הפגמים שבך

פרק 24

ליאם
אני מתעורר מצלצול של טלפון, אמיליה בין ידי, אוחזת בי ומתכרבלת לתוכי, הצלצול נפסק ואז התחיל מייד שוב, פחדתי שהוא יעיר את אמי אז קמתי בזהירות מוודא שהיא לא תתעורר ויצאתי לכיוון הכניסה לבית, בדרך לבשתי את הבוקסר שלי ולקחתי את הטלפון מהשידה בכניסה לבית שלה, המספר טלפון לא היה לי מוכר, יצאתי לכיוון המרפסת הקטנה בדירתה, נואש לא להעיר את אמי, מי יכול להתקשר אליי בשלוש לפנות בוקר ממספר לא מזוהה? אני מפחד שזה מקרה חירום ושניק שוב התפשט בפומבי והוא עצור, אני עונה לטלפון ומייד אחר כך נשמע קול של אישה, אני משער שאישה מבוגרת ״שלום מדברת אחראית משפחות בבית החולים המערבי של טנסי, האם אני מדברת עם ליאם תומאס?״ היא שאלה, מה כבר יכול לקרות בטנסי?
״כן זה אני״ עניתי לה
״אני מתקשרת לגבי ההורים שלך, ג׳ון וסוזן תומאס״ היא אמרה ועצרה לרגע כנראה בשביל לשמוע ממני תגובה, כשהתגובה לא הגיעה היא המשיכה
״ההורים שלך עברו תאונה קשה מאוד, נהג משאית התנגש במכוניתם והמכונית התגלגלה ונמחצה כמעט לגמרי, הם כרגע מחוברים למכונות חמצן אבל המצב שלהם לא מזהיר, רציתי ליידע אותך ולהוסיף ולהגיד שאם אתה רוצה להיפרד מהם זה הזמן״ היא אמרה
״אוקיי תודה רבה שהודעת לי״ הוצאתי מפי את המילים בקושי והטלפון נפל לי לרצפה, ההורים שלי, מכונות חמצן, הזמן שלהם אוזל, כל המילים מהשיחה מתחילות להתערבל לי בראש, אומנם הם עשו משהו שאי אפשר לעבור עליו, אבל הם עדיין ההורים שלי, הם דאגו לי ולאחותי כל חיינו, ומעכשיו אני אהפוך ליתום, נכנסתי לתוך הבית והתיישבתי על הספה, מחזיק את ראשי בין ידיי ונותן לדמעות לזלוג מפניי בחופשיות לרצפה, ״הכול בסדר?״ שמעתי קול מהצד שלי, זאת אמי, אני מנסה להרים את הראש שלי אליה אבל אני מרגיש כאילו העולם שלי התפוצץ כרגע, אמי כמו אמי לא מלחיצה אותי והיא מתיישבת לידי, מחבקת אותי בעדינות, אני מחבק אותה בחזרה והדמעות מתפרצות ממני ישירות על הכותונת שאמי לובשת, אחרי כמה דקות ארוכות שאנחנו יושבים באותה התנוחה אני מצליח להגיד ״התקשרו אלי מבית החולים בטנסי, ההורים שלי עשו תאונה, שניהם הולכים למות״ אמרתי לה ופרצופה נכנס למצב של שוק, ״אתה חייב לנסוע״ היא אמרה ואני יודע, אני לא אסלח לעצמי אם אני לא אפרד מהם, לפחות באופן המינימלי ביותר, ״תן לי לארגן תיק ונצא לדרך״ היא אמרה והתכוונה לקום אבל אני חיזקתי את אחיזתי בה ״את לא יכולה לבוא איתי, יש לך לימודים״
״אז אני אחסיר לכמה ימים, אתה יותר חשוב לי כרגע״ בחיים לא חשבתי שאני אוהב מישהי כמו שאני אוהב אותך, חייכתי אליה בהכרת תודה אבל היא כבר התקדמה לכיוון החדר כנראה להתלבש ולארגן לה תיק לכמה ימים, הצלחתי לקום מהספה ולקחת את הטלפון שהשארתי על הרצפה במרפסת, פתחתי את אפליקציית השיחות וחייגתי כמעט על אוטומטי לברייאן, הוא ענה לי אחרי כמה צלצולים בקול ישן
