2012
בשנת 2009
, אמא ואבא התגרשו מכיוון שהוא היה שתיין ומהמר כבד.. הוא הכה את אימי עד זוב דם. היא הזמינה לו משטרה ועצרו אותו, היינו חופשיות. לקח לה שלוש שנים לסמוך שוב על גבר. היאיצאה במשך שנה וחצי עם ג׳ון טיילור ולפני כמה חודשים היא התחתנה איתו. אדם מקסים שמילא את החלל שאבי השאיר, הוא שם פלסטר על צלקות העבר.. הוא הגיע עם הבן שלו, כריסטיאן, הוא היה מבוגר ממני בשנה בלבד, היה לו שיער שחור ופרוע שהזכיר את שמי הלילה של ניו יורק, עיניים בגוון כחול-ירוק שלא ראיתי מימיי, חשבתי שנסתדר טוב ביחד, אבל משום מה, הוא פשוט שנא אותי. השפיל אותי והביך אותי בכל הזדמנות שהייתה לו. לא יכולתי לסבול את ההתנהגות המזוויעה שלו בשקט, לא עוד, כיבדתי עד כה את אביו ואת אימי, אבל זה בלתי נסבל. הייתי חייבת לשחרר קיטור, אז החזרתי לו מלחמה.
*הווה*
כשאמא הכירה בחור חדש לאחר הגירושים הייתי ממש שמחה ומאושרת בשבילה, היא סופסוף מצאה אהבה חדשה שלא תשאיר אותה גלמודה ושברירית, גם אני ממש אהבתי את ג׳ון, הוא בחור מקסים, הדבר היחיד שהיה גרוע בכל הסיטואציה הזאת, היה הבן שלו, זאת אומרת, האח החורג שלי. כריסטיאן טיילור או בקיצור כריס. סיוט חיי. הוא גדול ממני רק בשנה והוא חושב שהוא אל בבית. אנחנו הפכים גמורים עם שנאה הדדית. לפחות על זה אנחנו מסכימים.. ו..
״קאט!״ הוא קורא לי מהמטבח.
אני יורדת בחטף במדרגות העץ וצועקת לעברו ״מה? מה אתה רוצה?״.
״ואל תקרא לי קאט, אני שונאת את זה, זה שם של חתולה״
הוא גיחך ואמר, ״ואת לא חתולה? טוב, אולי חתולה שחורה של מזל רע״
״מתי התחלת להיות סנילי, כריס?״ גיחכתי, ״אתה יודע, לא כולם ענן של מזל רע כמוך, אולי כדאי שתתחיל ליטול תרופות, אתה מזדקן מהר מדי״ צחקתי בקול וכריס גלגל את עיניו לעברי. עטה על פניו חיוך שלא מצא חן בעיניי ואמר, ״יודעת מה, אם אני מביא כזה מזל רע, אולי כדאי שלא אקח אותך לבית הספר, את יודעת, שאולי במקרה לא אעשה תאונה או שהמכונית תחליק בגלל שלוליות המים ״לקח את צרור המפתחות שלו, המעיל שלו בגוון כחול רויאל ויצא. השאיר אותי בבית כשבחוץ קוראימים וסופות מתחוללות. ללכת ברגל, זו האפשרות שנותרה לי.
התחלתי לצעוד את שלושת הקילומטרים לעבר התיכון שלי, תיכון ״לוואל״. לבשתי את חצאית המיני האדומה שלי, חולצה צמודה לבנה, עניבה אדומה, גרביים לבנות גבוהות עם רצועות אדומות, נעליים לבנות ובלייזר שחור מחוייט. ההופעה שלי בהחלט לא תאמה את מזג האוויר הסוער, מלמלתי לעצמי: ״תחזית מזורגגת, יום שמשי אמרו, איפה השמש בדיוק?״ ואז צעקתי מתסכול בקול רם ברחוב ״איפה את שמש?!״ ובדיוק אז, מבול ירד.
הגעתי לבית הספר, רטובה, ספוגה ומשתעלת, לקחתי מהר את ספרי הלימוד מהלוקר שלי וצעדתי לכיוון שיעור היסטוריה.
