Flightless bird .l.s // Hebrew translation

מערכה III - פרק 26

שבועיים. כל יום במשך שבועיים חיכיתי להארי על המדרגות האלו והארי מעולם לא הגיע. בלי הסבר. בלי התנצלות. כלום.

בכל יום סימסתי לו:

אני מחכה לך.

אני כאן.

אני לא הולך.

אני לא מתכוון לעשות את אותה הטעות שעשיתי כשהיינו בבית הספר. אני לא מתכוון לתת לו לדחוק אותי הצידה. אני לא מתכוון לוותר עליו.

גררתי את עצמי לתוך הסטודיו ביום חמישי אפרורי בבוקר, הקפה הרותח שבידי שרף את אצבעותיי. הייתי מותש אחרי לילה ארוך שבו חיכיתי להארי, שפעם נוספת לא הגיע.

עבדתי לבד עם אלכס באותו היום. זה היה הדבר היחידי שחיכיתי לו. כל החברים שלי התעלמו ממני. אפילו נייל, שהסכים ליישם את ההערות של הארי, עדיין היה קריר, ולא הייתי צריך לשמוע עוד "אמרתי לך" בנוגע לבעיות שלי עם הארי.

אלכס אמר לי להתחיל עם קצת תרגילים ליד המעקה: דמי פלייה, פלייה, טנדו איטי ומהיר, דגאג'ה. עמדתי על רגל ימין שלי, והרמתי את רגלי השמאלית בשביל התנוחה הבאה. אלכס תפס בקרסול שלי והרים את רגלי טיפה גבוה יותר.

"השרירים שלך מתוחים. אתה פצוע?"

רק הלב שלי.

"לא," עניתי. "השרירים שלי קצת נוקשים."

הוא עיסה את שרירי השוק שלי בידיו החזקות לפני שהוא סובב את הרגל שלי כדי לעסות קצת מהירך, כף ידו עובדת בקשיחות כנגד רקמות השריר שלי.

"טוב יותר?"

"הרבה יותר."

הוא עזב אותי וצפה בי בידיים שלובות. הוא דחף את המשקפיים שלו במעלה אפו ואמר לי להציג את הסולו שלי במערכה הראשונה, זה שהארי שכתב. עשיתי אותו כל כך הרבה פעמים בשלב הזה, שהוא היה מושלם, אבל ההישג היה מר-מתוק.

"יפייפה, לואי!" הוא התפאר.

זה היה הרעיון של הארי שהיה יפייפה, המוח שלו. המוח שלו שאהבתי ולא אהב אותי חזרה.

כשסיימתי, אלכס הושיט לי מגבת ובקבוק מים. ידיו השתהו על שלי. הוא הרגיש מההופעה הכבדה שלי, שמשהו יושב עליי.

"איך הדברים בינך לבין הארי הולכים?"

"לא טוב."

"אני מצטער לשמוע."

בנוסף לכך שהוא אימן אותי בסטודיו, אלכס אימן אותי גם בחיי האהבה שלי. התביישתי להפתח בפניו בהתחלה אבל הוא היה נואש לעזור ואני הערכתי את דעתו. היה לו אכפת ממני ומהארי והוא רצה שנהיה מאושרים. אז, חלק-אחר-חלק, סיפרתי לו הכל על מערכת היחסים שלנו: הריבים, ההתערבות, הסקס והשתיקה.

"אני לא יודע מה אני עושה לא בסדר."

אלכס עטף את ידו סביב. "הוא זה שלא בסדר אם הוא לא רואה כמה אתה מיוחד."