הפגמים שבך

פרק 19

אמיליה
הנסיעה ברכב רגועה וכיפית, השיר July מתנגן ברוגע ואני מזיזה את שפתיי לפי השיר, אני מרגישה את מבטו של ליאם עובר עליי כל כמה דקות עד שאנחנו מגיעים למקום שהוא תכנן לקחת אותנו, הוא חונה על הכביש הראשי במרחק מהקולג,
״מצחיקה המחשבה שגם ביום שבת אנחנו כאן״ אני אומרת וליאם מצחקק בתגובה
״אנחנו לא הולכים לקולג אל תדאגי״
״אל לאן אנחנו הולכים?״ אני ממשיכה לשאול תוך כדי שהוא מוציא את התיק שהוא ארגן לנו ולוקח את ידי
״לצוק״
אחרי הליכה לא ארוכה במיוחד אנחנו מגיעים לצוק וליאם שם סדין במרחק קצרצר מהצוק שלנו ועליו כל מיני פירות וירקות, הוא ארז מלא ירקות בשבילי, מיץ תפוזים וכל מיני קרקרים וגבינות, זה כזה רומנטי, אני תופסת את ידו ומנשקת אותו בעדינות ברגע שהוא מסתובב אליי.
״תודה״ אני אומרת לו והוא בתמורה מנשק אותי שוב,
אנחנו מתיישבים על הסדין משני צדדיו אבל על ליאם זה לא מקובל והוא בא מאחוריי כך שאני יושבת בין רגליו והוא מחבק אותי, אנחנו מסתכלים על היער שפרוש מתחתינו בשעה הזאת של היום, יש עוד כמה שעות בודדות עד השקיעה ואני רוצה להיות כאן בשביל לראות אותה
״אפשר שנישאר עד השקיעה?״
״זה התכנון״ הוא אמר וקרץ לי עם חיוך, הוא התחיל לנשק לי את הצוואר בעדינות תוך כדי שאני מנשנשת מהירקות שהוא חתך בשבילי.
״אולי תאכל גם?״ אני שואלת אותו כי לא נעים לי שאני אוכלת את כל מה שהוא תכנן
״אני אוכל״ הוא אמר והמשיך לנשק את צווארי
״אני זה לא אוכל״ אמרתי וקירבתי לפיו גזר
״איכס אני לא אוכל מזון של ארנבים״ הוא אמר והתחלתי לצחוק והוא המשיך לנשק לי את הצוואר והכתפיים
״אני מוכן לאכול אותך לארוחת בוקר צהריים וערב״ הוא אמר ולא הפסיק לנשק אותי לרגע, נשענתי לאחור אליו ותוך כדי שהוא מנשק את צווארי הוא שולח את ידו ומרים מעט את החולצה שלי רק בשביל שיוכל להכניס את ידו בתוכה, בהתחלה הוא מלטף לי את הבטן ואז עולה מעט עם ידו לכיוון החזה שלי, בשלב הזה אני כבר מסתובבת אליו ומפשיטה אותו מהחולצה אבל אז הבנתי שאני לא באמת יודעת עליו הרבה, לא על ההורים שלו, לא על אחותו, על הסיבה שהוא בא ללמוד בדארטמות, הוא ראה שהתאבנתי
״מה קרה קטנטונת?״ הוא שאל אותי
״תספר לי על הקעקועים שלך״ מישהו סיפר לי פעם שאפשר ללמוד כל מה שאתה רוצה לדעת על בן אדם רק מהקעקועים שלו
״יש לי כאן מצפן״ הוא אמר והראה לי את מפרק ידו
״מה מסתתר מאחוריו?״
״אל תשכח מאיפה באת ולאן אתה הולך״
״מעניין ומה זה?״ שאלתי על מפרק ידו השני שהיה כתוב בו את המילה ״family" באותיות מחוברות
״זה קעקוע משותף שלי של בראיין ושל ניק כי תמיד היינו אחד בשביל השני״ הוא אמר לי ולא רצה להמשיך כנראה כי הוא עצר אותי מלשאול עוד שאלות ונישק אותי, הוא השכיב אותי וטיפס מעליי מפשיט אותי בזהירות ולוחש לי מילות אהבה באוזן.
קצת אחר כך שנינו נשכבנו על הסדין עירומים מכף רגל ועד ראש, ליאם הוציא מהתיק שהביא איתו שמיכת צמר נעימה והכניס את כל האוכל שנשאר בחזרה לתיק, הוא שכב על הצד כך שפניו מופנים אליי והוא נשען על ידו בשביל שיוכל להתסתכל עליי, ואני שכבתי לאחור, נהניתי מתחושת מבטו עליי ומהשקיעה שמתקרבת לאט לאט, הוא ליטף לי את הבטן עד שהוא נעצר עם אצבעו ליד קו התחתון שלי
״מה זה?״ הוא שאל אותי ולא הבנתי על מה הוא מדבר, הרמתי את ראשי והסתכלתי לכיוון שאצבעו הייתה מונחת עליה וראיתי את זה.
