my betting [1]

פרק 25

אוליביה

"נייתן..בבקשה,תגיד לי שזה לא אמיתי...תגיד לי שלא נישקת אותה..." קולי חלש ועיניי מעקצצות.
זה לא יכול להיות
זה לא אמיתי
הוא לא היה עושה את זה
הוא אוהב אותי
אני אוהבת אותו
זה לא קרה
זה שקר
נכון?
תגיד שזה שקר נייתן
נייתן משפיל את מבטו מה שמחזק את הדמעות שלי.
לא.
רק תגיד את זה.
רק תגיד לי שלא עשית את זה.
"תגיד משהו נייתן?"אני לוחשת בשקט ודמעה מוצאת את דרכה מעיניי,ועוד אחת אחריה.
אני נושכת את שפתיי הרועדות בכל הכוח.
נייתן שותק,שתיקה רועמת ומכאיבה.
ליבי מתכווץ ואני מרגישה את פעימות ליבי הולכות ודועכות.
נעלמות.
אבל לא הדמעות שלי,הן ממשיכות לזלוג מעיניי כמו ברז ששכחו לסגור.
נייתן מרים את עיניו אליי,מבטו כאוב ולחייו רטובות מדמעות שקטות.
אני מושכת באפי בשקט מוחלט וממצמצת מעט כדי להעלים את הנוזל מעיניי.
"אריק אומר את האמת נכון?" ראייתי מטשטשת ורגליי רועדות ללא שליטה.
כל גופי רועד.
ידי נשמטות מטה ומבטי נופל לקרקע.
"שכבת איתה." אני אומרת בשקט.
נייתן לא מביע התנגדות לכך, הוא לא אומר מילה.
הוא לא משמיע צליל ולא נע במקומו אפילו.

