כשפתחתי את עיניי עדיין היה חשוך בחוץ. הארי כבר קם והיה לבוש לגמרי.
״בוקר טוב.״
כל הגוף שלי כאב מלישון בישיבה. ״מה השעה?״ נאנחתי.
הארי הצביע על השעון שעל השידה. ״ארבע. בוא. הגיע הזמן ללכת לעבודה.״
אני לא בן אדם של בוקר. ובכל מקרה, ארבע לפנות בוקר זה בהחלט לא בוקר.
הזדחלתי מתחת לשמיכה. ״אתה מטורף.״
הוא משך את השמיכה ממני. ״תקום. אנחנו מאחרים.״
״מי אמר? הינשופים? העטלפים? זה אמצע הלילה!״
״יש לך חמש דקות. אני אכין קפה בנתיים.״
״אוקיי, טוב,״ בשנייה שהוא יצא מהחדר נרדמתי שוב.
הדבר הבא שאני זוכר זה מכה חזקה על התחת שלי. ״אאוץ׳! בלאדי הל!״
״קום!״
הרגשתי כמו משהו שנדרס ונשאר מרוח על הכביש. לא יכלתי לקום גם אם הייתי רוצה. בניתי מבצר קטן סביבי עם הכריות המפוארות של הארי.
הוא החליף את השיטה שלו. הרגשתי את השפתיים שלו על צווארי. ״אוווו.״
הנשיקות העדינות שלו טיילו במורד עמוד השדרה שלי ואל הגב התחתון שלי. הוא סובב אותי ודיבר כשהפה שלו צמוד לאורך שלי, מבעד לתחתוני הכותנה שלי.
״מה אני צריך לעשות כדי להקים אותך?״
הייתי ער לחלוטין עכשיו.
העיינים שלי נפתחו, הסתכלתי עליו. השיער שלו היה מסודר בקוקו והוא לבש חולצה פרחונית מכופתרת וסקיני שחור שהדגיש את הירכיים השריריות שלו. אלוהים, איך הוא יכול להראות כל כך טוב בשעה הזו של היום? אני נראה כמו אופוסום כועס.
יומרני, הורדתי את התחתונים שלי.
הארי הרים גבות.
הייתי קצת נבוך כי חששתי שלא קראתי את הסיטואציה נכון, אבל גם אם כן ידעתי שהארי לא יהיה מגעיל אליי.
בהחלט קראתי את הסיטואציה נכון.
הוא הרים אותי בידו, אצבעותיו הדקיקות עוטפות את האורך שלי. ולאט מאוד, ידו החלה לזוז על הכלי שלי. המגע שלו חוקר, כאילו הוא מנסה להבין איך כל מילימטר מרגיש, להבין את הצורה המדוייקת שלו. להבין אותי.
נאנחתי בהנאה, מפסק את רגליי.
״אתה אוהב את הידיים שלי?״ הוא שאל.
YOU ARE READING
Flightless bird .l.s // Hebrew translation
Fanfictionסיפור בו לואי טומלינסון הוא רקדן ראשי בבלט המלכותי. כשהאויב שלו מבית הספר, בחור עצבני בשם הארי סטיילס מצטרף לחברה, פצעים ישנים נפתחים ותשוקות ישנות מוצתות. במהלך ההפקה של אגם הברבורים, הסוד שהרס את האהבה שלהם מתגלה סוף סוף, אבל האם זה מאוחר מידי? מ...
