הפגמים שבך

פרק 16

אמיליה
אני מחכה לליאם שיביא לי מים, חושבת תוך כדי על הבחורה המסכנה שאין לדעת כמה פעמים לפני כן סבלה את זעמו של חבר של אמא שלה ותוך כדי אני מבינה שלוקח לליאם יותר מידי זמן לבוא, הוא יכל ללכת עם הצעדים הגדולים שלו את הדרך כבר פעמיים, אולי הוא ברח? לא חושבת זאת לא התנהגות שמתאימה לו, אולי תור בקפיטריה? אין שם תור בדרך כלל, יש הרבה עמדות ותמיד אחת פנויה, אני מחליטה לצאת ולבדוק שהוא בסדר, אולי הייתה כאן משטרה והם לקחו אותו לחקירה? הוא לא אשם זאת אשמתי, אני יוצאת מהמיטה מרגישה דקירת כאב בגבי אבל ממשיכה ללכת בכל מקרה, אני יוצאת מחדר הרופאה ומתקדמת בצעדים איטיים לקפיטריה, כואב לי ללכת, אבל אני ממשיכה, אני לא רוצה שליאם יסתבך שהוא בסך הכול הגן עליי, אני מסתובבת עם העיקול של המסדרון ולפניי נגלה משהו שלא ציפיתי לראות, ליאם עומד עם גבו אליי ומדבר עם מישהי, הוא מסתיר לי את פרצופה אז אני זזה מעט ימינה ובהתחלה נגלה מולי ראש בלונדיני, כאן זאת אישה, הוא מדבר עם...הוא מדבר עם סטייסי, היא מחייכת אליו ואז מתרוממת ומנשקת אותו, היא מנשקת את ליאם, הוא אהב אותה כל הזמן הזה? אני לא יכולה לצפות יותר, אני מתחילה ללכת בצעדים מהירים לכיוון חדר הרופאה ולוקחת משם את התיק שלי, שמישהו הביא לי, כנראה בראיין או ניק, וממהרת לצאת מחוץ לבית הספר ולשביל הרגיל והמרוחק שלי, רכב לא יכול להגיע לכאן, זה בתוך היער, אני הולכת באיטיות והעיניים מעקצצות לי, איזה טעם יש לי לבכות? חשבתי שליאם רוצה אותי? חשבתי שאני יותר מסתם חברה? אז טעיתי, אני לא מוצאת סיבה לעשות דברים חסרי ערך, אז למה לי לבכות? אני צריכה לסיים את החברות הזאת בינינו אבל רק המחשבה על זה מכאיבה לי, הרי ברור לי שכלום לא יתפתח בינינו, אני האמנתי בתוכי אחרי הנשיקה בינינו שיש סיכוי שיקרה משהו בינינו אבל לא, כלום לא קרה ולא יקרה, הוא רוצה את סטייסי, הכאב בגבי דוקר אותי ואני מתפללת לרגע שאגיע לדירה שלי ואעשה אמבטיה חמה, בעצם אני לא חושבת שאני יכולה בגלל התחבושות, ההוראות של הרופאה היו מעורפלות, אני אשטוף רק את הראש ולא אקח סיכון, הטלפון שלי מקבל התראה, ליאם כמו שקיוויתי
״איפה את?״ ראיתי את ההודעה והחלטתי שאין לי כוח, כיביתי את הטלפון ושקעתי בחזרה למחשבות, הייתי בסך הכול המקרה סעד שלו, המקרה הטוב שלו, מצחיק לחשוב על זה ככה אבל זה מה שזה היה, בחורה כמוני לא יכולה להיות חברה טובה שלו או יותר מזה בת זוג,הייתי בסך הכול מקרה סעד.
