my betting [1]

פרק 6

                              אוליביה

היום זה יום חשוב.הגשתי את קורות החיים שלי ובקשת עבודה לבית הקפה של לואי וווינסטון.
לואי הבעלים של המקום כבר מכיר אותי,הוא התקשר אליי מיד לאחר מכן והודיע לי שהתקבלתי.
והיום זו המשמורת הראשונה שלי.
אני נכנסת בדלתות בית הקפה החביב וריח המאפים המתוקים ישר מכה בי כמו משב רוח בריח מתוק,
אני מסניפה את הריח הזה אל תוך אפי וניגשת לדלפק הקופה בצעדים שמחים.
בדלפק עומדת בחורה בת גילי אני מניחה,שיערה שחור כהה ממש כמו פחם ועיניה כחולות גדולות כמו עיניי איילה.
"היי אני אוליביה,העובדת החדשה." אני מציגה את עצמי בפניה והיא משיבה לי חיוך אמיתי.
"היי ברוכה הבאה אני לילי וזו אלה," היא מצביעה על עצמה ועל בחורה בת גילי עם שיער בלודיני ארוך וחלק ועם עיניים אפורות ויפות שמסביבן שכבת ריסים יפה.
"בואי תיכנסי מאחורי הדחפק יש סינרים קחי לך אחד ואלה תעשה לך חפיפה." מסיימת לילי ואני מהנהנת בקוצר רוח.
חיכיתי לעבודה יותר מדי זמן, שאני עובדת אני מרגישה שאני מרוויחה הכל ביושר, אני אשלם את המגורים שלי וגם את הלימודים בקולג' בעצמי.
אני לא אוהבת להיות תלויה באנשים.
"בואי איתי," אומרת אלה בנימה ידיתותית.הן כאלה חמודות כאן ועל החיוכים שלהן אפשר לראות הרגשה חמימה ונעימה של בית.
אני עוקבת אחרי צעדיה לכיוון הדלפק והיא שולפת ממגירה חומה תחתיו סינר כחול עם הכיתוב של המקום בלבן וקאפקייק צבעוני בצידו,הסינר הזה כל כך חמוד.
היא מושיטה לי אותי ואני קושרת אותו סביב מותניי,כבר הייתי מלצרית בעבר אני חושבת שהעבודה הזאת קטנה עליי.
אני מתהלכת אחרי אלה למטבח ושאנחנו נכנסות במעבר כולם מרימים את מבטם אלינו,"זו אוליביה" מכווינה בידה אלה לכיווני וכולם שולחים לעברי מנודי ראש קצרים מלווים בחיוכים חמים.
אני אתחיל להתרגל לתחושת הבית הזאת במהירות בקצב הזה.
אלה מסבירה לי איכן נמצא כל דבר ונותנת לי קצת רקע על האנשעם שכאן, או במילים אחרות אנחנו מרכלות בזמן העבודה על העובדים שכאן.
"אז ג'וני הוא הבחור להתרחק ממנו כאן ובצד שמאל במגירות הגבוהות הלבנות תוכלי למצוא את התפריטים.."אומרת אלה בזמן שאנחנו חולפות על פני לילי
אני מצחקקת בצחוק בלתי פוסק וגם אלה מצטרפת אליי.
"הכל ברור?" היא מרימה את גבותיה ושואלת.אני מהנהנת לחיוב.יש לי הרגשה שאני עומדת להסתדר כאן.
"אז תזזי את התחת שלך ללקוח הבא."היא אומרת ואני מגחכת בתגובה .אלה הזאת היא טיפוס מיוחד מאוד.
אני פונה להביט בדלת בית הקפה בזמן פעמון בית הקפה מצלצל ומודיע שמישהו חדש נכנס עתה לבית הקפה.
דמותו הרחבה והגדולה של נייתן מופיעה בפתח בית הקפה ושעיניו נחות עליי מבטו מיד הופך למשועשע יותר.
הבחור הזה.
הוא ניגש אל עבר תא פנוי ואלה מכווינה עם ראשה לכיוונו.
