חורגים מהגבולות

פרק 28: קטלין

השפתיים שלו כובשות את שלי ודורשות מהן להיפתח, הלשון שלו מאיימת לפרוץ אותן כאילו הן חומה והוא אל יווני. הטעם שלו מושלם, בדיוק כמו בפעם האחרונה. טעם שפינטזתי עליו ימים ולילות, טעם פירותי מתקתק בליווי של אספרסו.
אבל זה הכי קל לטבוע שוב בעיניו, להאמין שוב לשקריו, לסמוך עליו שוב ולעצום את העיניים בזמן שהוא דוקר את ליבי שוב ושוב ושוב. אני לא אהיה תמימה שוב, אני לא אתן לו את ליבי על מגש כסף מחורבן.
אני מתנתקת ממנו בנענוע ראש תוך שאני תופסת באגרופי את החולצה ספוגת המים שלו כדי שאיכשהו, הוא ישאר קרוב.
הוא תופס בפניי ושואל ברוך שלא נראה כמותו מעולם, ״מה יש?״
״אני לא יכולה,״ אני אומרת ושמץ של שבריריות נשמע בקולי ואני בורחת מבין ידיו כאילו היה מפלצת שהחזיקה בי.
הוא מסתכל עליי במבט אבוד שלא יודע מה לעשות או היכן חטא.
״אני לא יכולה, כריסטיאן. אתה לא יכול להגיד לי את זה שוב ושוב ואז לשבור אותי כל פעם מחדש. אני לא הצעצוע המזוין שלך, לעזאזל. אני לא אתן לך לשחק בי שוב.״ אני אומרת בכעס ועצב שאצרתי בתוכי זמן רב.
הוא מתקרב אליי בצעדים איטיים וגבו שפוף בתבוסה מסוימת, ״תגידי לי מה לעשות,״ הוא אומר בקול מתחנן.
״תגידי לי מה לעשות כדי לתקן את זה, כדי לזכות בך.״ הוא יורד על הברכיים מלפניי ומתחנן.
״אני צריך אותך בחיים שלי, קטלין. בבקשה. אני אתייחס אלייך כמו הגבר שמגיע לך. אני אנשק לך את כפות הרגליים ואהיה העבד שלך ואתענה בייסורים אם אצטרך, רק אני מתחנן בפנייך, אל תעזבי אותי.״
אני מרגישה את הדמעות זולגות על פניי ואת ליבי פועם בחוזקה ומאיים לפרוץ מחזי ולעטוף אותו חזק ככל שאוכל. אני רוצה להאמין לו, אני באמת רוצה. אבל אני  לא יכולה לסמוך עליו. לא עד שיוכח אחרת.
״אני אתן לך עוד הזדמנות,״ אני אומרת בקול הכי קריר שיכולתי לאמץ לאותו רגע.
הוא ממהר לקום אבל אני קוטעת אותו עם ידי בסימן של חכה רגע, יש עוד והוא נעצר ומקשיב.
״אני רוצה שתספר לי למה אתה שונא אותי כל כך. אני רוצה שתספר לי כל פרט אפל ושמח ועצוב וכועס שהיה בחייך.״ אני יורדת על ברכיי לידו ותופסת בידו.
״אני רוצה להכיר את כריסטיאן טיילור האמיתי. אני רוצה לדעת עליו, אני רוצה לדעת למה לעזאזל הוא הפך לבן אדם הקר והדוחה שהוא הפך להיות. אבל יותר מזה, אני רוצה לשנות אותו בשבילי ובשביל כולם. אני רק רוצה שתוכיח לי שאתה מסוגל לבטוח בי ולהיות הגבר הזה שיהיה הכל בשבילי.״ אני אומרת בחיוך קטן וצנוע ותופסת את פניו.
הוא תופס את ידי ומרים אותי איתו ביחד.
