הפגמים שבך

פרק 28

ליאם
אחרי הלוויה לא נשארנו לראות את הקבורה, זה היה לי יותר מידי והדבר היחיד שרציתי היה לחזור לישון עם אמיליה לידי, אנחנו מגיעים לקומה שלנו במעלית ושומעים צרחה ״הצילו״ הסתכלנו לשנייה אחד על השני ״אמיליה״ אמרנו שלושתינו בפה אחד ופצחנו בריצה לכיוון החדר של אנה שהיה פתוח מה שהקל עלינו מאוד, למרות שאם היא הייתה סגורה סביר להניח שהיא הייתה נשברת, המראה שראיתי כשנכנסנו היה של אמיליה ואנה שוכבות על הרצפה, ומישהו נמצא על אנה, שניהן בוכות ופצועות, הן נוטפות דם, מה הבן זונה עשה להן? אני מרים אותו במהירות מאנה ורואה שזה האנס של אחותי, מה הזבל הזה עושה בחדר הזה? אני מפוצץ אותו מכות, לא אכפת לי מה קורה מסביבי, ברייאן מזיז אותי בכוח ממנו וממשיך את המלאכה במקומי, אני רץ לכיוון אמיליה ורואה שדם זולג מכל מקום בפניה, ״ברייאן״ אני צועק לו והוא מפנה את פניו לכיוון אנה, הוא רץ אליה ותופס בה, ״ניק תשאר כאן ותזמין משטרה ואמבולנס״ ברייאן אומר לניק וניק מהנהן אליו כתשובה ומחייג בטלפון שלו, אנחנו רצים ביחד עם הבנות לכיוון הקומה התחתונה ועד שהגענו לשם האמבולנס כבר נכנס לתוך בית המלון, אני רואה שוטרים הולכים לכיוון הקומה העליונה איפה שהחדר נמצא, אני לא מקדיש לזה יותר מידי זמן, אני עסוק מידי בלעלות לאמבולנס הראשון ביחד עם אמיליה וברייאן עלה לאמבולנס השני באותו הזמן ביחד עם אנה, אחרי נסיעה מהירה מאוד אנחנו מגיעים לבית החולים שהייתי בו עד לפני כמה שעות ספורות, מכניסים את אמיליה ואנה לכיוון חדר הטיפול נמרץ, ״אתם צריכים לחכות בחוץ אסור לכם להיכנס לכאן״ אומרת לנו אחות במדי בית חולים ונכנסת לחדר במהירות, כעבור כמה דקות ספורות יוצא רופא ושואל אותנו את השמות של הבנות ומה קרה להן, אנחנו מספרים את כל מה שידענו וראינו והוא רק מהנהן ונכנס חזרה לאותו החדר, כעבור כמה שעות אני מקבל שיחה מניק, אני עונה ושם על ספיקר ״אחי, המשטרה לקחו אותו לתא מעצר, הם מחכים שהבנות יבריאו ואז יתקיים משפט, לחפש הוכחות למה שקרה בנתיים?״ הוא שואל אותי בצורה עניינית שאני לא חושב ששמעתי את ניק מדבר ככה עד כה, ״כן אחי, תודה״ אני אומר לו, הוא לא טורח להגיד להתראות ומנתק.
