הפגמים שבך

פרק 29

אמיליה
״אני קובע בזאת שהנאשם דניאל וילסון נמצא אשם ונשלח לבית הכלא המחוזי ל19 שנים מאסר בפועל״ השופט אמר והכה בפטיש, ליאם הסתובב אליי שחיוך ענקי מאיר את פניו, ״עשינו את זה״ אמרתי לו ללא קול.
*24 שעות לפני*
״אנה איך את מרגישה?״ שאלתי אותה כשישבנו בחדר מלון של ברייאן רואות סתם סרט שהיה בטלוויזיה וניק יושב איתנו, למרות שיש לי הרגשה שליאם וברייאן אמרו לו להישאר איתנו, מאז מה שקרה הם לא רוצים להשאיר אותנו לבד, אי אפשר להאשים אותם, הם רק דואגים.
״בא לי פופקורןןןן״ ניק אמר כמו ילד קטן
״אז תכין לך ותביא גם לנו״ אמרתי לו
״אבל אני תמיד שורף אותו״ הוא אמר ועשה לי פרצוף כלבלב מסכן, רק שזה נראה יותר כאילו הוא קיבל הרעלת סוכר
״אתה צריך להוריד את הכמויות סוכר שאתה אוכל״ אמרתי לו בלי לחשוב מה אמרת, הוא הסתכל עליי לא מבין מה אני רוצה מחייו
״אני עשוי מסוכר בובה״ הוא הסתכל עליי ונתן לעצמו פליקה בתחת, מה אני יכולה לעשות איתו הוא קורע אותי, אני מנסה לשמור על פוקר פייס אבל אנה לא עוזרת בזה, היא התחילה לצחוק כמו אחוזת דיבוק
״בגלל זה כולן רוצות אותך?״ אני ממשיכה להתגרות בו
״תתפלאי בובי, יש לי מעריצות״
״אה באמת?״ הרמתי גבה לכיוונו
״תתפלאי״
״תן לי שם של אחת״ אתגרתי אותו
״אנה שלנו״ הוא אמר ולא הבנתי מה הוא עושה אבל הוא תפס בידה וברגע שהיא התרוממה הוא שם יד אחת מאחורי גבה וקירב אותה אליו, הוא העביר את ידו על פניה ונישק אותה נשיקה חזקה שאני בטוחה שכנראה כאבה לה, כאילו ניק לא יכל לבקש רגע יותר מושלם כי ברייאן וליאם נכנסנו באותו הרגע לחדר, ליאם נעמד בכניסה והסתכל על מה שהלך בחדר והזיז את ראשו מעט לצד, רואים עליו שהוא לא מבין מה קורה כאן, ניק מחזיק את אנה בכוח ומנשק אותה ואנה מנסה לדחוף אותו ביד שהוא לא תופס, ברייאן לא נתקע כמו ליאם ומיהר לשם במהירות,
״תעזוב את הילדה בן אדם״ הוא אמר לו ומשך בכתפו שישחרר את אנה, היא מיהרה לחדר אמבטיה ושמעתי את הברז עובד
״עכשיו אתה תבקש סליחה״ ברייאן אמר לו
״אוי נו באמת, הייתי צריך להוכיח טענה, זה היה או לנשק את אמיליה או את אנה, לא חושב שהייתי מצליח לעמוד על הרגליים אם זאת הייתה אמיליה״ הוא אמר והסתכל לפרצוף של ליאם שהפך לאדום
״תרחיק את הידיים המלוכלכות שלך מהחברה שלי״ ליאם אמר לו והתיישב לידי, חיבק אותי חצי חיבוק מהצד, אני בחיים לא אתרגל לכך שהוא קורא לי ״החברה שלי״ סיבבתי את ראשי לכיוונו ונשקתי לו נשיקה עדינה על שפתיו, הוא מייד משך אותי יותר צמוד אליו והעמיק את הנשיקה, עשינו אהבה רק לפני כמה שעות ספורות וכבר אני משתוקקת אליו שוב, הוא הסם שלי, אני מעמיקה את הנשיקה אפילו טיפה יותר
״לכו תמצאו חדר״ שמעתי את ניק אומר ועושה קולות הקאה, ליאם לא הקשיב לו והתנתק ממני לשנייה, הוא התרומם מהמיטה והרים אותי עליו ככה שרגליו בפיסוק מסביבו, הוא יצא מהחדר לצלילי קולות הצחוק של ברייאן וניק, ולקח אותנו לחדר שלו.

