מערכה III - פרק 23

1K 56 354
                                    

רצתי במורד המסדרון כדי למצוא את הארי. עברתי ליד סטודיו A בדרך, איפה שראיתי כמה רקדני צללים נמתחים וממלאים את בקבוקי המים שלהם. עצרתי להגיד להם שלום, תמיד הייתי נחמד וחברותי כלפיהם. עם חלקם למדתי, וחלקם היו מגיעים למסיבת חג-יום הולדת שלי במשך שנים.

הם התעלמו ממני.

כשהגעתי לסטודיו B לחפש את הארי, מצאתי את זאין שם במקומו, מתאמן על הריקוד שלו. הגוף השרירי שלו איפשר לו לנוע במהירות ולבצע את כל מה שהוא התאמן עליו בצורה מושלמת.

״איפה הארי?״

זאין הסתובב כדי להסתכל עליי, הוא כיבה את המוזיקה והרים את המגבת שלו שהייתה תלויה על המעקה. ״הייתי צריך לדעת שאתה לא פה כדי לראות אותי.״

הדברים של הארי כבר לא היו בסטודיו וכל מה שהיה בפינת החדר זה התיק של זאין.

״אני מצטער.״

״תגיד את זה למישהו שזה יזיז לו. אולי ג׳יג׳י או מוריס או ליאם או כל אדם אחר שהארי דפק בעזרתך.״

בלעתי בכבדות. לא הייתי מוכן להתמודד עם הכעס שלאחר ההתערבות וההשלכות שהיו לחברה. באופן אנוכי, לא רציתי להתמודד עם זה. כל מה שרציתי זה את הארי. חייתי בבועה, מנותק מהעולם סביבי.

״אני לא מאמין שנתת לו לתכמן אותך,״ זאין אמן, מעביר את המגבת שלו על עורפו על מנת לספוג את הזיעה.

״אני יודע שזה נשמע כמו קלישאה, אבל הוא השתנה.״

״לא, הוא לא. אתה השתנית.״

״אתה זה שאמר לי להתגבר על העבר ולהתחבר איתו!״

״אני אמרתי לך להיות נחמד. אתה עובד איתו, לא העבד שלו!״

זה לא הרגיש ככה. העובדה שהארי היה צריך אותי הרגישה נפלא, אהבתי להיות מועיל בשבילו. הוא היה הלב שלי.

״הארי הוא מי שהוא,״ זאין אמר, הולך לכיווני, השרירים שלו מתכווצים, ״אבל אתה היית חבר שלנו. היית אמור להיות שם בשבילנו.״

״אני מצטער,״ אמרתי בשקט, לא מסוגל לפגוש את מבטו. הסתכלתי על עצמי במראה. אולי זאין צדק. השתניתי באמת. זה היה בלתי אפשרי להיות אותו הבן אדם אחרי הלילה שלי עם הארי.

הלכתי לכיוון הדלת. זאין עצר אותי. ״הוא בחדר ההלבשה שלו.״

״תודה.״ חייכתי אליו חיוך קטן.

הוא הלך לכיוון מערכת השמע והדליק את המוזיקה שוב. הקול הדביק של הצ׳לו נשפך מהרמקולים ומילא את החדר. כמעט ולא שמעתי את זאין כשהוא דיבר שוב. ״אל תזחל חזרה אלינו כשהוא יפגע בך. והוא יפגע בך בוודאות, לואי.״

Flightless bird .l.s // Hebrew translationWhere stories live. Discover now