״ברייאן אני צריך טובה״ אמרתי לו מפחד שיסרב
״דבר איתי מה קרה״ זה כאילו הוא מבין שקרה משהו ענקי והדבר היחיד שהוא רוצה זה לעזור
״התקשרו אליי מהבית חולים בטנסי, ההורים שלי עשו תאונה, אתה יכול להכין לי תיק בבקשה אני אבוא לקחת ואני ואמי נוסעים״
״אתה חושב שניתן לך לנסוע לבד?״
״כן?״
״אני עכשיו מתקשר לניק שיארגן לך תיק וניפגש ליד הבית״ הוא אמר ואני שומע רשרושים של בגדים מהצד השני של הקו
״בבית? איפה אתה?״ שאלתי
״אני ב... אני במעונות, סיפור ארוך אחי, מישהו כאן מציק לאנה אז התנדבתי לעזור, אני אספר לך ביום אחר״ הוא אמר וכרגע הדבר האחרון שרציתי זה ללחוץ עליו, אמי חזרה כעבור כמה דקות עם תיק של כמה מהבגדים שלה, ״אני מזמינה לנו כרטיסי טיסה״ היא אמרה מתעסקת בטלפון שלה
״דיברתי עם ברייאן, אני מכיר אותו וכנראה תוך כדי השיחה הוא כבר הזמין, הם באים איתנו״ אמרתי לה בזמן שאני לובש את המכנס שבאתי איתו לכאן ואז הפוטר שלי מהמתלה מעילים, אני מסתכל עליה ורואה שהיא לובשת רק חולצה דקה וארוכה ולוקח גם מעיל פרווה שלה ומניח על כתפיה, אנחנו יוצאים ביחד מדירתה ומשם במהירות לרכב שלי ואז לבית שלי, מחוץ לבית אני רואה כבר את ניק מכניס תיקים לאוטו של ברייאן ואת אנה?! כן אנה עומדת עם ברייאן ושניהם מתעסקים בטלפון שלו, הם רואים אותי ואת אמי יוצאים מהרכב שלי ומתקדמים לכיוונינו, אני לוקח מהספסל האחורי את התיק שאמי ארזה לה לכמה ימים הקרובים ותופס בידה, ביחד אנחנו מתקדמים לכיוון אנה והבנים
״הזמנתי לנו טיסה ובית מלון ליד בית החולים, שיערתי שזה בית החולים המערבי אז הזמנתי מלון קרוב לשם, אה וביקשתי מאנה להצטרף מקווה שאין לך בעיה״ אמר ברייאן ברצף
״הכול בסדר תודה שאתם איתי בזה״ אמרתי לכל הנוכחים
״תמיד איתך אחי״ אמר ברייאן
״תמיד שם בשבילך״ אמר ניק מאחוריי וכמעט הצליח להבהיל אותי, אפשר לסמוך עליו שהוא יצחיק אותנו גם בזמנים הכי קשים, עלינו כולנו למכונית של ברייאן בלי לבזבז הרבה זמן, אני ישבתי בין אמי לניק ואנה ישבה במושב הקדמי וברייאן נהג, הגענו במהירות לשדה התעופה של מיין ומשם כמעט ופספסנו את הטיסה שלנו לטנסי, בזכות ברייאן עברנו את התור במהירות והתמקמנו במטוס,
״היה מקום פנוי רק בעסקים אז הזמנתי מה שיכלתי לתפוס״ ברייאן אמר בזמן ששמנו את התיקים שלנו בתאים מעל המושבים
״תודה״ אמרתי לו, יודע כמה פעמים אמרתי לו תודה בכל החיים שלי והוא אף פעם לא ביקש ממני טובה בחזרה.
אחרי כמה שעות בודדות של טיסה נחתנו סוף סוף בטנסי.