רצתי מנייטסבריג' לבנקסייד. הנעליים שנעלתי לא התאימו לריצה, בכל פעם שהרגל שלי התנגשה ברצפת הבטון הרגשתי כאב מתפשט ברגליי, אבל לא יכולתי לעמוד ולחכות למונית. הייתי חייב להמשיך לזוז.
הגעתי לדירה של הארי קצת אחרי חצות. ערפל כבד עפף את נהר התמזה. לא ראיתי כלום. שמעתי את צליל הגלים כנגד הקירות וצופר של מעבורת מרחוק.
צמצמתי את עייני, מסתכל על האינטרקום בכניסה לבניין. זה של הדירה של הארי עדיין היה מלבן ריק. לחצתי עליו בלחץ. אין תשובה. התקשרתי וסימסתי, למרות שידעתי שזה יהיה חסר תועלת וצדקתי. פאק. דפקתי על הדלת בתקווה שהדייר של הקומה הראשונה ישמע אותי ויפתח. כשזה לא עבד צלצלתי לכל דירה בבניין עד שמישהו סוף סוף ענה.
שמעתי קול ישנוני של אישה ותינוק בוכה ברקע. "הלו?"
"הלו! אני כאן כדי לראות את הארי סטיילס שגר ב10B."
"הרקדן?"
"כן! זה הוא."
"מי זה?"
"אני חבר שלו, לואי טומלינסון."
"אני לא יכולה להכניס לבניין אדם זר."
"אני לא אדם זר!"
"אז למה מר סטיילס לא מכניס אותך בעצמו?"
"אני לא יודע! תקשיבי, אני חושב שהוא בסכנה. בבקשה תכניסי אותי!"
שמעתי צפצוף חזק ואז קליק והדלת נפתחה.
אישה בשנות השלושים לחייה ירדה במדרגות בחלוק כחול וכפכפים. "לא הייתי מכניסה אותך," היא אמרה, "אבל מר סטיילס לא התנהג כרגיל היום בערב... זה כנראה כלום אבל הוא תמיד מברך אותי ואת התינוק שלי בלובי והיום כשאמרתי לו שלום הוא פשוט עבר לידי כמו רוח."
עקפתי אותה ורצתי במעלה המדרגות. היא עלתה במעלית.
הגעתי לדלת של הארי. היא הייתה נעולה. דפקתי עלייה וצעקתי, "הארי! הארי! זה לואי! תפתח!"
הוא לא פתח את הדלת ולא ענה לי. המשכתי לדפוק, האגרוף שלי פוגע בדלת העץ הכבדה חזק יותר ויותר, עד שהעור שלי נפצע. בעטתי בה. אני אבעט בדלת עד שהיא תשבר אם אצטרך!
האישה יצאה מהמעלית. "תפסיק. אני אקרא לאחראי." היא יכלה להתקשר להזעיק את המשטרה עליי בשלב הזה. אבל היא בחרה לסמוך על האינסטינקטים שלה ולעזור לי במקום זאת.
YOU ARE READING
Flightless bird .l.s // Hebrew translation
Fanfictionסיפור בו לואי טומלינסון הוא רקדן ראשי בבלט המלכותי. כשהאויב שלו מבית הספר, בחור עצבני בשם הארי סטיילס מצטרף לחברה, פצעים ישנים נפתחים ותשוקות ישנות מוצתות. במהלך ההפקה של אגם הברבורים, הסוד שהרס את האהבה שלהם מתגלה סוף סוף, אבל האם זה מאוחר מידי? מ...
