אם רק היינו יודעים

אם רק היינו יודעים- פרק 24

אחרי כמה שעות התעוררתי שוב, הבנתי ששינה טובה כבר לא תיהיה פה והחלטתי לקום להכין לי קפה נחמד.

ירדתי במדרגות ובדרך פגשתי בקורל ״מה השעה?״ שאלה אותי מצחקקת כמעט ולא מצליחה לעמוד ״ אני חושבת שעשר אחת עשרה בבוקר.. עכשיו חזרת?״ שאלתי אותה כאילו מופתעת ולא רגילה לשבורה הזאת ״כ..כן״ ענתה לי מנסה להחזיק את עצמה לא לצחוק ״ אמא בבית?״ צעקה לי מהקומה למעלה שאני כבר מערבבת את הקפה ״ לא יודעת למה?״ צעקתי לה חזרה מחפשת את הקופסא שלי ״ כי עומר אלוני ישן במיטה ואת בטוח לא זאת ששכבה איתו״ צעקה מתפוצצת מצחוק ונופלת תוך כדי ״ סתמי תפה ולכי להתקלח את מסריחה״ צעקתי לה עולה למעלה ומבינה שבוקר קל לא יעבור על כוחותינו. ״אני בסדרר״ צעקה ודחפה אותי כשהתחלתי לגרור אותה לכיוון השירותים ״ את לא״ אמרתי מניחה את פרצופה באסלה.

תוך כדי שקורל מקיאה את החיים שלה התחלתי להיזכר בכל הפעמים האלו שאני בת ה13 הייתי צריכה לדאוג לה כשחזרה מהידידים המגעילים שלה שהיו משכרים אותה בשביל לנצל את תמימותה, נזכרתי איך הייתי עוברת בין האסלה של קורל לחדר של אמא שלא הפסיקה לבכות על אבא ופתאום התחלתי להרגיש רע הרגשתי כאילו הכל חוזר כאילו אני שוב שם. הדופק עלה לא הצלחתי לנשום, לראות, לעמוד.. שיט זה התקף חרד..״בוקר טוב לנסיכות״ אמר בקול המאושר והמדהים שלו עומר ״ בוקר״ אמרתי מחזיקה לקורל את השיער מתפללת שלא יקלוט ״ הכל בסדר נסיכה?״ שאל בלחש מניח את ידו על מותני ונושק לי בלחי.

״ כן כן יש כוס קפה למטה אם אתה רוצה״ אמרתי מנסה לא להעיק עליו עם המשפחה הדפוקה שלי, ״ הכוס תסתדר נשמה״ אמר מוריד את ידו ממותני ומתכופף לקורל ״ מה כפרה? מה קרה? חגגת יותר מידי?״ אמר מנסה להקליל את האווירה. -אוף הוא כזה מתוק-

״וואלה אתה לא מבין איזה שלאקות״ אמרה קורל צוחקת מנגבת את הפה עם היד ״סליחה״ אמרתי ללא קול במבט מתנצל ״אחותך פה חושבת שאני מפחד מקצת קיא״ אמר מניח את ידו על רגלי מסמן לי שהכל בסדר ״ אין לי יותר הכל טוב״ אמרה קורל נשענת עליי.. טוב נשענת זו מילה גדולה היא יותר נזלה..
״ את רוצה להתקלח?״ שאלתי מתכופפת אלייה מחזיקה אותה מהכתפיים ״ כן אני אסתדר לכי איתו, הוא בסדר, אני מבינה למה נתקעת עליו ככה״ אמרה מסגירה אותי ועומר הסתכל עליי עם החצי חיוך הזה שלו מסמן לי בגבותיו שהיא צודקת וכתגובה גלגלתי את עיניי ויצאתי עוקפת אותו.

