אם רק היינו יודעים

אם רק היינו יודעים- פרק 28

השעה הייתה תשע בבוקר ועומר עדיין ישן כשראשו המתוק מונח על הבטן שלי, לא היה לי לב להעיר אותו. בכל זאת, אחרי אתמול הצלחנו להירדם רק בארבע בבוקר..

קמתי מהמיטה לאט ובעדינות מניחה כרית תחתיו שלא ירגיש בחוסרי והלכתי למחברת האדיוטית של רותם ועמית.

אני צריכה למצוא תוכנית שתשתיק אותן! אבל לפרסם את המחברת יפגע ביותר מידי אנשים... הן כתבו כאן דברים מזעזעים. מה הן חושבות שהן? המין גירלס הישראליות? ״סתומות״ מלמלתי לעצמי ושמעתי את עומר מגחך ״הערתי אותך?״ שאלתי בקול מתנצל ״ לא-לא תמשיכי אני אוהב לראות אותך עצבנית״ אמר מחייך שפרצופו חצי מרוח בכרית.
״ אני לא מצליחה לחשוב איך לגרום לרותם לסתום תפה לתמיד״ אמרתי לו ביאוש
״ לא מבין בזה אצלנו פשוט הולכים מכות״ אמר בהתנשאות הגברית המגעילה שלו
״ עוד שנייה אני אפוצץ אותך מכות״ אמרתי בחיוך כועס ״ איך אני אוהב את הטרול העצבני שלי על הבוקר״ אמר וקם מהמיטה להביא לי נשיקה ״ לא צחצנו עדיין״ אמרתי עוצרת אותו עם היד ״ יופי אז שנינו מסריחים זה מתקזז, להעיף את היד טרולי״ אמר והזזתי את היד צוחקת נהנת ממגע שפתיו הנפוחות משינה עד רמה שלא שמתי לב להבל הפה שלו בכלל.

אחרי שסיימנו את אירגוני הבוקר ירדנו למטה לסיגריה והטלפון של עומר צלצל,

״מתקשרים אליך״ צעקתי לו מהחצר כשהוא עוד מכין לנו את הקפה, ״תעני זה בטח נתנאל הוא כבר מכיר אותך״ צעק לי ״ כתוב אלבז״ צעקתי חזרה ועומר רץ לטלפון ״מה איתך יזין״ ענה לשיחה מתנשף ואני בהיתי בחיוך מטומטם מנסה להבין מי זה ״ יבן זונה איך הפקרת״ המשיך ואני ממשיכה לאכול תסביך למה גברים מראים אהבה רק בקללות.

״ יאללה שותף אני פה עם הבחורה אני אדב..״ אמר וכנראה ה-אלבז קטע אותו ״ כןכן בחורה אחת נשמה הצתמצמתי״ אמר צוחק והפרצוף שלי השתנה, החיוך נמחק והגבה קפצה. ״ היא פה לידי, נראה לי היא לא אהבה את התשובה״ אמר מתפוצץ מצחוק ואני קמתי להביא את הקפה שעומר שכח.. איף אני כבר לא אוהבת את האלבז הזה.

״תודה חיים שלי״ אמר מחויך כשחזרתי עם הכוסות. ״באהבה״ אמרתי במבט אטום ורציני מתיישבת להדליק סיגריה ״ מה יש נסיכה?״ שאל אותי בדיבור הערסי הזה שמתפרץ לו תמיד אחרי זמן עם החברים.

״ כלום, לא אוהבת שאתה ככה״ אמרתי באדישות ״ טוב.. אני יושב עם אלבז בערב חזר לעיר את הבן שרמוטה אולי תצאי קצת עם בתאל מלא זמן לא ראית אותה״ אמר מנסה לשכנע אותי לתת לו ״ ערב חופשי״. האמת, שלא כזה בא לי לראות את בתאל.. ״בטח מאמי תהנה״ יצא לי עם חיוך "רק מי זה אלבז?״ שאלתי בטון הכי פחות חטטני שהצלחתי למצוא ״ אלבז הוא אח יקר.., שותף!״ אמר בהתלהבות וגיחכתי ״ כן אבל איך אתם מכירים מטומטם״ אמרתי צוחקת ״ אה אלבז היה בחטיבה שלי, הוא היה השותף שלי בכל הבלאגנים והשטויות שהיינו עושים למורות״ הוא אמר צוחק ואני התחלתי לדאוג ״ זה ההוא שסיפרת לי שהביא לך את הג׳וינט הראשון?״ שאלתי מנסה שלא ייצא שיפוטי ״ כן גם.. אבל הוא תמיד סידר אותי הוא תמיד דאג לי הוא באמת חבר שהוא אח״ אמר וראיתי שהוא אוהב את האלבז הזה כמו שלא אהב אף חבר אחר.

