my betting [1]

פרק 10

         
                          אוליביה

זו הייתה טעות, אבל טעות טובה כל כך.
לא,זה לא עומד לקרות שוב.הוא הצליח להטעות אותי ולהפיל אותי ברשת שלו אבל רק פעם אחת.
אני לא אתן לזה לקרות שוב.
הייתי פגיעה ועייפה כל כך באותו הרגע וחיפשתי את המקום הזוגי הזה,הנחמה הזאת.
אוליי אני מקנאה מעט בקלואי, יש לה מישהו להתכרבל איתו כל יום ואפילו להתעלס איתו.
מישהו שהיא יכולה לקשקש איתו איך עבר עליה היום והוא סתם יעשה את עצמו מקשיב ויעודד אותה.
אני לא יודעת למה אבל הדחף הראשוני שהיה לי שראיתי את נייתן היה לספר לו כל מה שעבר עליי בחזרות המתישות אתמול .
נייתן הצליח לגרום לי ללכת לאיבוד בתוך עצמי.
והנשיקה שלו הוכיחה לי כמה הוא אבוד בתוך עצמו.זו הייתה נשיקה רעבה ומלאת תשוקה.
נשיקה שדחינו מהיום הראשון בו נפגשנו.
שראיתי את הזיקפה במכנסיו הבנתי שהוא משתוקק לגופי כמו שאני לגופו.
זה הלהיב אותי.
אני רוצה לצייר בציפרוניי סביב שרירי הבטן שאני בטוחה שיש לו וללטף את עורו המחוספס כל היום.
שיט, נייתן רוזק בגללך נפלתי חזק.
אני לא מצליחה להתרכז בחזרות היום בכלל.
רק גופי נמצא באולם התיאטרון, המוח שלי אבוד איפשהו.
הנשיקה עם נייתן הייתה טובה כל כך, ואני לא יכולה להאשים אותו במה שקרה.
אני זו שהחליטה לבוא לשם באותו הלילה,אני זו שחיברה על המרחק ביננו,אני זו ששפתיה נחתו ראשונות על שפתיו.
זה לא יקרה שוב אוליביה,לא יקרה שוב.
"אוליביה תורך." לוחשת לצידי דיאנה ומעירה אותי מהפנטזיות על נייתן.
" 'הוא החזיר אותי לחיים,אני כבר הייתי מתה לזמן רב' ." אני מקריאה את השורה הבאה וליבי מתכווץ מכמה שהוא עוצמתי ונכון לגבי.
באמת עכשיו אני מרגישה כמו בחורה בת עשרים טיפוסית,מאוהבת מעל הגג בשחקן פוטבול חתיך וכל היום לא מצליחה להוציא אותו מהראש.
לא אותו ולא את הנשיקה המזורגגת שלו.
אמליה נכנסת בדלת הכניסה בפתאומיות,היא חועדת אל עבר הבמאי שלנו ונעמדת ממולו.
היא ביקשה ממני לפני כמה שבועות שאעזור לה להתקבל לכאן,דיברתי עם דון אבל הוא לא ממש הראה התלהבות במיוחד כי הוא כבר מכיר את אמליה.
היא הייתה במגמה הזאת ופרשה שנה לאחר מכן בטענה שהיא לא מספיק טובה וברמה בשבילה.
אמליה יודעת לשחק טוב על הבמה ולפעמים אני תוהה אם זה בגלל האופי המשתנה שלה, אני מרכישה שהיא פשוט מזייפת את הרגשות שלה.
"דון מרטין, כמה טוב לראות אותך שוב." אומרת אמליה בחיוך אל עבר דון.
"אמליה, טוב לראות גם אותך." הוא משיב אבל הוא נשמע קצר וחסר סבלנות.
"רציתי לשאול האם אוכל לעשות אודשיין לאחד התפקידים על המחזה באביב?" שואלת אמליה, היא גם שמה לב לנימת קולו של דון וקולה השתנה במעט,הוא הפך לנרגז יותר.
"האודשיינים הסתיימו ממזמן,כל התפקידים תפוסים." אומר דון ואמליה מפעילה את הפרצוף המניפולטיבי שלה,"אתה בטוח? לא תוכל לבדוק שוב עבורי?" היא שואלת באכזבה ודון נאנח,"אמליה להזכירך את זו שפרשת מהמגמה."
"כן אבל רק עכשיו הבנתי איזו טעות זו הייתה."אמליה אומרת וכמו קסם רק המבט שלה עובד על דון.
"משבוע הבא תצטרפי אל הקבוצה ונמצא לך תפקיד." אומר דון ואמליה מחייכת חיוך רחב,"תודה דון." היא מודה לו והוא מהנהן באדישות לעברה.
"לבנתיים החזרה הסתיימה," מביט דון בשעון הזהב על זרועו שכנראה מראה שנגמר הזמן."שבוע הבא יום שני בשעה חמש." הוא קובע.
אני ודיאנה הולכות זו לצד זו ליציאה,אני מתלבטת האם לשאול אותה איך היא מרגישה.
עברו שלושה שבועות מאז הפרידה שלה עם מון ואני חושבת שהמצב שלה עדיין רגיש.
"מה איתך דיאנה?" אני שואלת לבסוף והיא מחייכת חיוך קטנטן,"את יודעת,רגיל כזה." היא עונה ואווירה קודרת מתחלפת עכשיו.
"אבל עזבי אותי,מה איתך? שמעתי שאת יוצאת עם נייתן רוזק," היא מתחילה לומר והצבע אוזל מהפרצוף שלי,"מה?" אני קוטעת אותה.
"אני ונייתן,לא לא לא מי סיפר לך דבר כזה?" אני שואלת בסקרנות ומנסה לעכל את השמועות האלו.
"לפי הפרצוף שלך עכשיו אני צריכה להתחיל לחשוד.." היא משיבה בצחקוק ונעצרת,"הנה," היא אומרת וגם אני נעצרת במקום.
"הפיצו תמונות שלכם בכל האינטגרם," מסבירה דיאנה ופותחת את טלפון הנייד שלה,היא נכנסת לאפליקציית האינטגרם ועל המסך מופיעות לפחות שבע תמונות שלי ושל נייתן,כאילו מישהו ממש עקב אחרינו כל הזמן הזה.
זה קריפי.
ועכשיו אני מפחדת שאוליי גם הנשיקה פורסמה?
אני גוללת עם האצבע שלי בתמונות ושום תמונת נשיקה לא נראת בינהם.
אני נושפת בהקלה ודיאנה מצחקקת,"אלוהים אדירים! מה עשית?" היא שואלת בעיניים פעורות.
"התנשקתי איתו." אני נושכת את שפתיי ומודה,עיניה נפערות אפילו יותר,"לעזעזל אישה," היא מוסיפה ואני מנסה לקחת עוד כמה נשימות לריאותיי.
"איך הגעת אליו בכלל?" דיאנה שאלה."הוא הגיע אליי." השבתי לה.
"ואת? את בקטע שלו?" היא שואלת את השאלה שאכלה את מוחי ביממה האחרונה.
אני בקטע שלו?
הוא מוצא חן בעיניי?
"אני לא יודעת," אני אומרת בכנות ודיאנה מותחת חצי חיוך מעודד על פניה," אם הוא עושה לך את הפרפרים האלו בבטן תדעי שאת כן אבל אל תשכחי שאחרי הכל הוא ספורטאי וספורטאים הם די מאניקים." דיאנה אומרת והיא באמת צודקת.
היא מזכירה לי לא לאבד את הראש שלי.
אני מצחקקת מעט, היא מדברת מניסיון. ורק הניסיון העצוב של דיאנה נותן לי כאפה לחיים.
נייתן ישבור לי את הלב.
אז למה אני כל הזמן רודפת אחרי זה,אחריו.
אני יודעת שאני אפגע אבל אני בכל זאת ממשיכה.
"אבל אוליי זאת אהבה,להתאהב בבן אדם ולחוות ממנו כאב." אומרת דיאנה בעצב.אני מחייכת לעברה," אהבה טובה תבוא אלייך,את רק צריכה לחכות." אני אומרת אל עבר דיאנה שמביטה בפרצופי בציפייה גדולה,נאחזת במילים שאמרתי הרגע.

