הפגמים שבך

פרק 7

ליאם
אז נשארתי, לראות את הסרט כמובן, אני לא יודע מה הסיבה שהסכמתי כי הרי לא חסר בחורות שרודפות אחריי ובכל זאת משהו בה משך אותי מהרגע הראשון
״איזה סרט אתה רוצה לראות?״ היא שאלה, ישבנו שנינו רחוקים לפחות חצי מטר אחד מהשני, נראה שהיא אוהבת את המרחק, כשאני חושב על זה שוב אני לא חושב שאם היא הייתה מפחדת ממני היא הייתה מסכימה לי לעלות אליה הביתה והייתה פשוט מעדיפה שאני אקח אותה למוקד רפואה הקרוב אלינו אבל היא העדיפה שאני אעלה ואחבוש לה את הרגליים.
״יש לך נטפליקס?״ שאלתי, אולי כי לי אין ובראיין תמיד מדבר על הסדרה האחרונה שהוא ראה, אתמול הוא חפר על סדרה של עורכי דין ואמר שאני חייב לראות, לא זוכר מתי הפעם האחרונה שבאמת ישבתי וראיתי סדרה בטלוויזיה כאילו אין לי משהו טוב יותר לעשות.
״בטח, קח את המחשב תבחר אתה״ היא אמרה כאילו שאני מבין בזה, לקחתי ממנה את המחשב האפור שלה והנחתי אותו על רגליי נכנס אל הנטפליקס שלה, לפתע אני רואה כותרת של ״המשך צפייה״ ונתקף בצורך לראות במה היא צופה, הרוב כאן זה קומדיות מצויירות ומצחיקות כמו ״איש משפחה״ או ״ריק ומורטי״ אבל אלו סדרות ואני לא חושב שהיא תרצה לראות את הפרק הראשון שוב, אני ממשיך לגלול ורואה את הסרט ״חמישים גוונים של אפור״ ואני חשבתי שהיא תמימה, צחקוק יוצא לי מזווית הפה ואז אני נזכרת שאמיליה יושבת לידי ומסתכלת עליי במבט לא מבין
״הכול בסדר?״ היא שואלת
״כן כן, אני לא מצליח לבחור״ אני אומר לה ״תבחרי מה שאת רוצה זה לא משנה״ אני ממשיך
״אממ, יש את יחידת המתאבדים שמעתי שהסרט טוב אתה רוצה לראות?״ היא שואלת, כאילו שאני יכול להגיד לא כשעיני הכלבלב שלה מביטות בי ככה ומצחיק שהיא אפילו לא שמה לב לצורה שהיא מביטה בי, כאילו היא יצור קטן ולא מוסבר שיכול להיפגע ולבכות אם אני אגיד לא, כנראה גם ככה אני מסתכל עליה, למה לעזאזל נשארתי כאן?
״כן בטח נשמע טוב״ אני אומר והיא שמה את המחשב על שולחן הסלון הקטן שלה
״זה אקשן?״ אני שואל אותה
״אני חושבת, אני בדרך כלל אוהבת לראות את הג׳אנר הזה״ היא עונה
״מה עם אימה?״ אני שואל עם חצי חיוך
״אני יכולה לשרוד את זה״ היא אומרת
״את בטוחה?״
״אולי אני אתעורר אחריו בבית חולים עם מסכת חמצן אבל העיקר שאני חיה״ היא אומרת עם חיוך קטן בזווית פיה ואני מתחיל לצחוק צחוק פראי שסוחף גם אותה ככה ששנינו יושבים על הספה, מסתכלים אחד על השני, ומתים מצחוק
״טוב בוא נפעיל את הסרט״ היא אומרת ושולחת את היד שלה למחשב ולוחצת על האינטר בשביל להפעיל את הסרט, עובר הזמן ושנינו שוקעים לתוך העלילה המוזרה של הסרט אבל אני לא מתרכז בסרט אני חושב על היום המוזר ביותר שעבר עליי, הלכתי עם בראיין לבית המשפט, הנאשם היה אדם מבוגר ומקריח עם כרס ענקית שהאשמה נגדו היא על אונס התלמידה שלו בת ה15, והילדה נראת בערך בגיל 16, אני הגעתי אופטימי באמת מקווה שמערכת המשפט השתפרה בשנתיים האחרונות ותפסוק לו גזר דין מוות או לכל הפחות הרבה שנים טובות בבית הסוהר בשביל להבטיח שאף אחד לא יסבול יותר מידיו המתעללות, זה לא קרה, השופט פסק לטובת האנס ובכך הוא נותן לו להמשיך ללמד בבית הספר שבו הוא אנס תלמידה שקטנה ממנו במעל ארבעים שנה, הדבר היחיד שהוא קיבל היה כמה שעות לעשות עבודת שירות, אני נגעל מאנשים כמוהו וברייאן תפס אותי לא להתפרץ ולעשות בלאגן שיכול לגרום לכך שיסלקו אותי מהקולג, אני זוכר שחיכיתי לרגע שהשופט יכריז שהמשפט נגמר וברגע שהתלמידה התפרצה בבכי ישירות על החולצה של אימה יצאתי מבית המשפט כמו אחוז דיבוק והלכתי ישירות לצוק, הגעתי לשם בשעה מוקדמת והעברתי בראשי את המשפט היחיד שגורם לי לשרוד את התקופה הזאת ״כל אחד יקבל את הצדק שלו״ אני מאמין שהילדה המסכנה תקבל את הצדק שמגיע לה בזכות ולא בחסד, לפתע ראיתי את האישה היפה ביותר שראיתי בחיי, העור שלה היה לבן והשיער שלה היה ארוך וחלק ושחור כמו של עורב, היא הייתה נראת אחוזת דיבוק יותר גרוע ממני ולא הייתה צלולה, אם לא הייתי עוצר אותה היא הייתה קופצת, אני בטוח שעבר עליה משהו גרוע מאוד אבל שום דבר לא שווה את זה, ודאגתי להזכיר לה ששום דבר לא שווה לוותר על החיים בשבילו, איך משם הגעתי ללראות סרט אקשן איתה, בבית שלה, לידה, אני באמת לא יודע, הסרט התחיל לשעמם אותי והשענתי את הראש אחורה על משענת הספה שהתגלתה כנוחה להפליא, אולי בגלל היום הארוך שעבר עליי והייתי עייף או כי היא באמת הייתה נוחה.
