הפגמים שבך

פרק 27

אמיליה
התעוררתי עטופה בזרועות חמות וגדולות, כנראה אלו לא הזרועות של אנה אלא אם בזמן שישנתי היא הפכה לבאדי בילדרית, אני מזהה מי זה לפי הריח במהירות, אני נכנסת עוד יותר בין זרועותיו של ליאם, מתענגת על תחושת הביטחון שעופפת אותי כרגע, אני שולחת את ידי ומלטפת את פניו בעדינות, אני מודה לאלוהים על זה שהוא לידי כרגע, עיניו מתחילות להיפתח בעדינות ולוקח להן כמה שניות לקלוט אותי, ברגע שהוא מסתכל עליי בצלילות ידיו מוחצות אותי והוא מחבק אותי חזק
״אני מצטער אמי, אני מצטער כלכך״ הוא אמר לכתפי
״על מה?״ שאלתי
״על זה שלא הייתי איתך״ כל אירועי אתמול חוזרים אליי ואני תופסת את עצמי לא לבכות שוב
״מה עם ההורים שלך?״ שאלתי אותו
״הם מתו, שניהם״ הוא אמר והסתכל ישירות לתוך עיניי
״אני מצטערת כלכך״ אמרתי וחיבקתי אותו בחזרה
״אני זה שצריך להצטער, אני לא יודע מה הייתי עושה אם הוא היה תופס אותך, אני גאה בך שהצלחת להימלט״ הוא אמר ונשק לפי בעדינות האופיינית לו, נישקתי אותו בחזרה כמעט בנואשות, לפתע הטלפון שלו צלצל על השידה לידינו, שוב מספר לא מזוהה
״אני חייב לענות״ הוא אמר והתרומם מהמיטה, אני רואה שהוא עדיין לובש את אותם הבגדים שהוא לבש אתמול, אבל מצד שני גם אני.
״כן בטח אני אגיע״ שמעתי אותו אומר לאדם שהיה בקו הטלפון
״מה קרה?״ שאלתי מתרוממת לישיבה על המיטה
״התקשרו אליי מהחברת קבורה, הם ביקשו ממני להגיע לבית הקברות לקבורה של ההורים שלי״ הוא אמר והנהנתי אליו
״תבואי איתי?״ הוא שאל, אבל באמת שהרגשתי קשה מידי בשביל זה
״זה בסדר אם אני אשאר כאן עם אנה? אני לא מרגישה כל-כך טוב״ אמרתי ועולה לי בחילה רק מהמחשבה של מה יכל לקרות אם לא הייתי מצליחה לברוח אתמול
״בטח, אני אחזור מהר״ הוא הבטיח לי, התרוממתי וחיבקתי אותו חיבוק עדין שעד מהרה הוא הפך לחיבוק חזק ואגרסיבי, הוא נישק את שפתיי בעדינות, הניח אותי על המיטה ונשק לשפתיי עוד נשיקה עדינה ויצא מהדלת, דקה אחר כך אנה נכנסה והתיישבה לידי על המיטה,
״איך את?״ היא שאלה אותי
״אני יותר טוב תודה על אתמול״ אמרתי לה וחייכתי אליה
״אולי בואי נלך לקנות גלידה ואז נראה סרט״ הצעתי לאנה, ראיתי את חוסר הנוחות על פניה
״אין.. אין לי כאן כסף״
״הכול בסדר אני אשלם עלינו ואת תזמיני אותי בהזדמנות״ אמרתי לה, לא רוצה שהיא תרגיש לא בנוח, לבשנו מעילים ויצאנו החוצה, הגענו לשדרת חנויות שנמצאת מתחת למלון, נכנסו לחנות גלידה שמוכרת מלא טעמי גלידות
״אני רוצה את העוגה גבינה״ אמרתי
״מה את רוצה אנה?״
״אני אשמח לתות״ היא אמרה והסתכלה על הסורבה תות, הזמנו קופסת גלידה גדולה ולקחנו מלא תוספות, סוכריות ושוקולדים בנפרד, אחרי כמה דקות הגענו חזרה למלון ונכנסנו לחדר של אנה בחזרה, פתחנו את הטלוויזיה ושמנו סדרה מצויירת ומצחיקה והכי מוכרת כנראה,
״מצחיק אותי שהוא תמיד מנסה להוציא רישיון ולא מצליח״ אומרת אנה וצוחקת למראה בובספוג בטלוויזיה.
אנחנו יושבות על המיטה הענקית וזוללות את הגלידה, סיימנו בערך 2 פרקים ואת שאר הגלידה שמנו במקרר הקטן שנמצא בחדר, לפתע אנחנו שומעות דפיקה בדלת, אנה מתרוממת לפתוח את הדלת בשביל לבדוק מי זה
״מי שם?״ היא שואלת
״שירות חדרים״ לעזאזל אני מזהה את הקול הזה, אני עומדת לצעוק לאנה לא לפתוח את הדלת אבל מאוחר מידי, היא פותחת את הדלת ודניאל נכנס במהירות ודוחף את אנה אחורה, אני מתרוממת בשביל להרביץ לו או לקרוא לעזרה אבל אני לא מספיקה, הוא נותן לי אגרוף ומפיל אותי לרצפה, ההכרה כמעט ונעלמת לי ואני לא מצליחה להילחם בזה
״נתחיל ממך ואז נעבור לחברה שלך״ הוא אמר, אבל הוא לא אמר לי, הוא אמר לאנה,
״לאאא״ אני מנסה לצעוק אבל זה יוצא מפי כיללה חלשה שאני לא חושבת אפילו שהוא שמע,
״כן, אני הולך לאנוס אותך בעוצמה בדיוק כמו שעשיתי לפני שנתיים״ הוא אמר לפניי ונטיפי רוק מתעופפים מפיו אל פניי, הדלת עדיין פתוחה אני יכולה לנסות לזחול לשם, אבל לא מצליחה, אני מנסה להתרומם ונופלת מיד, כל הראש שלי מסתחרר ואני רואה נקודות שחורות בשדה הראייה שלי, הוא מפיל את אנה על הרצפה לידי וקורע את מכנסיה בכוח,הוא נכנס לתוכה בדחיפה חזקה ואני מתחילה לבכות, אני תופסת את ידה בשארית כוחותיי ולוחצת חזק, היא מסתכלת עליי ״זאת לא אשמתך״ היא לוחשת לי בין הדמעות שגולשות על פניה
״אני מצטערת״ אני מחזירה, המפלצת מתעלם מאיתנו, אני נושמת נשימה חזקה שהוא עדיין לא שם לב אליה ואז מצליחה לצרוח ״הצילוווווווו״ הצרחה שלי החרישה אפילו אותי, הוא נותן לי עוד אגרוף ואני מרגישה נוזל חם יוצא מהשפה שלי, מאפי, ואני חושבת גם מהאוזן, אני כמעט ומאבדת הכרה אבל לא לפני שאני רואה 3 גופי גדולים נכנסים לחדר, מרימים את דניאל מאנה ומרביצים לו, אנה מסתכלת ישירות אליי ועוצמת את עיניה, אני לא מצליחה החזיק את עיניי פקוחות והשחור משתלט על כל שדה הראייה שלי.