                               נייתן

לא הייתי עם בחורה כמעט שבועיים רצופים.הבחורה היחידה שתופסת את הראש שלי היא אוליביה אוונס.
חשבתי שאחרי הנשיקה איתה היא תצא לי כבר מהראש ואני אפסיק להיות מטורף אליה כל כך.
אבל טעיתי,ממש טעיתי.
ואחרי שקיבלתי טעימה קטנה ממנה,לא שבעתי, אני עדיין רעב אליה.
"איך הולך עם הברוטינית השווה?" אריק תולה אחת מזרועתיו על כתפי וטופח על הלחיי שלי.
שכחתי שהיא הייתה התערבות.
שכחתי מהכל בגללה.
"לפי הפרצוף שלך זה לא נראה טוב, מה קרה היא עשתה לך בית ספר?" הוא שואל ואני מרגיש במבטו עליי.
ועוד איך בית ספר.
כל אותו הזמן אנחנו הולכים אל עבר המלתחות כדי להחליף את מדי האימון.
בדיוק סיימנו להתאמן, היה אימון טוב היום.
"היא קשה," אני אומר במקום.
"נראה שנפלת אחי, יש לך מבט מאוהב." אריק מגחך ואני מבטל אותו," לא התאהבתי, אני לא יצור כזה." אני אומר ואריק מצחקק," איבדנו אותך קפ." אומר אריק בדרמתיות ואני מגלגל את עיניי.
לא התאהבתי.
נכון?
כן,לא התאהבתי.
זו הייתה רק התערבות מטופשת.
אנחנו מגיעים למלתחות הבנים ואני נכנס אל תוך תא מקלחת שמגבת סביב צווארי.
"באינטגרם רואים שאני מנצח בהתערבות." אני שומע קולות של ויכוחים ובינהם את נבו אומר את המשפט הזה.
אני מכבה את זרם המים הרותחים ומאזין לשיחתם.
"הם ביחד." קובע שון שחקן מספר אחד עשרה בהרכב.
"אין מצב,קפ נראה כמו זין מבואס בלי כוס." אומר אריק ואני מגחך לעצמי.
"רואה את התמונות?" שואל נבו ואז שקט משתרר במלתחות.
אני כורך את המגבת הכתומה סביב מותני ויוצא מהמקלחת.
הדבר היחידי שמעניין אותי הוא על איזה תמונות הם מדברים בידיוק.
אני מנער מעט את שערי הרטוב ומתקדם לעברם,"איזה תמונות?" אני שואל ושלושתם מרימים את עינהם מהמסך.אני מרים גבה בציפייה.
נבו מסובב את טלפון הנייד שלו לכיווני ואני מבחין בתמונות שונות שלי ושל אוליביה.
אני מחייך בניצחון ואפילו לא יודע למה.
"זה החיוך," צוחק שון ונבו מצטרף לצחוקו.
"הוא מאוהב." מסכים אריק באנחה אבל כל מה שאני רואה ממולי הוא את אוליביה.
אוליי אני כן מאוהב?
היא יותר ממוצאת חן בעיניי.