ברגע זה אני רוצה שהאדמה תבלע אותי,אני מקווה שלא יפתרו אותי בגללו.
אני מתקדמת אל עבר השולחן שלו בצעדים קטנים עד שאני מגיע לקדמתו
"מה תרצה להזמין?" אני שואלת ומרימה את הפנקס שקיבלתי יחד עם העט הכחול אל מול עיניי.
"אותך לדייט." הוא אומר ואני מגלגלת את עיניי.
"זה לא חלק מהתפריט כאן." אני משיבה ונייתן צוחק,
"טוב אז אני אשמח לקולה קרה." הוא אומר ואני מהנהנת.
אני ניגשת אל עבר הדלפק ומוציאה ממקרר המשקאות פחית של קוקה קולה.
"80 סנט." אני מניחה את הפחית אל מול נייתן,הוא מוציא שטר של דולר ומגיש לי אותו,"תשמרי את העודף." הוא מחייך ואני משיבה לו חיוך מתריס.
השעה היא כבר שעת ערב מאוחרת ועוד כחצי שעה נצטרך לסגור את המקום ולסיים משמרת.
אני מסתקרנת ומגניבה מבט נוסף אל עבר נייתן,אני מבחינה באחת המלצריות,ביאנקה וויט נמרחת עליו באופן ברור ומצחקקת בזיוף. אני מגלגלת את עיניי,אני יודעת שזה נייתן אבל אני לא יודעת למה עכשיו לראות אותו ככה מכעיס אותי.
לעזעזל,אם קלואי הייתה כאן היא הייתה בטוח אומרת שאני מקנאה.
אני לא מקנאה.
"מה הקטע של הביאנקה הזאת?" אני שואלת למרות שאני בכלל לא מקנאה את אלה.אני לא מצליחה להסתיר את הכעס בקולי.
"היא גוש של תצומת לב, היא הייתה עם כל השחקנים בקבוצת הפוטבול של הקולג' חוץ מנייתן, היא מנסה להימרח עליו בכל הזדמנות שיש לה." אלה אומרת ושנינו מביטות אל עבר השולחן של נייתן.
"זה לא נראה שהוא בקטע שלה," אני מטה את ראשי הצידה ובוחנת את הבעת פניו של נייתן.
רק עיוור לא יוכל לראות מה הפרצוף של נייתן משדר,כאן הוא בהחלט צועק 'מה את לעזעזל רוצה ממני' .
אחרי חיוכים סתמיים ומיואשים מנייתן הוא מתרומם על רגליו ופונה אל עבר היציאה,הוא יוצא מהדלת אבל לא לפני שהוא שולח אליי מבט עוצמתי.
אני מרגישה כאילו אמר לי דרך המבט שלו הרגע שהוא רואה רק אותי.
הרגשתי צמרמורות בגוף שהסתכל עליי ככה, כאילו רק אני קיימת מולו עכשיו.
וכמעט ואיבדתי את הרגליים שלי וקרסתי מטה מהתחושה העוצמתית הזאת.
לא אוליביה.
אני מזכירה לעצמי, אין זוגיות,אין נייתן ואין הסחות דעת.
אני לא צריכה עוד סיבות נוספות למה 'זה' ביננו לא יכול לעבוד.
"מה הקטע שלך עם נייתן רוזק?" קולה של אלה מאחורי מבהיל אותי ותופס אותי לא מוכנה.
"מה איזה קטע,אין קטע." אני ממלמלת במהירות לא מובנת.
"אני ראיתי את המבט." אלה מדגישה את המילה האחרונה בשעשוע.
זה כזה ברור לעין?
"לא היה שום המבט." אני מכחישה וחוזרת אחריה כפי שאמרה את המילה האחרונה.
אני ניגשת אל עבר הדלפק לכיוון ההזמנה האחרונה להיום עבור דייט חמוד שיושב בשולחן בקצה בית הקפה.
"את יכולה להתכחש לזה כמה שאת רק רוצה אחותי,זה היה." היא אומרת ואני נאנחת בייאוש.
אבל אוליי היא צודקת? אוליי כן קורה לי משהו שנייתן בסביבה.
אוליי קורה בין שנינו משהו שאי אפשר להסביר.