כשנכנסתי לכיתה, הבחנתי ישר בחברתי לוסיה, היא הייתה יפהפיה כמו תמיד, עם שיערה השחור כעורב, עינייה הכחולות כים. צעדתי לעברה והתיישבתי במקומי הקבוע.
״היי ילדה, מה קרה לך?״ לחשה.
״כריס. זה מה שקרה. הוא השאיר אותי בבית לבד לוס. ואז כשהתחלתי ללכת ירד גשם, אני מקווה שהיום הזה ילך ויהיה טוב יותר.״
״מיס ריברה, מיס ג׳קסון, אני מבין שיש לכן זמן לפטפט, רוצות לחלוק עם הכיתה?״ אמר מר גונזלס,.
״לא אדוני, סליחה על ההפרעה״ אמרתי.
תפסתי את כריס נועץ בי מבט, וכשמבטנו הצטלבו הוא חרץ לי לשון. כך גם אני. חצוף, איך הוא מעז? הוא גם גרם לאיחור שלי בשעתיים, גם בגללו הגעתי רטובה, מה עוד הנער הזה יכול לעולל לי?
סופסוף, הזמן שחיכיתי לו, ארוחת הצהריים. אני ולוס ישבנו במקום הקבוע שלנו בקפיטריה ודיברנו.
״ניק נראה כל כך לוהט היום, נכון?״ אמרה לוס, היא מזילה על ניק תומאס ריר מכיתה ז׳ בערך, אני לא מבינה איך היא יכלה להידלק על הזונה ממין זכר הזה. הוא כל היום אצלנו, כי הוא חבר של כריס, ברור.
״אל תחשבי על זה אפילו לוס, אני רצינית, מגיע לך כל כך הרבה יותר מהמכונת זין הזאת. הוא תוקע אותו בכל מה שזז בלי ערך לאף אחת.״ אמרתי בנימת כעס, ואולי טיפת אכזבה נשמעה בקולי.
״אני יודע- מהר תתנהגי קול, הוא מגיע לכאן״
״היי לוסיה״ אמר הנחש ניק.
״היי ניק, מה קורה?״ השיבה בהתלהבות.
״מה אתה רוצה ניק? ואל תנסה לשקר, אני רואה את חבורת הצפע מאחורייך נועצות בנו מבטים ״אמרתי בתוקפנות ובאיפוק מוחלט לא שפכתי עליו את תכולת המגש שלי.
״היי, היי, רילקס בלונדה. לא עשיתי שום דבר רע נכון? רק התעניינתי בעלמה היפה הזו שכאן״ אמר וקרץ ללוס.
היא חייכה כמו מטומטמת ואני הרגשתי זעם מתפשט בעורקיי, הוא לא התעניין בה, הוא רק אהב לשחק לה בראש כי ידע שהיא תיפול לרגליו בכל הזדמנות. ושנאתי את זה.
״זה מה שאני חושבת על ההתעניינות שלך, נחש״ אמרתי ושפכתי על ראשו את כל תכולת המגש שלי.
״את תשלמי על זה כלבה״ אמר והוריד את סנדוויץ׳ הטונה האדומה מהשיער השטני שלו.
״מצפה בקוצר רוח״ השבתי חיוך מתקתק.
כולם צחקו ונהנו מהמופע שניתן להם בחינם
עד שדלתות הקפיטריה נפתחו בקול חבטה וצעקתה של מיס מרקס, מנהלת בית הספר הדהדהברחבי הקפיטריה. ״מיס ריברה, למשרד שלי, עכשיו.״ כולם השתתקו ורגליי החלו לצעוד בחוסר אוניםלעבר חדרה של מיס מרקס, כשבראשי שמחתי על כך שלימדתי את הזונה ממין זכר לקח שלא יישכחלעולם. לא הצטערתי ולא התחרטתי.
תשובההעברה היי
YOU ARE READING
חורגים מהגבולות
Romanceכריסטיאן טיילור. שחקן פוטבול אגדי, אליל הבנות, זכר האלפא של הבחורים. פראי, חצוף, מסתורי. טרגדיה נוראית שינתה את חייו וגרמה לו לשים מסכה שאיש לא סדק לעולם.. עד שהוא הכיר את קטלין ריברה, אחותו החורגת החדשה שגרמה למסכה להסדק, זה הטריף אותו. הוא היה חיי...