אני מגיעה לביתי אחרי הליכה לא קצרה במיוחד כי היה לי קשה ללכת את כל הדרך הזאת, אני מגיעה הביתה והולכת למקלחת,אני מורידה את החולצה ונשארת עם חזייה אחר כך אני מכניסה רק את ראשי לתוך האמבטיה ושמה עליו מים וסבון, נזהרת שהמים לא יפגעו בתחבושת סביב הגב העליון שלי והכתף, ברגע שאני מסיימת אני מלפפת מגבת סביב השיער שלי ואז הולכת להתלבש, אני מורידה את הג'ינס המלוכלך שלי ואת החזייה שמכאיבה לי בגב בגלל הפציעה, ומוציאה מהארון שלי מכנס קצר וגופייה שחורה שלא תכאיב לי בגב, אני לא עם בגדים שהייתי לובשת בדרך כלל שליאם בא אליי אבל הפעם אני לא חושבת שהוא יגיע, הוא תקוע מידי בחברה שלו, אחת שמשתווה ליופי שלו, הפעלתי את המזגן בדירה שלי על חום שתוך כמה שניות התפזר בדירה שלי והלכתי למטבח למלא כוס של מיץ תפוזים, התיישבתי בסלון הקטן שלי פותחת את המחשב, הנטפליקס נראה משעמם אז שמתי אותו בצד, נראה חסר שימוש ללא ליאם, קמתי שוב ולקחתי מהתיק שלי את הספר שהתחלתי לקרוא בהפסקה ונשאבתי לתוכו שוב, אני לא זוכרת כמה זמן עבר אבל פתאום דלת הכניסה שלי נפתחה בברוטליות וליאם נכנס דרכה, מבטו נרגע ברגע שראה אותי, הנחתי את הספר בצד וכיסיתי את גופי העליון עם השמיכה שכיסתה אותי עד עכשיו.
״לאן ברחת?״ הוא שאל אותי עם קול עדין
״אני לא ברחתי ליאם, הלכתי הביתה״ אמרתי לו בעצבים, סוף סוף הקול שלי יוצא בצורה שאני רוצה ולא בצורה העדינה הרגילה שלו
״למה העצבים קטנטונת?״ הוא שאל והניח את ידו על רגלי מעל השמיכה
״אל תקרא לי קטנטונת״ אמרתי לו עדיין עצבנית, כאילו כל העצבים שלי חיכו להתפרץ בדיוק ברגע הזה
״עד עכשיו זה לא הפריע לך, מה קרה פתאום?״ הוא שאל נועץ בי את מבטו
״ליאם תעזוב אותי, אני בן אדם בוגר, הצלחתי להסתדר בעצמי עד עכשיו ואני לא צריכה שתציל אותי עכשיו״ אני יודעת שזה היה משפט כפוי טובה יחסית לזה שהוא והבנים הצילו אותי רק לפני כמה שעות ספורות מאלוהים יודע מה
״אמיליה אני לא מבין למה את מתהפכת עליי עכשיו, מה עשיתי שפגע בך?״ הוא שואל אותי כאילו שהוא לא יודע את התשובה
״ליאם תצא מהבית שלי, אני לא מעוניינת להיות מקרה הסעד שלך יותר״ עניתי בחוצפה
״מאיפה הבאת את זה?״ גם הוא התחיל להתעצבן עכשיו
״ליאם אני לא רוצה לריב, תלך מכאן לחברה שלך ונסיים את זה כידידים״ עניתי, לא תכננתי להוציא את המילה ״חברה שלך״ מהפה אבל היא יצאה
״למה את אומרת שיש לי חברה?״ הוא שאל אותי כאילו לא ראיתי אותו בולע את הפרצוף של סטייסי
״ראיתי אותך מנשק את סטייסי, למה אתה בא אליי בכל יום שיש לך חברה שיושבת ומחכה לך, אתה בגדת בה איתי?״ שאלתי מרגישה מלוכלכת מהעובדה שהתנשקתי איתו אתמול והיום הוא נישק את סטייסי
״למה לעזאזל את אומרת את זה, בחיים אני לא אבגוד זה אחד ושתיים את רוצה שאני אספר לך מה קרה מאחורי הנשיקה הזאת?״
״אני לא רוצה לדעת״ למרות שהדבר היחיד שאני רוצה זה לדעת
״ואני אספר לך בכל זאת״ הוא ענה בחוצפה
״היא התנפלה עליי, היא רצתה שנלך לשירותים, אני לא צריך להגיד לך בשביל מה כי את כנראה יודעת כבר, וכשלא הסכמתי היא התנפלה עליי ונישקה אותי״ הוא אמר אבל הוא פתח את פיו והמשיך
״נמאס לי כבר לשתוק, כבר חודש שלם שאני לא מצליח לחשוב על אף אחת אחרת חוץ ממך״ הלב שלי נתקע, לא ידע אם להמשיך לפעום או לעצור באותו הרגע, ליאם ניסה להבין את הבעת פניי אבל הדבר היחיד שכנראה רואים עליהם הוא הלם, כשראה שאני לא מגיבה ליאם חפן את סנטרי וקירב את פניי אליו, לא התנגדתי, אני רוצה אותו בדיוק באותו האופן אם לא יותר, הוא קירב את שפתיו אל שלי כך שהרגשתי את נשמתו מרטיטה את שפתי התחתונה