התעוררתי בפתאומיות על ידי צלצול הטלפון שלי שהשארתי על שולחן המטבח שלה ולפני שהספקתי לקום אני מרגיש משקל על הרגל שלי, הסתכלתי למטה ואני רואה אותה רדומה על הירך שלי שהשיער שלה מסתיר מעט את פניה והיד שלי התחילה לעקצץ מרצון להזיז אותו מאחורי אוזנה בשביל לראות את הפנים המושלמות שלה, אבל אז אני מוריד מעט את המבט שלי לאורך גופה ורואה את החולצה השחורה והנעימה שהיא לבשה משוכה מעט כלפי מעלה ככה שרואים את המותן שלה ויש קטע קטן של עור בין החולצה למכנס, והיד שלי הייתה בדיוק ברווח הזה, העברתי את ידי מעט מרגיש את העור הקטיפתי והחלק שלה ולא יכול שלא להתמוגג, אני מרגיש כאילו היא כישפה אותי, הייתי יכול להרדם שוב באותו הרגע אבל הטלפון שלי שהספיק כבר להתכבות נדלק שוב והצלצול עושה לי כאב ראש, הלוואי שיכלתי להישאר כאן כל הלילה אבל אני לא יודע עד כמה שמחה היא תהיה שתקום בבוקר ותראה שנשארתי, לקחתי כרית מאחוריי והתרוממתי בזהירות מחזיק את ראשה ומכניס את הכרית בזהירות שלא תקום מתחת לראשה, היא נמתחת על הספה כמו חתולה ומשנה כיוון כך שיש יד מעל ראשה ורגליה פרושות, זאת אולי התנוחה הכי לא נשית שראיתי עד עכשיו אבל כשהיא הדוגמנית היא נראת כמו התנוחה הכי חמודה וסקסית בעולם.
הטלפון שלי שוב מצלצל, כשאני מגלה מי זה אני הורג אותו, אני מסתכל על הצג ורואה את שמו של בראיין
״מה אחי?״ אני שואל
״אתה אומר לי מה אחי? השעה שלוש לפנות בוקר ואתה בגדר נעדר״ הוא אומר לי בעצבים
״תירגעי אמא אני ילד גדול״ אני עונה לו
״יאלה יאלה לפחות תראה סימן שאתה חיי יא זבל״ הוא עונה לי ואני צוחק בלחש
״איפה אתה?״ הוא שואל
״אצל מישהי, תכף מגיע״ אני אומר
״טוב אחי אני הולך לישון חיכיתי לך עד עכשיו ושקלתי להתקשר למשטרה״ הוא אומר בדרמה מזוייפת
״לילה טוב מטומטם״ אני עונה ומנתק, אני מסתכל על הצג של הטלפון ורואה שהשעה 2:56 לפנות בוקר, וואו נשארתי הרבה, אני מעביר מבט שוב לכיוון אמיליה ורואה אותה מתקפלת לתנוחת כדור, אני לא יכול להשאיר אותה ככה קופאת מקור, אני הולכת במסדרון של הדירה שלה עד שאני מוצא חדר שאני חושב שהוא שלה ומחשבה עולה לי לראש ״מה תעשה אם יש לה חבר?״ אבל אני מעיף את השאלה מראשי במהירות, אם היה לה חבר היא לא הייתה שואלת אותי אם אני רוצה לראות סרט, אני לוקח את השמיכה הדקה שמקופלת לה על המיטה והולך חזרה לכיוון הספה, אני מגיע והיא עדייך מקופלת לצורת כדור, אני מכסה אותה בשמיכה ככה שהיא כולה מכוסה ורק ראשה מחוץ לשמיכה ומתכונן ללכת, ואז רואה את הטלפון שלה על השידה בכניסה לביתה ופותח אותו, אין הודעות ואין טלפונים, מוזר כי היא לא נגעה בו מהרגע שנכנסנו אל ביתה לפני כמה שעות, לא התייחסתי לזה ונכנסתי אל האפליקציה של הטלפון שלה, לא רציתי אבל אני רואה שאף אחד לא התקשר אליה היום, קול בתוכי אומר לי שהיא בודדה אבל זאת לא הסיבה שפתחתי את הטלפון שלה, אני לוקח את המספר שלה ומכניס אותו לטלפון שלי בשם ״אמיליה״ ויוצא בשקט מדירתה נזהר לא להעיר אותה, אני מחכה כמה שניות עד שאני שומע את הצליל שהדלת ננעלה אוטומטית מאחוריי ויורד במדרגות ללא השכל שלי, כי הוא נשאר שם בדירה שלה