Flightless bird .l.s // Hebrew translation

מערכה I - פרק 3

לואי / הווה

ארוחת הערב שנערכת לכבוד התורמים שלנו תערך בחדר הקראש, אחד החדרים הגדולים ביותר בבית האופרה. שנדליריי הקריסטלים, והקטיפה האדומה והזהובה של האודיוטוריום ממשיכים גם לחדר הזה, יחד עם ריהוט עשיר. ציורי שמן שנמצאים במקום מהמאה ה17 מקשטים את הקירות, מעמיקים את הרקע ההיסטורי והחשוב של החלל. אני לא יכול שלא ללכת טיפה זקוף יותר, בגאווה, כשאני נמצא בחדר הקראש, שמזכיר לי את מקומי בהיסטוריה החשובה של הבלט המלכותי. 

זאין ממהר להגיע לצידי, עניבה בידו. ״סליחה על האיחור. היה עיכוב ברכבת,״ הוא אמר, מתנשם. 

״אתה בסדר.״ סידרתי את הצווארון שלו ולקחתי את העניבה מידיו. הנחתי אותה על צווארו וקשרתי אותה בשבילו. 

ארוחת הערב נערכה בשביל הרקדנים הגברים שבחברה, כדי שנתחנף אל התורמות--קצת סיידי הוקינג רוקדת בשביל הקראסט. אבל זה גרם לרובנו להרגיש נחמד, בעוד שהרעיפו עלינו אהבה ואלכוהול ונהפכנו למושא הערצתן של הנשים הללו. 

העניבה של זאין הייתה שחורה והתלבושת שלנו הייתה זהה. כל גברי החברה קנו את החליפות שלהם בגיבס & הוקוס, החייטים הותיקים ביותר בלונדון. זו הייתה מסורת. חלקם לא הבינו את הצורך בחליפות החגיגיות בזמן שאחנו לא מופיעים, אבל אני כן. זה מחזק את המראה המהפנט שלנו וגורם לנו להראות כאילו אנחנו חלק ממשהו גדול יותר. 

נייל הורן, המפיק המוזיקלי של הבלט, נכנס פנימה, עטור במשקפיים שחורים ועגולים שהתאימו לחליפה שלו. 

״הורן!״ זאין ואני נופפנו לעברו. 

״נראים נהדר, בנים,״ הוא אמר בשמחה. 

כמו רוב המפיקים המוזיקליים, נייל היה מנצח במקצועו. הוא היה המנצח בבלט של ליפזיג לפני הצעת העבודה בבלט המלכותי בלונדון. הוא ואני התחברנו במהרה, מה שהיה מפתיע, כיוון שרוב המפיקים המוזיקליים היו פוצים בלתי נסבלים שחשבו שהמוזיקה חשובה יותר מהרקדנים. נייל היה שונה. אמא שלו הייתה בלרינה והוא היה פסנתרן בבלט מגיל צעיר, אז היה לו המון כבוד לרקדנים. הוא גם אהב כדורגל, אז היו לנו כרטיסים לעונה. 

הסתכלנו מעבר לכתפינו בעוד שהנשים העשירות החלו להסחף פנימה, עוברות דרך דלתות העץ הגדולות. 

נייל חייך. ״הן נראות צמאות.״

״אם אנחנו נתפסים, אני לוקח אותך איתנו,״ אמרתי. 

״הן לא כאן בשבילי,״ הוא צחק. ״הן כאן בשביל רקדני בלט חטובים.״

העברתי את ידי בשיערו של נייל. ״הן אוהבות שיער בלונדיני כמעט כמו שהן אוהבות את הירכיים שלי.״

״כן,״ זאין הסכים, מסתכל בדאגה על הנשים. ״תהיה חלק מאיתנו, תקריב בשביל החברה, הורן.״

זאין היה האהוב על התורמות. הוא רקד את מרקוציו בהפקה של רומאו ויוליה בעונה הקודמת, והן עפו על זה. אולי היה לזה קשר לעובדה שהכוריאוגרף נתן לו להופיע את הסולו שלו ללא חולצה.