עברו כמה שעות, אני לא יודעת מה קרה בהם כי רוב הזמן הייתי מעורפלת מכיוון שחוויתי אורגזמה אחרי אורגזמה
״טוב אנחנו כבר יוצאים״ אמר ליאם לטלפון שלו
״ברייאן התקשר, המשפט קרוב, אנחנו חייבים לצאת״ התרוממנו שנינו מהמיטה והתחלנו להתארגן, לבשתי גינס כחול וחולצה שחורה וארוכה, כמובן שליאם דאג לשים עליי מעיל דובון ענקי, אני יוצאת מהחדר ורואה מולי את אנה יוצאה מחדרה כבר לבושה,
״איך את?״ שאלתי אותה מודעת לעובדה שהיא הולכת לפגוש מישהו שרק לפני שבוע אנס אותה, ועוד להעיד נגדו ולספר את כל מה שקרה מנקודת המבט שלה לבית המשפט שיהיו בו מלא אנשים,
״אני בסדר הגיע הזמן להעניש אותו״ היא אמרה לי בחיוך, הלכנו לחכות ליד המעלית וברייאן וליאם הצטרפו אלינו
״איפה ניק?״ ליאם שאל את ברייאן
״אמר שהוא שכח לקחת משהו ושנחכה לו בלובי״ ענה לו ברייאן, ירדנו במעלית וחיכינו בלובי, ניק הצטרף אלינו אבל הפעם עם תיק גב אפור גדול
״מה זה?״ שאלתי
״סתם משהו שאני צריך קטנטונת אל תדאגי״ הוא טפח על ראשי כמו על ראש של כלבלב מחמד, לא הפריע לי אני כבר התרגלתי להתנהגות כזאת מניק.
אחרי נסיעה קצרה הגענו לבית המשפט המחוזי של טנסי, עברנו בידוק ביטחון ונכנסנו לתוך האולם, ישבנו בצד הימני של האולם בזמן שבצד השמאלי ישבה המשפחה של האנס, לא הסתכלתי עליהם, הם לא שווים את המבט שלי וכך גם אנה התנהגה, לעומת זאת ליאם שלח מבט נוקב לכיוון המקום שהוריו אמורים לשבת בו, תפסתי את ידו חזק והובלתי אותו לכיוון המושבים שלנו, אנחנו וויתרנו על עורך הדין שהמדינה רצתה להקצות לנו, ברייאן וליאם לומדים עריכת דין כבר שנה שנייה, ברייאן לקח את התפקיד עליו בטענה שליאם ״אימפולסיבי מידי״ לדברי ברייאן,
״תיק מספר 2675, אמיליה רוז ואנה בלום נגד דניאל וילסון, זכות הדיבור ניתנת לעורך הדין של העלמות״ ברייאן התרומם והתחיל להגיד
״אדוני השופט, 2 הבנות האלה שיושבות כאן נאנסו באכזריות על ידי האדם שיושב ממש שם על כיסא הנאשמים״ הוא אומר ומצביע לכיוונו של דניאל שמסתכל עלינו ומצחקק, בטוח שיצא מזה ללא פגע
״אני מעוניין שהבנות יעלו כל אחת בתורה לדוכן ויספרו מה באמת קרה״ אמר השופט, הראשונה שעלתה היא אנה, אני עדיין מפחדת לספר לכולם
״אדוני השופט, זה קרה לפני שבוע, אני ואמיליה היינו בחדרי בבית המלון אכלנו גלידה וראינו סרט, לפתע שמענו דפיקה בדלת וכששאלתי מי זה ענו לי שאלו השירות חדרים, ברגע שהדלת נפתחה הנאשם נכנס לתוך החדר ודחף אותי לאחור, אמיליה ניסתה לברוח ולהזעיק עזרה אבל הוא נתן לה מכה לפנים, היא נפלה לאחור ובזמן הזה הוא עלה מעליי והפשיט אותי, אמיליה ניסתה לזחול לדלת אבל אז הוא נתן לה עוד מכה לפני, אני לא יכלתי לזוז מכיוון שהוא היה מעליי, אונס אותי״ כאן ירדה לאנה דמעה קטנה אבל היא מחתה אותה במהירות.
