חלק 2: קטלין

807 13 0
                                    




״השעיה?? באמת קטס, את מדרדרת!, מה עבר לך בראש ששפכת את המגש שלך על הראש של ניק??״ אמרה אמא בקול רם ואכזבה נשמעה בקולה.

״זה הגיע לחרא הזה, אמא. הוא חושב שהוא יכול לשחק בלוסיה! עשיתי כל מה שחברה טובה הייתה עושה״ אמרתי באדישות.

״אוקיי, זה מספיק קטלין מרטינה ריברה! את מקורקעת למשך כל השבוע. ללא טלפון, מחשב, אימוני מעודדות ולוסיה.״ אמרה בכעס מתון.

״אבל אבל אמא-״ ניסיתי לשכנע את אימי אך ללא כל הצלחה.

״שום אמא, גברת צעירה.״ אמרה אמא וסימנה בידה לכיוון המדרגות, משמע, לריתוק שלי.

״בסדר״ השבתי בחמיצות ועליתי במדרגות לכיוון חדרי.

נכנסתי לחדר, התיישבתי ליד שולחן הכתיבה והחלתי לצייר, אך הפסקתי כששמעתי כחכוך גרון. ״באת לשמוח לאידי יצור? כשהחבר הנחש שלך הצליח במשימה שלו?״ אמרתי בכעס, הוא התקרב אליי, נצמד לגבי ולחש בקול צרוד ״לא כדאי לך להתעסק איתי קאט. את לא תנצחי״ ויצא.

תשובההעברה

חורגים מהגבולותWhere stories live. Discover now