״זה הקעקוע שלי״ עניתי לו
״מקודם דיברנו על קעקועים למה לא סיפרת לי?״ הוא שאל אותי, מבטו השתהה יותר מידי זמן על הקעקוע שלי
״אני לא אוהב אותו״ הוא אמר
״למה?״
״כי הוא חצוי, ואת כולך לב שלם״ התחממתי ממילותיו
״עשיתי אותו אחרי האונס, הלכתי למישהי שמומחית בקעקועים קטנים וביקשתי ממנה שתנסה לעשות את הקעקוע ללא נגיעות, כשהיא סיימה חטפתי התקף חרדה על הכיסא שלה, תפסתי את עצמי בכוח במשך כל הקעקוע, מה שבערך היה 3 דקות״ אמרתי לו
״ולמה דווקא חצי לב?״
״הרגשתי כאילו לקחו חצי ממני, אני מורכבת חצי מנשמה וחצי מגוף, והרגשתי שלקחו את הנשמה ממני״
״התלוננת עליו?״ שאל אותי
״לא יכלתי לספר לאף אחד,כשקמתי בבית החולים אמרתי להם שנשדדתי לא מה שבאמת קרה״
״אני מבין״ הוא אמר וחיבק אותי, השמש שקעה
״גם לי יש קעקוע דומה״ הוא אמר וחיפשתי אותו במהירות על גופו, הוא הסתובב והראה לי את הגב שלו, ממש מתחת לעורף יש קעקוע של לב קטן, הלב שלם אבל לא מלא, רק קו עדין וכמה סנטימטרים מתחתיו יש את הספרה 4 בקווים נקיים ואיטיים
״מה הוא אומר״
״אני לא רוצה לדבר על זה עכשיו״ הוא אמר וחיבק אותי, אני לא אשקר, מפריע לי שהוא לא מרגיש פתוח איתי, ובכל זאת אני גם לא אלחץ עליו, התרוממנו אחרי כמה דקות והתלבשנו כל אחד לבד, טעון בשקט של עצמו
״אתה תוכל לעצור לי בבית מרקחת?״ שאלתי את ליאם
״למה?״
״אני צריכה אממ... גלולה״ אמרתי לו בביישנות
״אוקיי״ הוא אמר, התקדמנו לאט בחושך אבל הרגשתי כאילו יש בינינו איזה שהוא סוג של ריחוק מסויים, הוא גם לא אחז את היד שלי ואם להיות כנה זה הפריע לי מאוד, אחרי שקניתי ולקחתי את הגלולה הגענו אל מתחת לביתי, ליאם לא הראה סימנים שהוא הולך להעביר איתי את הלילה אבל אני רציתי את הנוכחות שלו איתי, אז ניסיתי
״אתה עולה איתי?״
״אני לא חושב שזה רעיון טוב״
״למה?״
״כי אני לא רוצה שתחשבי שאנחנו משהו שאנחנו לא״
״מה זאת אומרת?״
״זאת אומרת אמיליה שאני לא רוצה איתך זוגיות, אני עוזר לך להתגבר על הפחד שלך ממגע ותוך כדי נהנה בעצמי״
״אתה רציני איתי? אחרי כל מה שאמרת לי בצוק?״ אני אומרת מתכוונת לכל המילות אהבה שהוא לחש לי בצוק
״זה היה חלק מהאקט אל תקחי את זה קשה״ הוא אמר לי
״אוקיי ליאם, אני ואתה סיימנו״ אמרתי ומיהרתי לעלות, לא רוצה לדעת שכל מה שהייתי היה באמת מקרה חסד בשבילו, עליתי הביתה והתפרקתי בבכי אבל סחבתי את עצמי בכוח לכיוון החלון, ליאם עדיין היה שם עם הרכב, ראיתי אותו מרביץ להגה, הוא יוצא מהרכב ונכנס לבניין שלי, אני אמות לפני שאני אדבר איתו שוב, אני רצה לדלת שומעת את נקישות הנעליים שלו במדרגות ונועלת את הדלת עם כל המנעולים שיש לי, מלמעלה ועד למטה, לא עוברת דקה ואני שומעת דפיקה על הדלת ואחריה קול חלש ופגוע, למה שהוא יהיה פגוע?
״אמי את יכולה לפתוח לי?״ הוא שואל, אני לא עונה
״אמי בבקשה אני רוצה לדבר״ דממה
״אני רוצה להתנצל בבקשה״ שקט
״תפתחי לי אמיליה״ טון קולו עולה טיפה
״אמיליה לפחות תעני לי״ אני לא עונה
״אמיליה״ הוא צורח לדלת
אני מתעלמת ממנו ומתיישבת על הספה, מתייפחת, לפעמים האנשים שאתה הכי אוהב הם אלו שהכי פוגעים בך, אני סיימתי לאהוב אנשים חוץ מעצמי