הפגמים שבך

פרק 2

אמיליה
200 גרם שוקולד מריר
120 גרם חמאה
2 ביצים
כפית תמצית וניל
אני משננת לעצמי את כל המרכיבים לעוגיות שראיתי באינטרנט והחלטתי שאני חייבת להכין
200 גרם שוקולד צ'יפס
אבקת אפיה
ידעתי שחסר לי משהו, התקדמתי לכיוון היציאה מהדירה שלי לובשת בדרך החוצה את המעיל שלי ואת המגפיים הצמרירית שלי כי אם אני אצא עם הפיג׳מה הקצרה שלי מהבית אני ארעד מקור בגלל שהטמפרטורה כאן לא עולה על 10 מעלות.
אני יורדת מהבניין במדרגות הצרות ויוצאת לאוויר המקפיא של חודש נובמבר, אני מסתכלת בכיס של המעיל ורואה שיש לי שם שטר של 10 דולרים, זה אמור להספיק לאבקת אפיה, אני נכנסת לחנות הקטנה שנמצאת מתחת לבניין שאני גרה בו והולכת ישירות למקום של מוצרי האפייה
״קמח...סוכר... תמצית וניל... הנה! אבקת אפייה״ אמרתי לעצמי בלחש בשביל לא לעשות לעצמי בושות מול המוכרת המבוגרת שנמצאת בקופה
לקחתי את האבקת אפייה וניגשתי אל המוכרת המבוגרת
״רק זה גברתי?״ היא שאלה תוך כדי שהיא מעבירה את האבקת אפייה בקופה
״כן״ עניתי בקול החלש הרגיל שלי, לא זוכרת מתי צעקתי בפעם האחרונה, בעצם אני כן זוכרת...
״99 סנט בבקשה״ אמרה לי המוכרת ובכך היא עצרה אותי מלהישקע בזכרונות העבר, הוצאתי את השטר והנחתי אותו על הדלפק והזזתי את היד שלי במהירות
״הנה העודף שלך גבירתי״ אמרה הקופאים והגישה לי את היד שלה במטרה שאני אשלח את שלי ואקח ממנה את העודף, כשהיא ראתה שאני נסוגה מלשלוח את היד היא הניחה את העודף בברוטאליות על השולחן וחזרה להתעסק עם העיתון שלה, בידיים רועדות אספתי את העודף ומיהרתי לברוח מהחנות לפני שאני אתחיל לבכות, עברתי את הכביש ונכנסתי לבניין הדירות שלי רועדת מידי בשביל לסגור את הדלת אחריי ורצתי חזרה לדירה שלי ברגע שהדלת ננעלה אחריי נפלתי לרצפה בבכי, מתי לעזאזל העינוי הזה יסתיים?
שעתיים אחר כך כבר נרגעתי והתמקמתי, הורדתי את המעיל והמגפיים, הפעלתי מזגן והכנסתי את העוגיות לתנור, התיישבתי על השטיח ליד השולחן הנמוך ופתחתי את העבודה האחרונה שנשאר לי להגיש הסמסטר הזה, לא משהו שאני לא יכולה להתמודד איתו בסך הכול חישוב אחוזים, מסתבר שנכנסתי חזק מאוד לחומר ולעבודה ששכחתי שהעוגיות בתנור, למזלי הספקתי להגיע אליהן בדיוק בזמן בשביל להוציא אותן מהתנור ולסדר בצלחת.
״מעניין מה יש בנטפליקס״ אמרתי לעצמי תוך כדי שאני מחפשת במחשב משהו מעניין לראות.
וואו חמישים גוונים של אפור, לא חושבת שאי פעם ראיתי את הסרט למרות שאני זוכרת שלפני כמה שנים קראתי את הספר, לא נורא אני אצפה..
שעה וחצי מאוחר יותר על הצלחת עם העוגיות נשארו רק פירורים קטנים ואני כבר התחלתי לשקוע במחשבות שלא נותנות לי מנוחה, למרות שיש דברים שהם כביכול ״אלימים״ ורעילים בזוגיות ביניהם רואים שיש לו רגשות עמוקים כלפיה, כשכריסטיאן מגלה שאנסטסיה הייתה בתולה הוא התלהב ועדה איתה אהבה בעדינות, אני חושבת אחורה לפעם הראשונה שלי ומתפללת שהפעם הראשונה שלי הייתה ככה, אמי את חייבת להתעודד לכי למקום שמח, החווה
החווה של ההורים שלי הייתה האהבה שלי, חווה מבודדת עם אורווה ענקית מלאה בסוסים האהובים עליי, מרחבים ענקיים של דשא ירוק ועצים גבוהים, הנהר שעובר ליד הבית שלי שאחרי כל טיול עם הסוסה שלי בטי היינו נכנסות אליו שנינו ומתייבשות בצורה טבעית מתחת לשמש, מעניין איך ההורים שלי עכשיו אחרי שעזבתי, אני בקושי מדברת איתם וזה עצוב לי כי הם כן מנסים לדבר איתי, אני זוכרת אפילו כמה הם שמחו בשבילי כשהחלטתי לנסוע לאוניברסיטה והם היו בטוחים שבחרתי בה במיוחד בשביל ללמוד מנהל עסקים, הם תמיד היו אופטימיים למרות שברגע שהודעתי להם שהתקבלתי לדארטמות ראיתי על פניהם גם גאווה וגם עצב על המרחק בכל זאת, 1500 קילומטרים זה לא מרחק שאפשר ללכת ברגל, זאת גם הסיבה שבחרתי ללמוד רחוק מהבית אני צריכה להיות לבד עם עצמי בשביל להצליח לרפא את עצמי, מצחיק שהם אף פעם לא ראו שמשהו לא בסדר אצלי, ההתנהגויות שלי היו רגילות תמיד, לדוגמא תמיד הייתי מסתגרת בחדר שעות ארוכות רק שבהתחלה זה היה בשביל לקרוא רומנים רומנטיים ואחר כך בשביל לבכות ולישון, אגב לישון אני חושבת על היום העמוס שיש לי מחר, אני צריכה להגיש 3 עבודות שונות שכולן על אחוזים, הנושא שכרגע אנחנו לומדים ובסמסטר הבא נושא אחר, בהצלחה לי.
כיביתי את המחשב והנחתי אותו על השולחן איפה שהייתה צלחת העוגיות ואת העוגיות לקחתי למטבח שם שטפתי ויבשתי את הצלחת והחזרתי אותה לארון, די פשוטה בסך הכול.
נכנסתי למיטה עם הבגדים שלבשתי במשך רוב היום גופייה פשוטה ומכנס קצר ונמשכתי ישירות לשינה עמוקה.