״אמיליה לפתע לקחה נשימה עמוקה וצרחה הצילו וברגע הזה שלושת החברים שלנו״ היא הצביעה לכיוון ניק ברייאן וליאם ״שמעו אותה ונכנסו לחדר, הם אלו שעצרו את מופע האימים הזה״ היא אמרה וכאן סיימה את הוידוי שלה
״תודה רבה גברת בלום, אני עכשיו רוצה לשמוע את הגברת רוז״ אמר לאנה השופט והיא ירדה מהדוכן, הידיים שלי מתחילות לרעוד כשאני מתכוננת לקום, ליאם לוחץ על ידי ואחר כך משחרר אותה, אני חייבת לעשות את זה, אף אחת לא צריכה לסבול מידיו.
אני מתקדמת בצעדים קטנים לכיוון הדוכן, לבסוף כשאני נעמדת עליו אני לא מצליחה להוציא מילה מפי,
״מתי שאת מוכנה גברת רוז״ השופט אומר לי כמנסה לזרז אותי
״אוקיי אני אתחיל, זה קרה לפני שנתיים, אני הייתי עם חברה ליד אגם עשינו פיקניק, כשנהיה מאוחר כל אחת מאיתנו הלכה לדרכה ואני ראיתי מישהו מאחוריי, הדבר היחיד שהיה לי היה גז פלפל ישן ופנס, הוא תפס אותי וגז הפלפל לא עבד, הוא אנס אותי והכה אותי תוך כדי ואחר כך עזב אותי עירומה ומעולפת, הייתי מלאה בדם ובסימני מכות״ אמרתי והדמעות התחילו לזלוג
״היא שקרנית״ דניאל אומר מהצד השני של האולם, ידעתי שאני אגיע למצב הזה ולא יאמינו לי
״מה אמרת אדון וילסון?״ שאל אותו השופט
״היא שקרנית וגם החברה שלה, יש לי אליבי לאתמול ולגבי לפני שנתיים? היא הגיעה לבית חולים? עשו לה בדיקת אונס?״ הוא שאל והסתכל עליי כאילו העובדה שזה היה מזמן לא אומר שזה לא כואב עדיין
״אדוני השופט אני התביישתי בעובדה הזאת, אני אמרתי שנשדדתי, לא שנאנסתי אז לא עשו לי בדיקת אונס״ אמרתי בקול צרוד מלא בדמעות
״גברת רוז, אני נאלץ לצדד באדון וילסון במקרה הזה, אין לך שום הוכחות לפגיעה שקרתה לפני שנתיים, ואדון וילסון מה לגבי האליבי? על איזה אליבי אנחנו מדברים?״ שאל אותו השופט
״אני מכיר את גברת אמיליה, היינו פעם חברים טובים״ הוא אמר וקרץ לי, זה שקר, ראיתי אותו רק פעם אחת בחיי
״יש לך הוכחות לזה?״ שואל השופט ומרים גבה
״כן יש לי התכתבויות איתה״ הוא אומר ומתקדם לכיוון השופט עם חבילה גדולה של תמונות בידו, השופט נראה נגעל ממני
״אני חבר טוב והיא בסך הכול כועסת כי לא הבאתי לה מה שהיא רצתה, אבל להאשים אותי באונס אמיליה? זה נמוך״ הוא אומר ואת חלקו השני של המשפט הוא מכוון אליי
״אני בסך הכול הגעתי אליה לחדר כמו שקבענו״ הוא אומר ומצביע על תמונה אחת מתוך החבילה
״והיא פשוט התנפלה עליי ביחד עם החברים שלה, אדוני השופט אני הקורבן״ הוא אומר ובחיים לא שנאתי בן אדם כמו שאני שונאת אותו, אני עדיין עומדת בדוכן ולא מסוגלת לרדת,
״אני קובע בזאת שהנאשם דניאל וילסון לא אשם״ השופט אומר וכמעט דופק עם הפטיש על השולחן
״עצוררר״ צעקה עצרה את השופט
״סליחה?״ הוא אומר לניק שצעק
״יש לי הוכחה אדוני השופט, הוכחה לטובת הבנות, תיתן לי רק להציג אותה?״ ניק שואל בתקווה
״יש לך חמש דקות לשנות את דעתי״ השופט אומר לו וניק מתקדם במהירות לכיוון המחשב שנמצא בצד האולם ומוציא מהתיק הגדול שהוא לקח איתו מחשב נייד שאני לא זוכרת שהוא טס איתו, הוא חיבר את המחשב למקרן והופיע לפתע הסרטון, האורות באולם חשכו לפתע.