במשך עשר דקות נשארתי שם לבד, קצת מקווה שכמו תמיד יסתובב ויחזור.
הוא לא חזר.
הוא לא חזר גם בבוקר אחרי וגם לא במשך השבוע,
ישבתי בחדר שלי בוהה בשמלת הנשף שתלויה על הארון מולי כאילו מסמלת לי את כל מה שכואב לי. לא רציתי ללכת לעבודה, גם לא ללימודים וממש אבל ממש לא לנשף.
רציתי להעלם להצטמק לכדור קטן ולא לזוז יותר לעולם. זה באמת מה שעשיתי כל השבוע, ביומיים הראשונים אלבז כתב לי' גם רומי ובתאל קצת ניסו אבל לא עניתי לאף אחד/
זה עצבן את קורל כי היא הייתה צריכה לפתוח לו את הדלת כשהביא את השמלה אבל באמת שכבר לא עניין אותי כלום.
טוב, חוץ מהבגרות האחרונה. הבגרות שבגללה הסכמתי לקום מהמיטה.
לקחתי נשימה עמוקה ויצאתי מהבית. אני כמעט בטוחה שאני נראית בסדר,
האיפור מסתיר את העיגולים השחורים מתחת לעיניים, השיער כבר לא מראה כמה ימים נמרחתי בכרית, הדמעות כמעט והפסיקו.
נכנסתי בשערי בית הספר זורקת את סוף הסיגריה אפילו לא משקיעה לכבות -שישרף המקום הזה-
למזלי עומר לא כאן כי הוא עבר כבר את הבגרות באזרחות בחורף, אז זו רק אני ועוד חמישה שהיו סתומים כמוני ודחו לקיץ.
הבוחנת חילקה את הדפים וציפורניי חפרו את עור ירכיי. לא יודעת מה הלחיץ אותי יותר-
להיכשל או להישאר לבד בשקט עם המוח שלי מול דף לכמה שעות.
"אתם יכולים להתחיל" נשמע קול וקטע את מוחי מלהמשיך בריצת ה2000 הזאת.
בהיתי בשאלות, את רובן ידעתי, שתיים ניחשתי ואחת אני די בטוחה שטעיתי.
הצלחתי לאורך כל המבחן לא לחשוב עליו, זה היה מרענן פתאום לשעתיים החזה שלי לא צרב מריקנות.
בדרך החוצה מהמבחן כתבתי לאלבז אם צריך היום עוד עובדת כי רציתי עוד מהסחת הדעת הממכרת הזו.
"שלום לעובדת החודש" אמר לי יוחאי אבא של אלבז בחצי צחוק, חצי עוקצנות
"היי אני מצטערת ש.." באתי להתנצל אך הוא קטע אותי "הכל בסדר מתוקה יאללה תכנסי לעבוד" כתגובה חייכתי ועברתי לצד הדלפק "והפעם... תשימי את זה" אמר צוחק והגיש לי את סינר העובדים.
"צודק" אמרתי מובכת וקצת צוחקת לאור הזיכרונות מהפעם האחרונה שהייתי במטבח, "יאללה תהנו לכם" אמר ויצא עדיין מגחך לעצמו.
" סידרת לאבא שלי יום חופש" צעק אלבז מהמטבח "סידרת לי סינר" עניתי צוחקת "זה הסטייל החדש" אמר ודחף מגש ענק לתנור.
למדתי את כל העמדות במאפייה- מהקפה ועד לקוראסונים, הרגשתי בשליטה לראשונה מזה שנים. שליטה אמיתית כזאת, עם תקווה ותחושת אחריות טובה כזו. לא כמו זאת שיש לי בבית "במקום לחייך לקופה תתחילי לזרוק אליי בונים" צעק לי אלבז מחזיר אותי למציאות
"יותר קפה פחות דיבורים" אמרתי כשהנחתי לו אותם על מכונת הקפה "אחח חודש כאן וכבר מנהלת אותי" אמר בסרקסטיות וכתגובה בעטתי ברגלו.
YOU ARE READING
אם רק היינו יודעים
Lãng mạn״ אני אחלק לכם פתקים וכל זוג שיוצא להם אותו הצבע ישבו יחד ויכירו אחד את השני״ איך שהמורה סיימה לדבר והתחילה לחלק את הפתקים לחשתי לעמית ״ תחשבי פתאום יוצא לי לשבת עם עומר״ אמרתי בצחוק תוך כדי שאני פותחת את הפתק שלי, ״ למי יצא אדום?״ עומר צעק הסתכלתי...