״אני לא אשתנה בשביל כולם,״ הוא אומר באדישות וקור וכבר התכוונתי לעזוב כשהפניתי אליו את גבי, אבל אז הוא סובב אותי אל חזהו והרים את ראשי בשתי אצבעותיו כדי שאסתכל אל העיניים התכולות שלו. ״אבל אני אשתנה בשבילך, אני נשבע לך קטלין, את לא תתחרטי על זה. אני לא אתן לך סיבה, אני נשבע. אני אספר לך מה שתרצי, רק תבטיחי לי שתקשיבי לי.
אני מתחנן לסליחה שלך, קטלין.״
הוא מתחנן. אף פעם לא ראיתי את כריס יורד על הברכיים בפני אף אחד. ובטח ובטח שלא מתחנן שאקשיב לו.
אני עוזרת לו להתרומם מהחול הקריר שעליו הוא כורע ומנשקת קלות את שפתיו.
אני עוטפת את עורפו ביד אחת, ידי השנייה מלטפת את זיפיו ואני מדברת אל עיניו. ״אני אתן לך עוד הזדמנות, אבל אתה תצטרך להרוויח אותה.״
הוא מהנהן בראשו במהירות כזו שנראה שחשב שאם לא יקבל את הזדמנותו עכשיו, יערפו את ראשו. הוא שחרר נשימה שנשמעה כאילו אבן שמשקלה עשרות טונות ישבה על ריאותיו. הוא רוכן קדימה כדי לנשק אותי, אני לא אגיד שזה לא היה מפתה אבל אני חייבת להישאר נאמנה לעקרונות ולהבטחות שלי ולכן הדפתי את שפתיו כשהנחתי את האצבע עליהן והנחתי את כף ידי במרכז חזהו והרמתי את פניי אל שפתיו ולחשתי בטון חושני, ״לא כל כך מהר, אדוני,״ אני דוחקת בו ללכת אחורה עד שגבו נצמד לסלע ואני ממשיכה בטון השובב שלי ואומרת, ״אתה צריך להוכיח את עצמך. בלי כינויים מרגיזים, בלי עלבונות, בלי מגע מיני, בלי משחקי חתול ועכבר ובלי פזילות לצדדים, מובן?״
״מה זאת אומרת בלי מגע מיני?״ הוא שואל בחיוך ערמומי שמקווה שאני ארחיב על הנושא.
״זאת אומרת, בלי חיבוקים, נשיקות, מזמוזים, או מגע כלשהו של חלק מהגוף שלך על הגוף שלי.״
הוא תופס את מותניי בשתי ידיו ועוקץ, ״אז איך אני אמור להמיס את הלב שלך? את ממש קוצצת לי את הכנפיים את יודעת.״
אני הודפת אותו בשתי ידיי ועוקצת בחזרה בחיוך ממזרי ומורידה את ראשי לכיוון החבילה שלו, ״לא את הכנפיים, את הזין.״ ומשלבת את ידיי על חזי וצוחקת בזמן שהוא מזדעזע ומגן על הנכס היקר שלו, כמו שהוא קורא לזה.
״אז איך את רוצה שאני יענג אותך?״ הוא שואל בחיוך כריש כי הוא רוצה שאגיד את מה שהוא רוצה לשמוע, אז אני מסתובבת בגבי אליו והולכת תוך כדי שאני צועקת אליו, ״יש לי אוזניים, לך יש פה, אתה יודע, אפשר להפיק עונג מהפה גם כשאתה מדבר. הוא לא חייב להיות נמוך יותר.״ ואני מחייכת לעצמי.
אני שומעת את צעדיו מאחוריי ואני פוצחת בריצה על החוף ובצחוק של ילדה כשכריס מאחוריי. אני מתחבאת מאחורי סלע ומתרוממת במקצת כדי לבדוק היכן הוא. אני נושפת להקלה וממלמלת לעצמי שהצלחתי לברוח אבל אז זוג ידיים חסונות עוטפות את מותניי, מניפות אותי באוויר ומסובבות אותי אל החזה של הגבר החסון שידיו מחזיקות בי.