״ומה.. לאן אתם הולכים היום?״ שאלתי כולי מתקווצת מנסה להראות תמיכה בנושא ״ בטח נשב בשטח או נצא לסיבוב עם האופנועים למרות שהבן זונה הוציא כבר A1 " אמר והמשיך לחפור לי שוב על אופנועים ואני כרגיל הנהנתי כאילו אני מבינה וחיכיתי שייגמר.

הגיע הערב עומר כבר לא כאן ואני העברתי שעתיים בבהייה במחברת המפגרת של רותם ועמית חושבת מה אעשה...

אתן לרותם לפרסם את התמונות ואלך לנשף עם עומר? אפרסם את הספר שלה אהרוס לאחרים את החיים עם הסודות פה? חשבתי לאיים עליה שאפרסם את הספר אבל אני לא יודעת כמה זה יזיז ל-

הודעה קטעה את תסביכיי

תחזירי את זה עכשיו!

כתבה לי פתאום רותם, אוקיי טעיתי זה מזיז לה..

תרדי לי מהחבר ותמחקי את התמונות!

כתבתי לה בחזרה

אני לא צוחקת איתך

כתבה לי חושבת שהיא מפחידה

אה באמת? אז הפעם לא אזייף צחוק

כתבתי בחזרה מצחיקה את עצמי

קראת את זה?

היא כתבה ולא עניתי

קראתי את מה? מה היא מחביאה פה? התחלתי לדפדף בכל הספר באובססיה עברתי אות אות מילה מילה ולא הבנתי על מה היא דיברה, חטפתי עצבים כמעט התחלתי לבכות. ומרוב תסכול העפתי את הספר לתוך הקיר.

כשהספר הנוקשה נתקע בקיר נפתחה לו העטיפה של הכריכה -קמצניות איזה עטיפה זולה- חשבתי לעצמי צוחקת מרימה את הספר מהרצפה. כשהרמתי אותו לידיי ראיתי שמתוך העטיפה מבצבץ מין דף.
"תחמניות" מלמלתי לעצמי מנסה למשוך את הדף מתוך הכריכה.

כשהדף היה מול עיניי חיוך ענק נפער בין לחיי ״זה בדיוק מה שהייתי צריכה״ אמרתי באושר שוכחת לרגע שאני מדברת לעצמי.

כן, קראתי ממליצה לך למחוק את התמונות ולזוז מעומר

הגבתי לה והיא לא ענתה

יש לך עד יום ראשון ב08:30

הוספתי.

לאחר מכן התיישבתי לפתוח את הדף 4A המקופל לרבעים,
-אם זה התמונות שלי אני מקיאה- אבל כשפתחתי את הדף רציתי להקיא הרבה יותר
על הדף הייתה תמונה של אולטרסואנד וכיתוב בעט של מספרים והפרטים היו מחוקים.
זה יכול להיות? לא.. אין מצב! הם שכבו פעם אחת לפי הסיפורים של עומר! זה לא הגיוני זה.. זה.. פרצתי בבכי האוויר שוב נעלם, רציתי את עומר רציתי שיחבק אותי ירגיע יגיד שהכל אי הבנה שהיא סתם כלבה אכזרית ו.. אם זה כן שלו? כי אני בטוחה שעמית לא זו שבהריון..

רותם כהרגלה הוציאה אותי מהבועה עם צפצוף המתריע שכתבה עוד הודעה לא מועילה

הדף זה בדיוק התמונה שהראתי לעומר אין לי יותר מה להסתיר..

היא כתבה פתאום וכל שרירי הפנים שלי השתתקו.

הוא ידע על ההריון הזה? מה הוא קשור? זה באמת שלו? אז מה השטויות שחפר לי עם התמונות מאושר ואיך הוא יודע על התמונות של אושר? המוח שלי התבלגן התהלכתי סביב עצמי בחדרי הקטן ממלמלת לעצמי את השאלות אחת אחרי השנייה שוב ושוב מרגישה בסרט, בחלום רע.