חורגים מהגבולות

פרק 17: כריס

״בוקר טוב, קטלין.״ אני אומר בקור והפעם משתמש בשמה ולא
בשם החיבה.
״בוקר טוב, כריסטיאן.״
היא נראית כאילו היא ראתה רוח רפאים.
״אריקה קראה לנו לארוחת בוקר, כדאי שתרדי.״ אני מודיע לה באדישות ויורד כשסיימתי את משימתי. ניסיתי להציץ לכיוון מיטתה כדי לראות אם הציור עדיין שם, אבל כבר לא. היא ראתה אותו. בסדר, מעידה אחת קטנה לא תהרוס את הכל.
אנחנו מתיישבים סביב השולחן לארוחת בוקר ונראים ממש כמו המשפחה המושלמת.
אריקה הכינה וופלים ופנקייקס ולצד כל ארוחה עמדה כוס עם מיץ תפוזים קר, קערת פירות יער קטנה וקצפת.
״האוכל נראה נהדר אריקה.״ אני אומר בחיוך רחב וזורק לפי כמה אוכמניות.
״תודה, כריס, זה ממש מתוק מצדך.״ היא אמרה בחיוך וליטפה את כף ידי בידה. אריקה הייתה אישה מקסימה ושמחתי שנכנסה לחיינו אחרי אובדן אימי. היא הכניסה אור בחיינו כשהיינו מרוסקים ואני אוקיר תודה עד סוף ימי חיי. היא הייתה כמו אמא בשבילי ואישה נהדרת בשביל אבא שלי.
״טוב אז, ניגש ישר לעניין, בלי התברברויות, אנחנו יודעים שזו התראה מאוד קצרה אבל כמו שאתם יודעים, אריקה היקרה שלנו מחליפה עשור וחוגגת יומולדת 40 בעוד יומיים, ומכיוון שעדיין לא יצא לנו לחגוג כמו שצריך כבר תקופה, תכננו אירוע סולידי כאן בבית ומיד לאחר מכן נטוס לקאריביים, כמו שתכננו.״ אבא שלי אומר בחיוך רחב מצמיד אליו את אריקה ומנשק אותה על לחייה והיא מסמיקה.
קטלין נחנקת מהמיץ אבל בכל זאת מצליחה לומר, ״אווו, אני כל כך שמחה בשבילכם. לגמרי מגיע לך אמא.״ וקמה לחבק את אימה ולנשק אותה על הלחיים.
״כן, אמא, מזל טוב.״ גם לוק ניגש לחבק אותה ומשיק אגרופים עם אבא שלי. ״שיחקת אותה גבר.״ הוא אומר בחיוך. שיט, שאני חושב על זה אפשר להגיד שאבא שלי גידל אותו. לאחר שגם קטלין וגם לוקאס ניגשים לחבק את אימם, גם אני. ״מזל טוב אריקה, מי כמוני יודע שמגיע לך את זה יותר מלכולם פה.״ אני מחבק אותה ואת אבי.
״תודה לכולכם, זה היה מקסים מאוד מצידכם.״ היא אומרת ומנגבת את הדמעות מעיניה. אריקה לא קיבלה חום ואהבה מבעלה הקודם ולכן היא כל כך מתרגשת, למרות שחשבתי שאחרי כל השנים ביחד היא תתרגל לזה שיש לה משפחה חמה ואוהבת.
כולנו קמים מהשולחן ועוזרים לפנות את הדברים לאחר שאכלנו ועולים לחדרים. כשאני נכנס לחדרי אני מוריד את החולצה ונוחת על המיטה אבל אז, כמובן, אני שומע דפיקה שמפרה את שלוותי וניגש לפתוח. למרבה ההפתעה, קטלין עמדה בפתח וידייה שלובות על חזה עם לחיים סמוקות והיא מכחכחת בגרונה, כנראה בגלל שהיא נחשפת לגוף המרהיב שלי.
״הי.. רציתי להגיד לך תודה על הציור, אתה יודע, הוא ממש יפה.״ היא אמרה בביישנות, כאילו היה לה קשה להודות בזה. אני לא יודעת אם קשה לה להודות שהוא יפה או קשה לה להאמין שאני עשיתי את זה, למרות שהיא כבר גילתה את הכישרון שלי כשהיא אספה את הציורים שלי מהחוף באותו היום.
אני שעון על המשקוף וכשאני רואה שעיניה מטיילות לאורך גופי ונוחתות על החזה שלי, אני מבליט את שרירי החזה וכשקלטה שהיא נתפסה על חם בוהה בי היא מהר מאוד מתנערת וחוזרת למציאות. אני נצמד לגופה ומשעין את זרועי על המשקוף כדי ללחוש לה, ״אני שמח שאהבת, נתת לי השראה לפנטזיה החדשה שלי כשאני מאונן במקלחת.״ אני לוחש את המשפט האחרון בקול צרוד כדי שימשוך אותה יותר. היא מתחילה לנשום  בכבדות ומתקמרת כך שהחזה שלה נוגע בשלי. ואז היא לוחשת בחזרה, ״טוב חבל שלא תזכה לממש את הפנטזיה שלך.״ ומעבירה את ציפורניה על עצם הבריח שלי. היא מסתובבת במקום ומבליטה את התחת שלה מהחלוק הקטן ומסובבת את פניה אליי ומלקקת את שפתיה ואומרת בקול פאקינג סקסי שאני לגמרי לא יודע אם מרתיח אותי או מחרמן אותי , ״לך תזדיין כריס. אה רגע, אתה לא יכול.״ ומגחכת.
אני תופס במפרק ידיה ברגע שהיא מתכוונת לעזוב ומסובב אותה אליי, כשהתחת שלה מתחכך במפשעה שלי ועומד לי. שיט. אבל אני ממשיך במשחק. אני שוב לוחש באוזנה והפעם אוחז את גרונה בלפיתת ברזל עד כדי כך שאני חושב שהיא לא מסוגלת לנשום, גופה רועד תחתיי אבל אני לא עוזב, ״את עוד תתחנני לזה חתולה.״ ומשחרר אותה.
היא נמלטת מאחיזתי ובורחת לחדרה.
פאק, אי אפשר פשוט להתעלם ממנה. אם אני רוצה לגרום לה לשנוא אותי, אני פאקינג צריך לשחק את המשחק שלה. כי היא שונאת להפסיד, וכשהיא תפסיד, זה יהיה יותר מאת הכבוד העצמי שלה.