״אני אישית מעדיף את הפה שלי נמוך יותר על הגוף שלך, אבל אם את מעדיפה שאני אשתמש בו כדי לענג את האוזן שלך, אז מה שיהיה קאט.״ הוא אומר ברצינות אך עם זאת טיפה קלילות ועוקצנות נוטפות משפתיו הבשרניות והמושלמות.
״חשבתי שסיכמנו בלי כינויים מרגיזים.״
״נו טוב, עוד פעם אחת אחרונה.״
״פעם אחת אחרונה מ-״
שפתיו מתרסקות על שלי בפעם האני לא סופרת כמה היום. אנחנו גומעים אחד את השני, הרעב התשוקתי שלנו לא שובע, שנינו רוצים אחד מהשנייה עוד ועוד ולרגע אני מתחרטת שאמרתי שאני לא רוצה יהיה מגע ביננו כי זה שקר מוחלט. אני אחלום על הנשיקה הזו כל כך הרבה זמן עד שאני פשוט אחליט מתי אני אסלח לו ואקבל אותה שוב, אבל לצערי, אני לא יכולה להתפשר על הסליחה רק כי הוא מנשק מעולה וטוב במיטה אז אני קוטעת את הנשיקה המאוד חושנית וסקסית שלנו ואני מרגישה כמו מטף כיבוי מסיבות וסקס.
״אנחנו לא יכולים.״ אני אומרת בצער.
״אני יודע, רק קיוויתי שזה יתן לך תמריץ לסלוח לי מהר יותר, כי אין פאקינג סיכוי שאני אצליח לשרוד הרבה זמן.״
אני מורידה את עיניי וצופה באוהל שהולך וגדל בתוך מכנסיו.
״אתה רציני?״ אני אומרת בהפתעה מעושה.
״מה, לא אמרתי לך כבר שאת מדליקה אותי? אני לא יודע איך אני אתענה כל כך הרבה זמן. הייתי נקי רק במשך חודש אחד מסקס, אז אני מבקש ממך לסלוח לי מהר.״ 
״לפחות אם לא הלב שלך יתענה, אז איבר אחר שמאוד משפיע עליך יתענה. בלי פסילות לצדדים זוכר?״ אני אומרת בטון חזק שמנסה לשדר אדישות ועוקצנות אבל שבריר של פגיעות נשמע בקולי.  משהו במשפט הזה פגע בי, הרגשתי כאילו הוא התייחס אל זה כאל אתגר מיני ותו לא, אז אני מתכוונת לעזוב.
״טוב, אני שמחה שדיברנו אבל אני ממש צריכה לזוז..״
הוא תופס בידי באחיזת פלדה ומסובב אותי.
״אל תגידי לי שאת צריכה לזוז קטלין. אל תשקרי לי בפאקינג פנים. אם את מבקשת משהו אז גם אני. אני מבקש שלא תשקרי לי או תסלפי את הרגשות שלך. אז את האמת עכשיו, אמרתי משהו שפגע בך?״
הוא אמר את זה בפגיעות ונחישות כזושלא שמעתי בקולו שנים. אני מרכינה את ראשי ונושפת.
״כשאמרת שאתה הולך להתענות כשלא תעשה סקס.. זה פשוט.. הרגשתי..״ התחלתי לגמגם, לא הייתי מוכנה להודות בזה.
״מה? מה הרגשת? דברי איתי לעזאזל.״ הוא תופס בשתי ידיי ודוחק בי.
דמעות החלו לזלוג מעיניי, הרגשתי שעשן יוצא מאוזניי אבל המשכתי לדבר, ״אתה רוצה לדעת מה הרגשתי? הרגשתי שאני רק אתגר מיני מזוין לעזאזל! אתה רק מדבר על זה שיהיה לך קשה בלי סקס, בזמן שאני שופכת את הלב שלי כאן בפעם המיליון! אתה אפילו לא מדבר על כמה ללב שלך יהיה קשה, או משתף ברגשות שלך לעזאזל! כי זה מה שאני? כוס זהב מהלך שאתה צריך להכניע?״ ופה, התפוצצתי. סכר הדמעות שלי נפרץ.
