נ.מ אמה
"אל תרדם פה" אמרתי דוחפת אותו עם ישבני " אל תשעממי אותי, לא ארדם" ענה דוחף אותי חזרה "אחנו צריכים לדבר על הדברים" אמרתי מתיישבת על המיטה וכך גם הוא "דברי" אמר מעצבן אותי "אנחנו בקשר רעיל" הודעתי "אוקי דוקטור.. תפרטי" אמר ופעם ראשונה הרגשתי שהוא אשכרה מקשיב " אנחנו יותר מידי ביחד אתה יותר מידי עצבני ואני יותר מידיי בתוך הקשר הזה" אמרתי ללא שליטה "אוקי אז אנחנו יותר מידי?" אמר מסכם "כן.." אמרתי לא בטוחה איך להמשיך מכאן "ומה את חושבת לעשות עם זה.. חוץ מאותי" אמר מנסה לשבור את הקרח "אני חושבת שאנחנו צריכים הפסקה" אמרתי ומיד התחרטתי "אני מבין.." אמר והופתעתי " שעה? שעתיים?" אמר צוחק שולח את ידו אל הירך שלי "עומר" רטנתי מפסקת אותו "לא אמרת שאי אפשר יזיזות" אמר מצדק וצוחק כשאני מתחילה להכות אותו "אה" אמר וקם מהמיטה " מה" אמרתי לא מבינה מה יש לו " איפה הצמיד" שאל ולא ידעתי מה לענות "אמה?" שאל "משכנתי אותו" פלטתי מנסה להראות שלא אכפת לי מגוש הכסף הזה " אמה... למה?" אמר מתיישב לידי "כי אני צריכה שמלה לנשף" מלמלתי והדמעות איימו להתפרץ "אמה היית אומרת לי" אמר מחבק אותי " ממש לא" השבתי בזעזוע "די אמה קורה שאין תקציב למה לא אמרת לי" המשיך "בואי נלך להחזיר אותו" אמר מושיט את ידו אליי אבל לא זזתי "אמרתי לא" צעקתי והדמעות זלגו על פניי " אמה" רטן מסמן לי לבוא " אני... אני אעבוד ואני אחזיר את הצמיד! כן!" אמרתי משכנעת אותו ואת עצמי "את? אמה? לעבוד?" אמר צוחק ונפגעתי "למה לא?" שאלתי " אמה את מתעייפת מללכת" ענה כאילו זה ברור מאליו "בוא" אמרתי והוא הלך אחריי לא מבין.
אני ועומר כבר שעה מסתובבים בעיר והתחלתי להתעייף מלשמוע "את עוד רגע מתגייסת אנחנו מחפשים עובדים לטווח ארוך" או "מחפשים אחרי צבא"
"את באמת רוצה לעבוד?" שאל אותי עומר כאילו כל זה הצגה "לא, סתם רציתי לדעת מה סטטוס העובדים בכל העיר המסריחה הזאת" עניתי עצבנית "בואי" אמר גורר אותי אחריו "יוחאי כפרה מה נשמע" אמר והאיש המבוגר התקדם לכיוננו "עומר נשמה מה נשמע מה שלום ההורים" אמר ועומר הנהנן " הבחורה שלי מחפשת עבודה, מה אומר?" שאל אותו והאיש המוזר בחן אותי מכל כיוון "אני מחפש מישהי שתכין קפה, מה דעתך" שאל סוף סוף פונה אליי "אני חושבת שסבבה" אמרתי מרוצה "אז נתראה בחמישי ב..14:00?" שאל והנהנתי.
"הנה נסיכה סידרתי לך עבודה לא לבכות" אמר מתנשא " יכלתי למצוא גם בעצמי..." אמרתי מגלגלת עיניים והוא הדביק לי נשיקה "עומר.. אמרנו הפסקה" אמרתי "בסדר אנחנו ידידים, אני מנשק את כל הידידות שלי" ענה מתחכם וחזר לנשק אותי עד שנכנסתי אל ביתי "לילה קסום" אמרתי " אמה.. שש בערב" אמר מבולבל "ואנחנו ידידים, אני לא ישנה עם ידידים שלי" עניתי מחזירה לו "טוב מאוד.. אחרת הם היו נרצחים" ענה נושק למצחי והולך אל האופנוע שחנה בשביל החנייה שלי עוד מהצהריים
השבוע עבר, היום אני מתחילה את העבודה החדשה.
אני לא זוכרת מתי יצאתי פעם אחרונה מהמיטה, אה נכון בשלישי כשהלכתי לקנות את השמלה.. היא תלויה על הארון ממול המיטה, מזכירה לי כמה המצב שלי רע, כמה אני לא מספיק יפה בשבילה, כמה מביך יהיה לבוא ולהיות ״ההיא של עומר״ שכבר לא של עומר.
הם בטח אומרים כמה אני מסכנה ובטח הוא מספר להם שקרים שאני זו שאשמה.. אבל אני כבר ערה ושבע בבוקר אז אולי כן אלך? אני לא יכולה לתת לו לנצח נפרדנו כי נמאס לי מהשליטה שיש לו על החיים שלי.. כן! אני אלך! קמתי מהמיטה נמתחת מרימה את ידיי ׳אוי אני אתקלח׳ חשבתי -כדאי- הוסיף התת מודע..
YOU ARE READING
אם רק היינו יודעים
Romantizm״ אני אחלק לכם פתקים וכל זוג שיוצא להם אותו הצבע ישבו יחד ויכירו אחד את השני״ איך שהמורה סיימה לדבר והתחילה לחלק את הפתקים לחשתי לעמית ״ תחשבי פתאום יוצא לי לשבת עם עומר״ אמרתי בצחוק תוך כדי שאני פותחת את הפתק שלי, ״ למי יצא אדום?״ עומר צעק הסתכלתי...