*שבועיים קודם לכן*

"אתן נראות מושלם כלבות!,"אלה צווחת שארבעתנו עומדות מול המראה הרחבה בחדר שלה עם שמלות קצרצרות ועקבים גבוהים-מוכנות למסיבה.
"גם את," אני מכה את כתפה ומצחקקת בקול.
"אתן לא חושבות שהשמלה הזאת צמודה מדי...וקצרה." קלואי מהרהרת בשמלת הקוקטייל הירוקה שלבשה.
"דילן ימות על זה," דיאנה מגחכת מצידה השני של קלואי וקלואי שולחת לעברה פרצוף חמוץ.
דילן עומד למות מקנאה..וגם נייתן.
השמלה השחורה שלבשתי מחמיאה באופן חמוד וטוב לגופי.
אני מרוצה.
מייד הבעת פניה של קלואי משתנה לחיוך קטנטן.
היא מאוהבת.
כי זה בדיוק החיוך הקטנטן שאני לובשת על עצמי הרגע-שאני חושבת על איך נייתן יגיב לכך.
"כל אחת תקועה עם הבן זוג שלה..." רוטנת דיאנה.
"לא נכון,אין לי בן זוג אני רווקה נחשקת ופנויה לסטוצים." אלה ממהרת להגן על עצמה ואני מצחקקת.
"בני זוג זה נורא," מנענעת אלה את ראשה.
נייתן לא רע.
הוא מושלם בשבילי.
אני מרימה את טלפון הנייד שלי ומקלידה לנייתן בזריזות הודעה.
אנחנו מתייבשות כאן,איפה ההסעה שלנו?
תשובתו מגיעה מיד לאחר שתי שניות,הזמנתם הסעה...חשבתי שאנחנו אמורים להסיע אתכן..
חה חה חה איזה מצחיק אתה אני משיבה ומוסיפה סמיילי שמגלגל את עיניו.
בדרך במבי מקווה שלא לבשת את השמלה השחורה הקצרה הזאת שלך
ועוד איך לבשתי.
אף אחד לא יכול להשתלט עליי,נייתן ילמד את זה עם הזמן.
תראה שתבוא. אני מקלידה ומכבה את טלפון הנייד.
"הבנים בדרך?" שואלת אלה ברגע שעיניי נחות על שלושתן.
אני מהנהנת בחיוך ענק,"אנחנו הולכות לדפוק את הראש היום!" אני מריעה ושלושתן מריעות בהתלהבות.
"סליחה שאני מפריעה לחגיגה אבל קצת...די בכיתי אז המסקרה שלי.." קלואי ממלמלת ואלה נאנחת בדרמטיות,"בחיי את יותר גרועה ממרקו."
אני צוחקת בצחוק רועם וגם דיאנה.
"בואי אני אתקן את זה," אלה אוחזת בידה ומובילה אוה אל שידת האיפור.
וכמה מילמולים לא מובנים נשמעים בינהן.
"את מתרגשת?" אני חובטת קלות בדיאנה בעזרת כתפי בזמן שאלה וקלואי רחוקות מאיתנו ומתקנות את הנזק שגרמה קלואי לפניה.
"כן..אוליי...אני לא יודעת," היא ממלמלת ואווירה קודרת מתחלפת לה.
עבר כמעט חודש שלם מאז אותו יום שבו פורסמו הפוסטרים.
אותו יום ששינה לדיאנה את החיים.
"היי, הכל יהיה בסדר,אפילו מעולה אני מבטיחה." אני נשענת עם ראשי על כתפה ומבחינה בזוית פיה מתרוממת לכדי חיוך קטן.
"טוב כנראה שפשוט אצטרך להאמין לך." היא מצחקקת כתגובה.
"הבנים כאן,צריך לזוז." קלואי מביטה בחלון הקטן העגול בחדר של אלה שפונה אל עבר הכביש.
אנחנו פוסעות אל עבר היציאה מהחדר של קלואי ויורדות במורד המדרגות על לדלת היציאה מהבית.
"אלה...את לא תחזרי מאוחר נכון?" אימה של אלה שואלת ואלה מהנהנת בחוסר חשק.
"אחזור הכי מוקדם שאוכל." היא מבטיחה ולוחצת על ידית הדלת.
ארבעתנו יוצאות ומתקדמות אל עבר הטנדר של דילן.
דין,דילן,אליוט וקרטר שורקים לעברנו אבל לא נייתן.
מבטו נועץ מבט בשמלה הצמודה מאוד שלבשתי היום.
האהובה עליו.
אני מתקדמת לעברו ומניחה את ידיי על החולצה הקצרה והצמודה שלבש,מרגישה את שרירי בטנו תחת ידיי.
"רוזק," אני מברכת אותו לשלום ונושקת לשפתיו נשיקה שובבה.
"אוונס," הוא אומר בקול צרוד ואני מחייכת בשבע רצון.
"לעזעזל." הוא מקלל.
"אהבת?" אני מסתובבת ומראה לא את כל החלקים של השמלה.
הוא אוחז בידי,"אל תסתובבי ככה." הוא פוקד ומנענע את ראשו.
"למה? אתה מקנא רוזק?" אני שואלת שפני קרובות כל כך לשלו,אני שומעת את פעימיות ליבו מאיצות ואת נשימותיו הופכות לכבדות וחמות יותר.
"כן,אני מת מקנאה." הוא מודה ואני מצחקקת לשפתיו.
"אני אוהבת רק אותך.אתה יודע את זה," אני מדביקה נשיקה קטנה על שפתיו ונייתן עוצם את עיניו.
"גם אני אוהב רק אותך אוונס." הוא מודה שוב ומלטף את פניי בידו הגדולה והמחוספסת.
"טוב נגמר זמן האיחוד המרגש...יש לנו מסיבה להגיע אליה היום.."רוטנת אלה וקופצת אל הטנדר הגדול.
"אני מסכים עם השד טסמני...כל הזוגיות הזאת כבר עושה לי בחילה," מוסיף דין.
אני מצחקקת ומחליקה אל מושב הנוסע לצד נייתן שמתמקם במושב הנהג.
"לידעתך יש לי שם והוא אלה," טופחת אלה על החזה של דין ומזיזה את מבטה ממנו.
"שד טסמני מתאים לך יותר..." הוא מגחך ואני גם אני מגחכת.
לא כדאי לדין להתעסק עם אלה.
"מה שתגיד דאפי דאק..." היא משיבה לו באותו מטבע.
"קשוחה הבחורה." דין אומר מזועזע אחרי שאלה כינתה אותו כדמות הכי אנוכית וכעסנית בלוני טונס.
בחיים לא ראיתי מישהי מכניסה לדוגמן החוצפן הזה.
"עדיף שתתחיל לנסוע...לפני שתפתח בו מלחמה," אני לוחשת לנייתן בצחקוק והוא מגחך,"הייתי מת לראות אחת כזאת."