״אוף הקפה קר״ אמרתי לעומר בקול ילדותי ולקחתי שאכטה מהסיגריה.
״לפני רגע טיפלת לי באחותך הגדולה ועכשיו את בוכה לי על קפה״ אמר בציניות מתגרה ופתאום קלטתי שבאמת רק איתו אני מרשה לעצמי להיות ילדותית, רק איתו אני לא מרגישה הדמות האחראית. ״ סתום״ אמרתי מציקה לו עם הרגל מתחת לשולחן ״חבל עלייך יש לך פנים יפות״ אמר תופס לי את הכף רגל ״ אני שומעת פה איום?״ אמרתי דופקת על השולחן מסתכלת לו בעיניים מנסה לעשות מבט מאיים ״ את אמורה להיות יעני מפחידה עכשיו?״ אמר תופס לי גם ברגל השנייה ״ תיזהר״ אמרתי מנסה להישאר בפוזה המאיימת אבל נפלט לי צחוק ״ אני? תיזהרי את״ אמר ומתחיל לדגדג אותי ״ דייי עומרררר״ אמרתי בועטת לכל כיוון ושנינו התפוצצנו מצחוק.

״בוקר טוב״ אמרה אמא ונזכרתי ששכחתי לעדכן אותה שהוא פה ״ בוקר טוב״ אמר לה עומר ומקסים אפילו אותה עם החיוך הזה שלו ״ בוקר טוב לך איזו הפתעה״ היא אמרה מחייכת אבל ידעתי שהיא רומזת לי משהו רע ״ בוקר טוב אמא מה פשר השיחה״ אמרתי בקרירות וגלגלתי עיניים ״ שום דבר מאמוש הכל בסדר רק להודיע לי פעם הבאה״ אמרה בחיוך המזויף שלה ואני השתדלתי רק להירגע ״אתם רוצים ארוחת בוקר?״ היא המשיכה ״ כן ״ אמרתי בכוונה.. ידעתי שהיא לא באמת רצתה להכין אבל אם היא משחקת לי אותה משפחה מתוקנת אני אשחק חזרה.

״הכל טוב איתך היום?״ שאל עומר עוד מבולבל מהשיחה ״ כן בקטנה היא סתם מציקה״ אמרתי עם צחוק מזויף אבל זה לא פתר את הבעיה ״זה תמיד ככה?״ הוא שאל ולא ידעתי מה לענות ״ תגדיר ככה״ אמרתי מנסה למשוך זמן כדי לחרטט איזה תשובה ״ קורל״ הוא אמר ונתן לי פירצה ״ אהה״ אמרתי ונשמתי לרווחה ״ רק בחמש שנים האחרונות״ אמרתי צוחקת קלות ורואה אותו מחשב דברים בראש "מאז שאת בת 13?״ הוא שאל רציני ״ כן זה לא כזה קיצוני״ אמרתי מנסה להקליל את השיחה ״ מגיל 13 כמעט כל ערב לטפל באחותך השיכורה?״ אמר ״שמע בהתחלה זה היה יותר קל״ אמרתי נהיית גם אני רצינית ״ בהתחלה היא הייתה בית ספר כל יום אז היא הייתה שותה רק בחמישי שישי זה היה בקטנה״ ״ואז מה קרה?״ שאל מתעניין מלטף את ירכי בדרך כזאת שונה ממה שאני רגילה.. הוא לא ניסה להזרים או לגעת הוא... הכיל?

״אמה״ אמר מחזיר אותי לשיחה"
היא התחילה להתחבר לחבורה שמארגנים מלא וודקה מלא סמים והיא כמעט נשרה מהלימודים תבין זה לא שכל החיים היו לה מלא חברים״ אמרתי מנסה להסביר את המצב ״ והיום?״ הוא אמר ולא ידעתי מה להגיד ״ היום זה פחות בנים פחות סמים סתם הצ׳אחלות שדופקות לה את החיים״ אמרתי ״קשוח״ הגיב וקפצה לי הודעה.

עומר סיפר לך?

נעצרה לי הנשימה.. סיפר לי מה? לשאול? לעשות כאילו זה לא קרה? מה היא רוצה מה היא קשורה?

ההודעה עדיין על הטלפון ואני פשוט בוהה, קפואה, מנסה לעכל את המכה ״מה קרה נשמה?״ אמר מנסה להתקרב אבל אני לא מגיבה לכמה שניות ״אמה?״ אמר ונשמע פתאום לחוץ ואני רק נאכלת עוד מה לעשות? מה לעשות? ״ סתם קפצה לי פה הודעה״ אמרתי מנסה לא להתסכל עליו ״ מרותם״ נפלט לי..