עברו כמה שעות עד שיוצאים אלינו 2 רופאים ״אוקיי, אני אתחיל מהמטופלת הראשונה, יש על גופה עדויות לאונס שבוצע בה, אני אדאג להוציא לכם את הדוח למקרה ותחליטו להגיד תלונה אבל חוץ מזה היא בסדר ובקשר לבחורה השנייה, אמיליה סובלת מזעזוע מוח אבל לא משהו קטלני״
״היא גם נאנסה?״ לא יכלתי להתאפק ושאלתי
״לא, יש על גופיה עדויות לפעילות מינית אבל לא לאונס״ הוא אמר, אני מנסה להיזכר בפעם האחרונה ששכבנו, לפני יומיים זה הגיוני, כעבור שעה בערך הרופא מודיע לנו שאמיליה התעוררה ואני נכנס אליה,
״ליאם..״ היא אומרת וכמעט בוכה, אני מתקרב אליה במהירות ומחבק אותה בחוזקה, ״הכול בסדר קטנטונת, את בסדר״ אני אומר לה ומתיישב לידה על מיטת בית החולים, מחבק אותה בעדינות
״אנה״ היא אומרת
״אנה בסדר, מאוחר יותר שתרגישי טוב יותר נלך אליה״ אבל אנה הספיקה להגיע לפני שאמי הצליחה לקום מהמיטה והתיישבה בצד השני של אמי
״איך את מרגישה?״ היא שאלה את אנה
״אני בסדר, עברתי דברים יותר גרועים״ היא אמרה ואמי לחצה על ידה
״אבל שמעתי שאת הנפגעת הגדולה, זעזוע מוח?״ היא שאלה בצחקוק קטן, אמי החזירה לה באותו המטבע עם צחקוק קטן
״אם לא נצחק על זה נבכה על זה״ אמר ברייאן שעמד בידיים שלובות ונשען על הקיר ליד הדלת , אנה הסתכלה עליו בעיניים גדולות ואמרה לו ללא קול ״תודה״ והוא החזיר לה בתמורה רק חצי הנהון,
״אנה, אני יודע שזה לא הזמן, אבל זה הזמן להכניס את הזבל הזה לכלא, את חייבת להתלונן נגדו״ אמרתי לה מקווה בכל ליבי שהיא תעשה את זה
״אני אעשה, לפחות אחד אני מקווה להצליח להכניס לכלא״ היא אמרה במבט רציני יותר מאי פעם, אני מעריך אותה היא חזקה, ברייאן מתקדם לכיוון המיטה ושולח יד לכיוון אנה, היא תופסת בידו והם מתקדמים ביחד לכיוון היציאה.
״אמי אני רוצה שתספרי לי הכול״ אמרתי לה מפחד שאני הולך להלחיץ אותה יותר מידי אבל היא נראת בסדר,
״זה האנס שלי״ היא אמרה בלי יותר מידי רעשי רקע
״איך האנס של אחותי קשור אלייך?״ שאלתי אותה לא מצליח להבין,
״זוכר שסיפרתי לך מה קרה לי עם החברה שלי? זה הוא האנס״
״כן אני זוכר שסיפרת לי על זה״ אבל איך האנס שלה הגיע לאנוס את ונסה?
״איך קראו לחברה שלך?״ שאלתי נזכר בעובדה שהיא סיפרה לי שהייתה איתה חברה באותו הלילה
״ונסה״ היא אומרת כמובן מאליו
״תתארי לי אותה בבקשה״ אני רואה את המבט הלא מבין על פניה אבל אני חייב לוודא לפני שאני עושה משהו נמהר
״היא הייתה נמוכה, היה לה שיער חום מתולתל, קצת דומה לשלך, היו לה עיניים ירוקות שוב דומות לשלך, והצבע עור שלה היה דומ...״ היא נעצרה, נפל לה האסימון, התיאור שלה היה כואב ומוכר כל-כך
״א..אנחנו מדברים כאן על אחותך?״ היא שואלת ועיניה מתחילות להתמלא בדמעות,
״אחרי התיאור שלך אני בטוח״
״היא.. היא.. היא התאבדה!״ היא אמרה ופתחה בבכי קורע לב, אני מחבק אותה חזק לחזי לא נותן לה להשתחרר ממני,
״תספר לי בבקשה מה קרה״ היא אומרת ואני רואה על מבטה שהיא מרגישה אחריות על מה שקרה,
״זה קרה ב10.12.2020״ אני אומר והיא עונה לי
״יום אחריי״
״בדיוק, היא אמרה שהיא הולכת לפגוש חברה ליד איזה אגם וחזרה כמה שעות מאוחר יותר עם בגדים קרועים ומלאה בדם״ אני עוצר לשנייה כי קשה לי להמשיך
״הגשנו תלונה ביחד במשטרה נגדו אבל ראיתי שהיא לא בעד, היא פחדה, אבל אני סוג של הכרחתי אותה, יומיים אחר כך חזרתי הביתה ומצאתי אותה שוכבת במיטה שלה עם קצף יוצא מפיה ולא היה לה דופק, בבית החולים אמרו שהיא לקחה מנת יתר
של כדורים וחטפה התקף לב, קבעו את מותה שעתיים אחר כך״ אמרתי ודמעה זלגה מפניי, ידה הקטנה של אמי נגבה את דמעתי ואני נשקתי לה בעדינות, מפחד להכאיב לה, היא חיבקה אותי בחוזקה ונרדמה עליי, ואני בנתיים ליטפתי את גבה וחשבתי לעצמי והגעתי למסקנה, לא משנה מה קורה הבן אדם הזה לא הולך לצאת מבית הכלא גם אם אני אצטרך להרוג אותו בידיי.