הוא עוטף אותי בזרועותיו ומחבק אותי חזק. ״לא התכוונתי לזה קטלין, אני נשבע. אני רק צחקתי. את הרבה יותר מזה. אני לא צריך לרדוף אחרי הכוס שלך, אני יכול למצוא אלפים כאלה. עדיין לא הבנת? אני רודף אחרי הלב שלך! יש לך לב מזהב.
אני מצטער אם זה הצטייר ככה בעיניך, שאני רק רוצה ומחפש ממך סקס, זה לא נכון. אני רוצה אותך, את כולך."
הוא מתחנן אליי במבטו ואני לא יכולה לעמוד בפני עיניו הכחולות שמסתכלות עליי כאילו אני זכוכית שבכל רגע יכולה להתנפץ.
״אוקי, אני מקבלת את זה. אני סולחת לך, עכשיו אם תסלח לי בבקשה, אני צריכה לחזור לבפנים.״ הלכתי ועזבתי אותו שם, אבל אז קפאתי במקומי כששמעתי אותו צועק אליי,
״אני מצטער, טוב?!  אני לא יודע איך לדבר איתך בכנות לגבי הרגשות שלי בלי להרגיש פגיע. אז אני מניח שפשוט הפלתי את זה על עניין שחשבתי שהוא מצחיק וחסר חשיבות אבל לא לקחתי בחשבון כמה זה יכול לפגוע בך. אני מצטער.״
״הכל טוב כריס, אתה יכול לשחרר את זה, אני בסדר.״ אני אומרת בקול קלוש ומכווצת את כפות ידיי לאגרופים ומכריחה את רגליי להמשיך.
״בבקשה קטלין אני רק צריך ממך סבלנות, אני צריך שתהיי סבלנית אליי כשאני לומד לשתף בדברים שאף פעם לא שיתפתי אחרים, כמו רגשות, מחשבות וטראומות. אני צריך שתהיי שם בשבילי לעזאזל כדי שאני לא אפשל ואדפוק את הפאקינג הזדמנות הזו כמעט כמו שעשיתי עכשיו. אני יודע שאני מניאק וחרא וכל הדברים שאת חושבת עליי ונכון, יכול להיות שאני אפשל כל כך הרבה עד שתרצי לזרוק את התחת שלי לרחוב אבל אני מבטיח לך, אני אף פעם לא אפגע בך בכוונה. אני בחיים לא אעליב אותך ואם כן, אני אנשק את כפות הרגליים שלך כל דקה ביום עד שתגידי שאת סולחת לי. אני נשבע אני אכבד בהסכם שלך כל דבר שתגידי או תדרשי אני אלך יחף על גחלים אם תרצי, אבל אני רוצה שתדעי שאני פאקינג מצטער קטלין! על הכל!.״ ואני שומעת את גופי מתרסק על החול כך שאני לא יכולה פשוט להמשיך לקפוא במקום, לא, אני רצה אליו ונופלת על החול לצידו ואנחנו מתנשקים עד שאנחנו נשנקים מחוסר אוויר. אני רואה את עיניו נוצצות בחשכה ואז את הדמעה היחידה שראיתי בעיניו מזה שמונה עשרה שנים ואני מנגבת אותה מעיניו.
״לא לימדו אותך שבנים לא בוכים?״ אני אומרת בגיחוך קל, אך עם זאת גם לי שוב פורצות הדמעות.
הוא מגחך קלות כשהוא מנגב את דמעותיי בחזרה ואומר,
״לא לימדו אותך שנסיכות לא בוכות?״
ושנינו נפלנו על החול, מחובקים זה לצד זה וחושבים עלינו, על העבר שלנו, על העתיד שלנו, אבל במיוחד על ההווה שלנו.