחת מאחוריי ומצמידה אותי אליה, אלה.
היא מנשקת את הגב שלי ״די, מספיק קול, הוא לא שווה את זה.״ היא מנסה להרגיע אותי, אני מתרכך בשנייה, הוא צודק, היא נקודת החולשה שלי.
״האישה והאגדה״ מייקל אומר בחיוך כשהוא מנגב את האף שלו מהדם שיורד לו ״תגיד אתה מנסה עליה את כל הדברים שלימדתי אותך? כל הדברים שראית אותי עושה לאמא שלך?״
״אני לא אונס אותה כמו שאתה היית עושה לאמא אם זאת השאלה שלך חתיכת חרא!״ אני צורח עליו.
״מה אמרת עכשיו קול?״ אני שומע קול מגיע מאזור המדרגות. שיט. אבא.
כל העיניים עוברות אליו. ״מה מייקל היה עושה לאמא שאתה לא עושה לאלה?״ הוא שואל ומתקרב אלינו.
״תענה לי!״ הוא צורח עליי כשהוא מרחק נשימה ממני.
אני מסתכל בזווית העין על אמא שמסמנת לי לא עם הראש, אני מסתכל על מייקל, שמנסה להסתיר את הפחד שלו, אבל הוא משקשק, ולי נמאס מהמשחק הזה, הגיע הזמן שאבא ידע על כל מה שקורה.
״אני לא אונס את אלה אבא, כמו שמייקל היה עושה לאמא.״ אני מודה בפניו סוף סוף.
אבא מעביר את המבט שלו למייקל ואמא שעומדים אחד ליד השני.
״וזה עוד לא הכל.״ אני אומר ומחייך למייקל, אבא מעביר את המבט שלו אליי, מחכה לשמוע עוד.
אני מרגיש את היד של אלה מחזיקה בי שוב, אני לא יודע אם זה כדי לעצור אותי או כדי לעודד אותי, אבל אני בוחר באפשרות השנייה.
״הדוד היקר שלי, שכל הזמן לא היית מבין למה אני רע אליו, ואפילו כועס עליי על זה, הוא היה מושיב אותי מול סרטוני פורנו כשהייתי ילד קטן ומכריח אותי לאונן מולו, לאונן לו, למצוץ את הזין המסריח שלו. ואני כמו ילד קטן שלא מבין כלום, עשיתי את מה שהוא ביקש.״
״תגיד לי שאתה צוחק.״ אבא מבקש ומחזיק בלחי שלי כדי שאני אסתכל עליו ולא על מייקל ואני מצקצק בלשוני. ״הלוואי שהייתי צוחק.״ אני אומר בקול מר.
״בן זונה!״ אבא צורח ומתחיל להרביץ למייקל. הוא מפיל אותו על הרצפה ובועט בחזה ובבטן שלו. ״גייס בבקשה תעצור!״ אמא צועקת על אבא אבל הוא לא עוצר. ״מגיע לו מגיע לבן זונה הזה!״ אבא צורח ואמא מסתכלת עליי במבט עצוב וכואב. ״תעזוב אותו,״ אני לוקח את היד של אבא ״אל תלכלך את הנעליים שלך בדם המלוכלך הזה.״ אני מסתכל על מייקל שמשתעל דם ונראה כמו סמרטוט על הרצפה.
אבא מתכופף אל מייקל ולוחש לו ״אתה הולך לשבת בכלא עד סוף החיים שלך, וגם אם תשתחרר לפני, אני אסיים את החיים שלך לפני שתספיק להיות דקה אחת חופשי.״

אלה
*שלושה חודשים לאחר מכן.

״בוקר טוב פרינססה״ אני מעירה את ליה בפעם הראשונה בבית של קול, או יותר נכון, בביתן בחצר ששייך עכשיו לי ולאחים שלי.
״תקומי מהר ותוכלי לשחות בבריכה בצהריים.״ אני מבטיחה לה והיא ישר קמה מהמיטה ומתחילה להתארגן, הילדה הזאת היא משהו מיוחד.
אני הולכת לחדר של שי ורואה שהוא לא שם.
אני רצה למחוץ לביתן והוא לא שם גם, איפה הוא יכול להיות? אני נכנסת לבית של קול ושומעת מוזיקה חזקה מחדר הכושר.
אני נכנסת ורואה את קול ושי מתאמנים ביחד, בשלושה החודשים האחרונים הם התחברו ונהיו חברים טובים יחסית לכמה שהם יכולים להיות, אני מאושרת לראות אותם ככה, זה כל מה שרציתי.
ההתקפים של קול נרגעו מאז שמייקל נכנס לכלא, הוא יותר רגוע ואני חושבת שזה הטיפול שהוא תמיד היה צריך, סגירת המעגל הזאת היא הדבר הכי טוב שקרה לנו. ״בוקר טוב אישה יפה שלי.״ קול אומר כשהוא קם מהמתקן כושר כדי לנשק אותי, אני מנשקת אותו בחזרה ״איו! תמצאו לעצמכם חדר חתיכת זוג הזוים״ שי אומר וממשיך להתאמן עם פרצוף חמוץ. אני רצה אליו ומחבקת אותו והוא מעיף אותי ממנו וצוחק.
קול לא הפסיק עם כל עניין השליטה עליי, הוא עדיין אומר לי מה לעשות, אבל אני כבר די רגילה. למרות שזה מציק לפעמיים ואנשים מסתכלים מוזר, אני אוהבת אותו ואם הוא מרגיש שהוא עדיין צריך את זה, אני אעשה את זה עד שהוא ירצה להפסיק.

אני אוהבת אותו, אני אוהבת אותו והוא אוהב אותי.

אז נגמר הספר! לא רציתי להשאיר מתחים וגם אני יודעת שאתן מחכות להמשך יותר ארוך, יכול להיות שיהיה ספר המשך אבל כרגע אני יותר רוצה להתרכז בהחלמה שלי ולעבוד על ספר חדש, אני לא אשחרר פרקים שלו עד שאסיים אותו או לפחות אגיע לכמעט הסוף שלו. כשזה יקרה אני אפרסם כאן הודעה על הספר החדש, יש כבר עלילה מוכנה והכל ואני מתרגשת בטירוף, כל העבודות הקטנות האלו היו רק הכנה למה שהולך להיות בספר הבא, זה הולך להעיף לכן את הראש!