                          ••••••••••

"מה דעתך על נייתן רוזק?" שואלת קלואי פתאום.
"קלואי," אני מזהירה אותה והיא מצחקקת.
"זה יהיה כל כך חמוד אם תצאי איתו ואז נהיה ארבעתנו יחד ולא תהי גלגל שלישי חוץ מזה אני לגמרי רואה שהוא בקטע שלך." היא אומרת ומשלבת את רגליה אחד בשניה שהיא שוכבת על הבטן במיטה שלי.
אני מגלגלת את עיני,"כן אני חושבת שאוותר." אני אומרת ומחזיקה את התסריט גבוה יותר.
קלואי עוזרת לי להתאמן למחזה הגדול באביב, שמתקרב פשוט מהר מדי.
"הוא חמוד והוא כזה ג'לטנמן." היא מנסה לשכנע אותי.
"מי את ומה עשית לחברה שלי קלואי?" אני שואלת ברצינות שיא וקלואי מצחקקת.
קלואי שאני מכירה שנאה כל סוג של אתלט.
"נייתן ג'לטנמן כמו שאני אוהבת את השיעורים של גברת סנדר." אני מוסיפה וצחוקה של קלואי מתגבר.
"יש לו לפחות לב טוב והוא נראה לא רע בכלל." אומרת קלואי.אני יותר ממסכימה עם זה.
נייתן רוזק לא רק לא נראה רע הוא פשוט חתיך.
"שתיקה כהסכמה,הבנתי." מגחכת קלואי ואני מחמיצה את פניי."אוליי נתחיל לעבור על הסצנה הזאת כבר." אני רוטנת.
היא מחייכת עוד חיוך מקניט אחרון ומרצינה.
" 'גוליט הבחור הזה הוא סכנה,הוא ישבור לך את הלב חזק ולא תוכלי להחלים מזה אי פעם ' ." קלואי מקריאה את השורה הבאה בתסריט,השורה של דיאנה שמגלת את אחות של גולייט.
המשפט הזה נתן לי כאפה רצינית למציאות, נייתן ישבור לי את הלב כי הוא בחור בגיל עשרים וזה מה שהם עושים בדרך כלל.
קל לי לתת אמון באנשים, אני יכולה לקשור את עיני בסרט שחור וללכת בעקבות אחרים.
קל מאוד גם לשבור לי את הלב, אני אוליי חייתי כמו קשוחה,שורדת בודדה אבל הלב שלי הוא היחיד שחלש בי,כל כך חלש בי.
"הלו אולי."קלואי מקישה באצבעותיה מול פרצופי ואני ממהרת להתאשט.
" אספרנסה הבחור הזה נתן לי תקווה לחיים טובים יותר, לא נשאר לי גם ככה כלום להפסיד." אני מקריאה את השורה שלי ובפעם הראשונה מתחילת המחזה, אני מרגישה הדמות.
אני מרגישה הזדהות עם התחושות שלה.
קלואי מוחה דמעה מעיניה הכחולות ופרצופה נראה כאוב מאוד," לעזעזל המחזה הזה רע." קולה חנוק מעט ועיניה אדומות כאילו היא מנסה לסגור אותן בכוח כדי שלא תתפרק.
קלואי רגישה, אני קופצת עליה בחיבוק מוחץ והיא מצחקקת."למה עוד עושים מחזות כאלה אתם רוצים שתהיה באולם בריכת שחייה מלוחה מדמעות?" היא שואלת בחוסר אמון וגורמת לי לצחקק אפילו יותר.
המחזה הזה הוא בהחלט חזק.
"טוב זהו נרגעתי אפשר להמשיך." קלואי מתרוממת למצב ישיבה ומניחה את התסריט הנוסף ששיכפלתי במיוחד בשבילה אל מול עיניה.
"בואי נמשיך." אני מצחקקת ושנינו נכנסות בחזרה לדמויות.