חורגים מהגבולות

פרק 26: קטלין

התיישבתי על ברכיו של ג׳קסון מול כריס.
המבט ששלח אליי, יכול היה לכלות אותי עד עפר. הרגשתי את גרוני מתהדק ואת קנה הנשימה שלי מתכווץ, לא יכולתי לנשום תחת מבטו וכנראה שג׳קסון הרגיש זאת, כי הוא הידק את אחיזתו במותניי ולחש באוזני, ״הכל טוב? את לא נראית נינוחה במיוחד.״ מגע ידיו עליי.. הרגיש לא נכון. הרגשתי שהעור שלי בוער תחת ידיו, אבל לא מתשוקה. אם כבר, התשוקה היחידה שהייתה לי באותו הרגע הייתה לקלף את ידיו מעליי ולברוח אל זרועותיו של כריסטיאן. אבל לא יכולתי להגיד לו את זה, לכן אימצתי אל פניי את החיוך הכי גדול שיכולתי לגייס ועניתי בחיוב, ״הכל טוב, תודה.״
״יופי.״ הוא השיב ואז הוא הסיט את שיערי מצווארי והתחיל להמטיר נשיקות ארוכות עליו. לא יכולתי להתרכז, לא כשהמבט של כריס והווריד הפועם במצחו איימו עלינו. הוא נראה כאילו היה יכול לזנק עלינו אם רק מישהו היה אומר לו שזה בסדר לקרוע את הבחור שמנשק אותי לחתיכות קטנות. אבל משום מה, נהניתי מתשומת ליבו שנתונה לי, נהניתי מכך שהצלחתי לגרום לו לבעור, נהניתי מכך שאני עשיתי את זה. ותהיו בטוחים, שסחטתי ממנו כל טיפת כעס וקנאה.
חייכתי אליו חיוך מנצח, כי עכשיו ידעתי, שאני גרמתי לזה. ידעתי שהוא הרגיש משהו, גם אם הוא לא הראה את זה ואני הולכת להשתמש בזה נגדו. להרוס אותו כמו שהרס אותי, להשתמש בו כמו שהשתמש בי. לכן זזתי על ברכיו של ג׳קסון והטיתי את צווארי כדי לתת לו גישה נוחה יותר ובינתיים, כריסטיאן יושב ממולנו, רק מחכה לרגע שבו יוכל לתקוף ואני נהנית מההצגה.
״היי היי, אחי, אתה לא חושב שכדאי לשמור את זה ל- ׳אמת או חובה׳?
שכל הרטיבות לא תתייבש..״ אמר גרייסון לג׳קסון בקול שרמז לעקיצה ואחר כך התגלגל מצחוק וסחף אחריו את כולם. כמובן עם תוספות של שריקות ומחיאות כפיים לחיי ׳הזוג החדש׳ אבל לא כריס, לא, הוא שומר על ההבעה של תקוע-לי-משהו-בתחת-ואני-לא-מצליח-להוציא-אותו.
גרייסון קם והרגיע את ההמולה וסובב את הבקבוק. לאחר כמה סיבובים, הבקבוק עצר על ג׳קסון ואז מבטו נעצר עליי והוא חייך חיוך מקסים שחשף שיניים לבנות ומושלמות שיכל היה להפיל בנות מהרגליים, אבל לא אותי. משום מה אני חסינה לקסמיו, אבל בכל זאת שיתפתי פעולה כי, נו טוב, מי לא תרצה להתמזמז עם בחור לוהט בארון שירות? ולא כל יום יוצא לי להוציא את כריסטיאן טיילור מהכלים, אז עכשיו זו נראית כמו ההזדמנות המושלמת.
״אמת או חובה, קיטי?״ שאל ג׳קסון בקול פלרטטני.
״חובה.״ אמרתי בביטחון.
הוא חשף חיוך כריש שאומר שנפלתי ישר למלכודת שלו, אבל לא באמת נפלתי למלכודת שלו. פשוט הייתי צעד אחד לפניו, כמו לפני כל גבר טיפש שחושב שהוא משחק עם ילדה תמימה. ״חובה עלייך להיכנס  עכשיו למשך 7 דקות בארון ולהתמזמז איתי.״
שמתי את ידיי על לחיי וגייסתי את פרצוף ההפתעה הכי טוב שיכולתי כדי להיראות מובכת במעט. אבל אפשר אפילו להגיד שאני הופתעתי מכישורי המשחק שלי, כי הוא בלע את הפיתיון. מסתבר שאני  פשוט שחקנית מלידה.
״אמ.. אוקיי.״ הושטתי לו את ידי והוא הוביל אותנו אל הארון דרך מעגל השריקות ומחיאות הכפיים. סתומים.
הפניתי את מבטי לאחור כדי להסתכל על לוסיה שהסתכלה עליי בדאגה, טוב, לפחות זה מה שסיפרתי לעצמי, כי בעצם התמקדתי רק בכריסטיאן הזועף שנראה כאילו הוא עומד להתפוצץ ואני הקפדתי להשאיר את החיוך שלי מספיק זמן על הפרצוף עד שנכנסנו.
ג׳קסון לא בזבז זמן נוסף, כשהדלת נסגרה פיו כבר היה על שלי והרגשתי את התשוקה שלו ואולי גם את הלשון שלו  שדוחקת בשפתיים שלי להיפתח אליה. אבל משום מה, עדיין לא הרגשתי שלמה עם זה. הלוואי וזה היה כריסטיאן במקומו. פאק, אני כל-כך שונאת ואוהבת בו-זמנית את האידיוט הזה עד שכנראה שידרתי את זה למוח הגברי והטיפש שלו, כי שנייה לאחר ההודאה שאני כנראה אוהבת אותו בתוך המוח ההורמונלי והחרמן שלי, הדלת נפתחה וג׳קסון נשלף מתוך ארון השירות אל מרכז החדר ומי שכנראה העיף אותו ממני בגסות ועכשיו מנסה להרוג אותו, הוא לא אחר מאשר כריסטיאן טיילור.
זו כבר הפעם השנייה... ולי נמאס.
כשהוא תפס בחולצתו של ג׳קסון והנחית אגרוף על לחייו, החלטתי שזה מספיק. נכנסתי בין שני הגברים הסקסיים להחריד הללו, אבל רק אחד באמת משך את תשומת ליבי. וכמובן שזה היה חייב להיות האח-החורג הרעיל בעולם. אבל לא נתתי לזה להפריע לי, לכן פשוט משכתי אותו מהחולצה וסובבתי אותו אליי ותקעתי בחזהו אצבע מאשימה וצרחתי עליו בפני כל האנשים שבמסיבה המזדיינת הזו,
״אין לך את הפאקינג זכות המזויינת לקטוע את החיים שלי ובטח שלא את חיי האהבה שלי! זאת הזכות הדפוקה שלי לעשות מה שאני רוצה בלי שתתערב ותחרב את החיים שלי!,״
״ואני פאקינג אוהב אותך!״ הוא צרח בחזרה עד שפנים נהיו אדומות ואז..
דממה.